ג`ירונה, בולוניה, ברסט ושטוטגרט רשמו עונות כדורגל טובות מאוד. שתי הראשונות סיימו הספרדים והצרפתים סיימו במקום השלישי, האיטלקים במקום החמישי והגרמנים, בעונה מדהימה, במקום השני. ברסט וג`ירונה משתתפות באלופות לראשונה אי פעם, בולוניה לראשונה מאז 1964/65 ושטוטגרט לראשונה מאז 2009/10, כשהיא חוזרת למפעלים האירופיים אחרי עשור. השילוב בין כוכבים חדשים לקבוצות חדשות נראה כמו שינוי שיעיר את הכדורגל העולמי.
למציאות, כנראה, יש תוכניות אחרות. כל אחת מהן תשחק שמונה משחקים נוספים בהשוואה לרוב קבוצות הליגה בה הן מתחרות, כאשר ג`ירונה, בולוניה וברסט מכרו שחקנים ברווח יותר גדול מאשר הסכום בו קנו דווקא לפני שנה בה כמות המשחקים שלהן תעלה בצורה חריגה.
הרחבת ליגת האלופות הובילה לכך שיש כרטיסים נוספים לאיטליה וגרמניה שהלכו לבולוניה ולבורוסיה דורטמונד שסיימו במקום החמישי, יחד עם שני כרטיסים נוספים שהגיעו לשחטאר דונייצק ולפיינורד שמשחקות בליגות חלשות יותר. על פניו, זה היה אמור להפוך קבוצות לגדולות יותר. יש מצב שההפך הוא הנכון.
בולוניה וברסט עם שלוש נקודות מארבעה מחזורים, ג`ירונה עם שבע מחמישה ומרחק הפרש שערים מהמקום ה-11. שטוטגרט עם ארבע נקודות משלושה מחזורים, וכל זה לפני שהתחיל העומס. כבר ראינו בעבר קבוצה שירדה ליגה בעונה בה השתתפה בליגת האלופות, ויאריאל ב-2011/12, ולא מופרך שנראה משהו כזה שוב השנה.
בסופו של דבר, אחרי שנת פריצה שחקנים ומאמנים רוצים להתקדם. אי אפשר לבוא אליהם בטענות, כשקבוצות משלמות סכומים גדולים יותר או מציעות פלטפורמה גדולה יותר. בולוניה חוותה את זה על בשרה כשהמאמן טיאגו מוטה עבר ליובנטוס, עדיין המועדון הגדול באיטליה, ויחד איתו ריקדרו קאלפיורי הלך לארסנל, ג`ושוע זירקזי למנצ`סטר יונייטד ומרקו ארנאוטוביץ` לאינטר. קלאפיורי עצמו נרכש ב-45 מיליון יורו, בולוניה קנתה שחקנים ב-55 מיליון.
ג`ירונה התמודדה לאורך הפגרה עם חשש שלא תוכל לשחק בליגת האלופות, ובמהלכה איבדה את סאביניו ויאן קוטו שחזרו לסיטי. ברצלונה סירבה להשאיל חזרה את אריק גרסיה שהיה מהשחקנים הבולטים בשנה שעברה, וגם ארטם דובביק (רומא) ואלש גארסיה (לברקוזן) עזבו למועדונים מהשורה הראשונה של אירופה. 10 מ-23 השחקנים שהיו בסגל ב-4:1 מול ברצלונה לא היו בסגל של ג`ירונה בשנה שעברה.
נמשיך לברסט, מועדון שניצל שנה חלשה של לנס, מארסיי וליון וקנה שחקנים ב-12 מיליון יורו בלבד. הסגל שלה, לפני שנה בה תשחק שמונה משחקים נוספים, בעל השווי התשיעי בטיבו בליגה של 18 קבוצות. שטוטגרט איבדה את שני בלמיה, ולדמר אנטון שעבר לדורטמונד והירוקי איטו שחתם בבאיירן, וכך גם את מלך השערים (28 שערים ב-28 משחקים) סרו גיראסי, שעבר גם הוא לסינגל אידונה פארק.
הקבוצות האלה מנסות לבנות את עצמן מחדש, אך הכסף שנכנס אינו זהה בהכרח לכסף שיוצא. זה מגיע גם מתוך רצון של בעלי הקבוצות לרווחים מהסוג שלא רגילים אליו בשטוטגרט ובולוניה, וגם מהרצון להחתים כישרונות צעירים יותר ולפתח את השחקנים הבאים שיימכרו בסכומים האלה. יש מועדונים באירופה שידועים כחממות מהסוג הזה, מאייאקס ובנפיקה ועד לברייטון. בליגות הגדולות של אירופה זה קשה בהרבה, כשגם השחפים מאנגליה לא שיחקו מעולם בליגת האלופות. העונה היחידה בה שיחקו בליגה האירופית הורידה אותם מהמקום השישי ל-11, אחרי שני חלונות בהם עזבו לאנרדו טרוסארד, אלכסיס מקאליסטר, מוייסס קאייסדו ורוברט סאנצ`ס.
