הוא אומנם עדיין לא שם מוכר בכדורגל הישראלי, אבל עידו זלצר זובידה צפוי להפוך בחודשים ובשנים הקרובות לאחד הליגיונרים הבכירים שיש לנו להציע – כשחתם על חוזה מקצועני ראשון בלא פחות מאשר אינטר מיאמי של ליאו מסי. בריאיון מיוחד הוא מספר על המעברים הרבים שעשה בילדות, ההתפתחות לבד בארצות הברית, האימונים עם אגדת הכדורגל – והאכזבה הכי גדולה עד כה.
"שיחקתי בהפועל ת"א עד גיל 11 ועברתי למכבי ת"א, שם שיחקתי עד גיל .13.5", מספר זלצר זובידה. "כשהייתי קטן הייתי נוסע עם המשפחה לחופשות בארה"ב ובקיץ אחד אמא שלי מצאה איזה מחנה אימונים באריזונה ורצתה לשלוח אותי לשם. אחרי ניסיון של שבוע שהייתי שם מאוד נהניתי והם התרשמו ממני והעלו אותי לקבוצת גיל הבוגרת יותר. הם הזמינו אותי למחנה איתור והשתלבתי אז עזבתי לפנימייה באריזונה. הפנימייה הייתה שייכת למועדון של ברצלונה וראיתי הזדמנות להתפתח ולהתבגר. לצאת מאיזור הנוחות, ללמוד שפה חדשה ודרך חדשה לשחק כדורגל טוב יותר".
איך בגיל כל כך צעיר עושים החלטה כל כך גדולה?
"מגיל 5 אני סגור על זה שאני רוצה להיות שחקן מקצוען ופשוט הגעתי לשלב בחיים שבו הבנתי שעדיף לי לטוס לחו"ל על פני להמשיך בארץ. הבנתי שאם אני טס לארצות הברית זה יעשה לי טוב. גדלתי במרכז תל אביב והרגשתי שאני לא מקבל ערך מוסף או אתגר. הבנתי שללכת לגור לבד ולעשות הכל לבד מאוד יעזור לי ולבגר אותי".
"הייתי 3 שנים באקדמיה באריזונה, ואז עברתי לשנה בניו יורק ושיחקתי בקבוצה שם. לאחר מכן אח שלי עבר לארצות הברית עם חברה שלו וגם ההורים החליטו שהם רוצים להיות קרובים ועברו למיאמי. העונה בניו יורק נגמרה ועברתי לקבוצת נוער במיאמי. הייתה לי עונה טובה וקיבלתי הצעה להצטרף לנוער של מכבי פ"ת. חשבתי ששוב לצאת מאיזור הנוחות יעשה לי טוב".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
זה נשמע כאילו אתה רק רוצה לעבור כל הזמן.
"אני יודע שזה נראה כאילו אני בורח מההורים אבל בזמן אמת ידעתי שזה יעשה לי טוב. במכבי פ"ת היה לי מדהים. קיבלו אותי טוב ועזרו לי. אבל אז הגיע ה-7.10. הליגה והאימונים בארץ הפסיקו אז החלטתי לחזור למיאמי להורים. שמרתי על כושר עם הקבוצה הקודמת. הליגה בארץ לא חזרה ולא חזרה והחלטתי יחד עם מכבי פ"ת שאני אבחן את האופציות במיאמי. יום אחד המאמן פה אמר לי שבא סקאוט ושאני לא אלחץ. נתתי משחק ענק והסקאוט בא ודיבר איתי ואמר שהוא מכיר את מאמן הנוער באינטר מיאמי ושהוא יכול לסדר לי שם מבחן".
נשמע מטורף. זה לא הלחיץ אותך?
"בהתחלה באמת הייתי בלחץ אבל אחרי זה השתחררתי והלך לי טוב. הצטרפתי למועדון לפני שנתיים והנה עכשיו חתמתי על חוזה מקצועני ראשון איתם. עבדתי ממש קשה ועברתי המון דברים עד לרגע הזה, אבל אני מודה על הכל. אני מתאמן גם עם הבוגרים וזה מטורף".
"הרבה אנשים לא מדברים על הפן הרגשי והמנטלי במשחק. ככל שהזמן עובר והכדורגל משתנה יותר ויותר שחקנים נפתחים לעניין של מינון רגשי ולדבר על הרגשות. זה חלק גדול מהמשחק שלי. יש לי בן אדם שמלווה אותי, אושרי דודאי, והוא עוגן שלי בכל המשוכות שאני עובר בקריירה. הוא תמיד שם בשבילי. בלי בנאדם כזה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. לדעתי מאוד חשוב לדבר על זה ועל רגשות כי הרבה שחקנים גדולים עוסקים בזה. כולם צריכים אנשים מישהו כזה בחיים שלהם".
אז בוא נדבר על "הפיל הארגנטינאי" שבחדר...איך זה לחלוק מגרש אימונים עם ליאו מסי?
"מסי מאוד שקט במציאות. עובד מאוד קשה ולא מדבר יותר מדי. הוא שחקן מטורף באימונים. הוא יכול לעשות דברים מדהימים באימונים. כשהוא מחליט לתת גול הוא נותן גול. פה ושם בישלתי לו והוא נתן לי כיף. פעם עשינו תרגול והוא מסר לי ואני מסרתי לו. כולם מאוד מכבדים אותו והוא מבין את המשקל שיש לו ולנוכחות שלו, הוא מאוד מפרגן. הוא משדר ביטחון, אבל לא שחצני, אלא ביטחון רגוע מתוך סנטר שיש לו".
כישראלי בחו"ל בימים האלה, חווית איזשהו אירוע אנטישמי?
לא, ואני יכול להגיד שכילד ונער שאבא שלו זה העיתונאי האני זובידה הבית היה מלא פוליטיקה וזה פשוט יצא לי מכל החורים. אני מעדיף לא לדעת, לא לקרוא, לא להסתכל. אני לא רואה סיבה לפסול בן אדם בגלל שהוא מאמין במשהו כזה או אחר. אני מכבד כל אדם".
כל השנים האלה שאתה משחק ומתאמן בחו"ל, מישהו מהנבחרת או מההתאחדות יצר איתך קשר?
"כשהייתי בן 16 היה לי זימון לשבוע אימונים עם נבחרת הנערים ולא דיברו איתי אחרי זה. אני לא יודע למה לא קראו לי יותר. אני עובד מאוד קשה ומאוד מקווה לקבל זימון לנבחרת, אני מאמין שזה יגיע".
התאכזבת מזה שלא דיברו איתך שוב מהנבחרת?
זה מפתיע ומבאס. זה חלום שלי לשחק בנבחרת ולייצג את ישראל. כל פעם שהנבחרת משחקת זה מעקצץ לי בכל הגוף. אבל אני מאמין שאם אני אמשיך לעבוד קשה ולהראות את מה שאני יודע, גם הזימון לנבחרת יגיע".