באיירן ופריז הן לא במקרה גם שתי הקבוצות שהבקיעו אחרי הרבה שערים במפעל העונה. 38 לכל אחת. בזמן שבאיירן כובשת 3.16 שערים בממוצע למשחק, הפריזאים עשו את זה בשני משחקים יותר ומחזיקים רק ב-"2.7" שערים למשחק, ונדמה שמה שמייחד אותן הוא שחקני התקפה רב גוניים, שיכולים ברגע אחד לגמור את המשחק, כפי שהוכיחו חביצה קברצחליה שעלה מהספסל הבקיע צמד ובישול ב-2:5 האדיר על צ`לסי או עוסמן דמבלה בצמד שלו בליברפול (0:2), וכפי שעשו מייקל אוליסה ולואיס דיאס בדקות הסיום המורטות עצבים ב-3:4 הגדול על ריאל מדריד ברבע הגמר.
מאמנה של צ`לסי דאז, ליאם רוסניור, שאימן גם בצרפת, שפך אור על ההבדלים בין פריז לצ`לסי, ובעצם בכלל לליגה האנגלית. "בפרמיירליג אין שחקנים כמו חביצה קברצחליה או דזירה דואה. שחקנים שיכולים לעשות דריבל ולבעוט לשער מכל מרחק וגם להבקיע. אין בפרמיירליג שחקנים איכותיים כמו ויטיניה וז`ואאו נבש שגורמים לכל זה לקרות. אנחנו צריכים לזכור ששיחקנו מול שחקנים סופר איכותיים".
וזו ממש לא בושה להפסיד לטובים ביותר, לאלופי אירופה. למעשה בשנתיים האחרונות התמזל מזלה של פריז לפגוש כמעט אך ורק קבוצות אנגליות בשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות. היא הדפה את ליברפול פעמיים, פעם אחת את אסטון וילה, ארסנל ואת צ`לסי. וכנראה שזה לא מקרי שהפריזאים, בתקופה היפה ביותר בתולדות המועדון, מכה שוק על ירך את קבוצות הליגה הטובה והעשירה בעולם, שנה אחר שנה, שלב אחר שלב.
לפריז יש ארבעה שחקני הכרעה: עוסמן דמבלה, זוכה כדור הזהב, הוא שחקן שכמעט ואי אפשר לשמור בגלל התפקיד החדש שלו כחלוץ מדומה והיכולת המדהימה שלו לבעוט בשתי רגליים באותה רמה. קברצחליה יכול להסתער עליך בדריבל, אבל אז אתה לא תדע אם הוא יכנס פנימה לרחבה או ישחרר כדור מסובב לפינה הרחוקה של השוער. דואה וברקולה יכולים להרוג כל יריבה עם צעד ראשון בלתי רגיל, מהירות מסחררת וטכניקה גבוהה מאוד בבעיטה.
Şampiyonlar Ligi`nde bu sezon en çok gol atan takımlar:
— FC Bayern Türkiye (@FCBayernTurkish) April 17, 2026
Bayern Münih: 38 gol
PSG: 38 gol
Futbol tarihinin en iyi yarı finallerinden biri yolda. pic.twitter.com/nCIdyZ7tJo
אצל באיירן, כמו אצל פריז, לא מדובר רק בסקוררים, אלא שחקנים קבוצתיים בעלי יכולת מסירה נהדרת, מעבר לכישורי הדריבל הנהדרים של אוליסה ודיאס, והיכולת שלהם לרתק שחקן, לעבור אותו משני הכיוונים ולבעוט לשער, הם גם מוסרים נהדרים. לאוליסה (20 בישולים מול 13 שערים בבונדסליגה) ודיאס (16 בישולים מול 15 שערים) יש יותר אסיסטים משערים בליגה הגרמנית, שזה נתון מדהים כשלעצמו. קיין הוא כמובן הגולר הראשי (32 בליגה, 12 באלופות), אבל בשנים האחרונות פיתח גם הוא יכולת מסירה של קווטרבק והפרגון בין כל שחקני ההתקפה הוא אולי הקסם בהצלחה של וינסנט קומפני וחבריו.
ומה יש בעצם בפרמיירליג? עם כל הכסף האדיר שנכנס לשם בכל קיץ, מרוב לירות שטרלינג לא רואים את הכדור בשער. לאף אחת מבין ליברפול, צ`לסי, ארסנל ואפילו לא מנצ`סטר סיטי אין רביעיית התקפה איכותית כמו שיש לבאיירן או פריז. בסופו של דבר במשחק כדורגל, הצופה הממוצע רוצה לקום מהכיסא בכל פעם שהכדור מגיע לכוכב שלו, כי הוא יודע שמשהו גדול יכול לקרות והציפייה הזו בעונת הפרמיירליג האחרונה, בטח עם עזיבתו של קווין דה בריינה וירידתו הדרסטית של מוחמד סלאח ביכולת, לא מתרחשת הרבה. אצל אלופת צרפת וגרמניה הקסם הזה יכול להיווצר מכל כך הרבה מקומות, ולכן כוח האש שלהן הוא בלתי רגיל וחריג, גם ביחס לברצלונה שמשופעת בכישרונות התקפיים (אך גם תלויה בהן ולא מאוזנת מאחור) או ריאל מדריד, המסתמכת על שני כוכבי על מקדימה בלבד.
זה לא שבאיירן ופריז מושלמות. גם הן סובלות לא מעט מבעיות בהגנה, כפי שהוכיחו המשחקים מול ריאל מדריד וצ`לסי, אבל המשחק שלהן מבוסס על חופש פעולה לשחקני התקפה, כי כמעט רק ככה זוכים בליגת האלופות. זכרו את הקבוצות הגדולות של ריאל עם ה-BBC או את ברצלונה עם ה-MSN. עם כל הכבוד למשחק ההגנה המשובח של ארסנל ולטקטיקה הנסוגה של אתלטיקו, זה מרגיש כמו עונה נוספת שבה הכדורגל היפה יגבור על הכדורגל הציני. אבל עוד הרבה לפני משחק הגמר - כבר תהיה לנו זוכה עם כתר על הראש בתום שני מפגשי הענק בפריז ובמינכן: מי תהיה מלכת ההתקפה של אירופה?