ריקרדו קלאפיורי מקבל משכורת גבוהה פי עשר בארסנל מאשר בבולוניה. שכרו של גיראסי, שעבר בין הקבוצה שסיימה במקום השני לזאת שסיימה במקום החמישי באותה ליגה, זינק פי 4. כל זה לפני שאנחנו מדברים על ההכנסה מחוץ למגרש שמגיעה מזה שהם משחקים במותגי ענק כמו התותחנים ודורטמונד, או אפילו רומא במקרה של דובביק. הפער הכלכלי עצום, וכך גם הפער המקצועי. גם אם אותם שחקנים היו נשארים, לא בטוח שג`ירונה, בולוניה, שטוטגרט וברסט היו מצליחות לשחזר את ההישגים שלהן. התקרה בדורטמונד או אתלטיקו גבוהה בהרבה, ובטח שבאנגליה.
משחק הוגן?
לא מדובר בתקדים, כמובן. בולוניה היחידה מהרביעייה שעלתה לצ`מפיונס בזכות הגדלת המפעל, מה שבעיקר סייע לדורטמונד בעונה חלשה בליגה או לקבוצות כמו סלובן ברטיסלבה וספרטה פראג שהרוויחו מכך שקבוצות חזקות יותר לא השתתפו בפלייאוף. אוניון ברלין שיחקה בשנה שעברה בליגת האלופות וסיימה במקום ה-15 בבונדסליגה, ליל ונאפולי הגיעו למקום העשירי לאחר שזכו באליפויות היסטוריות.
השאלה האמיתית, והגדולה יותר, היא האם ניתן להכנס לאליטה של מועדוני הכדורגל בעידן המודרני. שני המועדונים האחרונים שעשו כך הם מנצ`סטר סיטי וצ`לסי, קבוצות שהוציאו הון עתק (בדרכים שנויות במחלוקת אמנם) והצליחו לקפוץ קדימה. ניוקאסל, מועדון הכדורגל העשיר ביותר בעולם ששייך לקרן העושר הסעודית, איים לעשות אותו הדבר. אחרי שנתיים בהן המגפייז הוציאו מעל 270 מיליון יורו בקיזוז ההכנסות הם נבלמו בידי חוקי הפייר פליי של הליגה האנגלית, מה שהוביל לכך שאת החלון הזה הם סיימו במאזן חיובי. עדיין יש בקבוצה הזאת לא מעט כוכבים צעירים כמו סוון בוטמן, אלכסנדר איסאק, אנתוני גורדון וסנדרו טונאלי, שלמעשה ישחק באופן משמעותי רק השנה לאחר השעיית הימורים, אך יהיה להם קשה להתחזק בשנים הקרובות למרות הגב הכלכלי.
חוקי השכר בליגה הספרדית אמנם פוגעים בעיקר בברצלונה בשל התנהלות כלכלית רעה מאוד במשך שנים, אבל יכולים להשפיע גם במקרה של קבוצות אחרות שינסו לטפס קדימה. ריאל סוסיאדד למשל עשויה להיות מקרה מעניין בשנים הקרובות, אחרי שמכרה הקיץ שחקנים ב-70 מיליון יורו וקנתה כשרונות צעירים בדמות אורי אוסקרסון מקופנהאגן, לוקה סוצ`יץ` מזלצבורג וסרחיו גומס ממנצ`סטר סיטי. החוקים של אופ"א טוענים שקבוצה יכולה להפסיד עד 30 מיליון יורו בשלוש עונות בלבד.
על פניו, זה חוק טוב שנועד למנוע מצבים כמו זה של בורדו השנה או דפורטיבו לה קורוניה בעבר, מועדונים גדולים שפשוט משקיעים יותר מדי כסף ופושטים רגל בסופו של דבר, או קורסים ברגע שהבעלים מחליטים לחתוך הפסדים ולעשות אחורה פנה. מצד שני, זה יגביל בעלים עשירים כמו אלה של ניוקאסל או המיליארדרים האינדונזים שקנו את קומו, שעלתה לסרייה A. השקעה טובה לוקחת זמן, בטח בכדורגל, והחוקים החדשים מקשים על אותה השקעה. בטח כשקבוצות כמו אברטון ונוטינגהאם פורסט כבר חוו הפחתת נקודות.
יכול להיות שיש לזה פתרונות אחרים, כמו חישוב מוקדם יותר של המענקים שמגיעים מליגת האלופות (בתחילת החלון ולא בסופו), הגדלת המסגרת או מדרגות שונות שיקלו על הקבוצות הקטנות ויקשו על הגדולות. למרות זאת, השילוב בין המבנה הקיים של הליגות, עומס המשחקים שפועל בצורה משמעותית לטובת הקבוצות העמוקות יותר והחוקים שמקשים על "בזבוז" או "השקעה" לטובת סגירת הפערים הופך את הכדורגל, גם בעידן של 36 קבוצות בצ`מפיונס, למועדון סגור יותר מאי פעם. מי אמר סופרליג ולא קיבל?
לא מדובר בתקדים, כמובן. בולוניה היחידה מהרביעייה שעלתה לצ`מפיונס בזכות הגדלת המפעל, מה שבעיקר סייע לדורטמונד בעונה חלשה בליגה או לקבוצות כמו סלובן ברטיסלבה וספרטה פראג שהרוויחו מכך שקבוצות חזקות יותר לא השתתפו בפלייאוף. אוניון ברלין שיחקה בשנה שעברה בליגת האלופות וסיימה במקום ה-15 בבונדסליגה, ליל ונאפולי הגיעו למקום העשירי לאחר שזכו באליפויות היסטוריות.
השאלה האמיתית, והגדולה יותר, היא האם ניתן להכנס לאליטה של מועדוני הכדורגל בעידן המודרני. שני המועדונים האחרונים שעשו כך הם מנצ`סטר סיטי וצ`לסי, קבוצות שהוציאו הון עתק (בדרכים שנויות במחלוקת אמנם) והצליחו לקפוץ קדימה. ניוקאסל, מועדון הכדורגל העשיר ביותר בעולם ששייך לקרן העושר הסעודית, איים לעשות אותו הדבר. אחרי שנתיים בהן המגפייז הוציאו מעל 270 מיליון יורו בקיזוז ההכנסות הם נבלמו בידי חוקי הפייר פליי של הליגה האנגלית, מה שהוביל לכך שאת החלון הזה הם סיימו במאזן חיובי. עדיין יש בקבוצה הזאת לא מעט כוכבים צעירים כמו סוון בוטמן, אלכסנדר איסאק, אנתוני גורדון וסנדרו טונאלי, שלמעשה ישחק באופן משמעותי רק השנה לאחר השעיית הימורים, אך יהיה להם קשה להתחזק בשנים הקרובות למרות הגב הכלכלי.
חוקי השכר בליגה הספרדית אמנם פוגעים בעיקר בברצלונה בשל התנהלות כלכלית רעה מאוד במשך שנים, אבל יכולים להשפיע גם במקרה של קבוצות אחרות שינסו לטפס קדימה. ריאל סוסיאדד למשל עשויה להיות מקרה מעניין בשנים הקרובות, אחרי שמכרה הקיץ שחקנים ב-70 מיליון יורו וקנתה כשרונות צעירים בדמות אורי אוסקרסון מקופנהאגן, לוקה סוצ`יץ` מזלצבורג וסרחיו גומס ממנצ`סטר סיטי. החוקים של אופ"א טוענים שקבוצה יכולה להפסיד עד 30 מיליון יורו בשלוש עונות בלבד.
על פניו, זה חוק טוב שנועד למנוע מצבים כמו זה של בורדו השנה או דפורטיבו לה קורוניה בעבר, מועדונים גדולים שפשוט משקיעים יותר מדי כסף ופושטים רגל בסופו של דבר, או קורסים ברגע שהבעלים מחליטים לחתוך הפסדים ולעשות אחורה פנה. מצד שני, זה יגביל בעלים עשירים כמו אלה של ניוקאסל או המיליארדרים האינדונזים שקנו את קומו, שעלתה לסרייה A. השקעה טובה לוקחת זמן, בטח בכדורגל, והחוקים החדשים מקשים על אותה השקעה. בטח כשקבוצות כמו אברטון ונוטינגהאם פורסט כבר חוו הפחתת נקודות.
יכול להיות שיש לזה פתרונות אחרים, כמו חישוב מוקדם יותר של המענקים שמגיעים מליגת האלופות (בתחילת החלון ולא בסופו), הגדלת המסגרת או מדרגות שונות שיקלו על הקבוצות הקטנות ויקשו על הגדולות. למרות זאת, השילוב בין המבנה הקיים של הליגות, עומס המשחקים שפועל בצורה משמעותית לטובת הקבוצות העמוקות יותר והחוקים שמקשים על "בזבוז" או "השקעה" לטובת סגירת הפערים הופך את הכדורגל, גם בעידן של 36 קבוצות בצ`מפיונס, למועדון סגור יותר מאי פעם. מי אמר סופרליג ולא קיבל?
