הרצוג בן ה-55 ניצח 6 מ-14 משחקים כמאמן ישראל, כולל 2:4 על אוסטריה, 0:2 מול אלבניה ו-1:2 את סקוטלנד, כולן השתתפו או משתתפות ביורו שאנחנו רואים מהבית. הכדורגל שלו היה התקפי מאוד, אולי מדי, אבל היה כיף לראות משחקים של הנבחרת. מאז הנבחרת הספיקה להחליף אותו בווילי רוטנשטיינר, ואז אלון חזן ואותו ברן בן שמעון. הרצוג עצמו עדיין לא מוצא את עצמו.
הוא הספיק לעבור שנה אחת חלשה באוסטריה, להתאחד עם המנטור יורגן קלינסמן ולהיות מפוטר מנבחרת דרום קוריאה אחרי אכזבה גדולה בגביע אסיה, בסיומה השניים פוטרו. מאז, השחקן, שזכה בגביע אופ"א לשעבר והכריע את נבחרת ישראל בשער ההוא יושב בבית, ואפילו לא מקושר לאף מועדון או נבחרת אחרת. מה השתבש?
הצלילה באוסטריה
אחרי הנבחרת, הרצוג מונה לראשונה למאמנה של קבוצה, אדמירה האוסטרית, ולמרות תנאי פתיחה סבירים, ירד איתה ליגה. "אף אחד לא חלם שהם יקרסו ככה", נכתב ב"קליינה צייטונג" המקומי, מכלי התקשורת הגדולים במדינה. הקבוצה של הרצוג הייתה במרחק ביטחון של חמש נקודות מהמקום האחרון, אבל השיגה שלוש נקודות בלבד במחזורי הסיום. "היינו בעמדה טובה, אבל ויתרנו עליה בפזיזות ובקלות", אמר המאמן. אדמירה לא הייתה במקום האחרון, היחיד שיורד ליגה, ב-31 המחזורים הראשונים של העונה. היא הגיעה אליו במחזור הסיום.
נשמע לכם מוכר? הנבחרת של הרצוג פתחה את קמפיין יורו 2020 עם שבע נקודות, כולל תיקו מול סלובניה וניצחון על אוסטריה, רק בשביל להשיג 4 מ-7 המשחקים העוקבים. הקמפיין הסתיים ב-4 הפסדים מ-5 משחקים, כולל משחקים גורליים מול סלובניה ואוסטריה בחוץ ואחד מול צפון מקדוניה. ברגע שמתחיל כדור שלג, הרצוג לא יודע איך לעצור אותו. אדמירה, כצפוי, פיטרה אותו.
לאחר העונה העגומה באדמירה הרצוג ישב בבית, וקיבל טלפון מיורגן קלינסמן. המאמן שהצעיד את גרמניה למקום השלישי במונדיאל 2006 מעולם לא הצליח לשחזר את ההישג וספג ביקורות בכל תחנה, אך קיבל הצעה לאמן את נבחרת דרום קוריאה ורצה את חברו הטוב לצידו. הציפייה היתה לזכות באליפות אסיה ולעלות למונדיאל 2026.
זה לא עבד. קלינסמן סירב לגור בדרום קוריאה, מיעט לראות משחקים של הליגה המקומית וספג ביקורת במדינה על החלטות שנויות במחלוקת, מה שהשפיע גם על הרצוג. הנבחרת נראתה רעה כשעשתה תיקו מול ירדן ומלזיה בשלב הבתים, והודחה בחצי גמר הגביע כשפגשה פעם נוספת את ירדן. השניים פוטרו לאחר מכן.
רגע השפל, ואולי מה שהוביל לסוף דרכם, היה אחרי הקטטה בין יונג מין סון ללי קאנג-אין בגביע האסיאתי. יום לפני המשחק מול הירדנים, סון פנה לשחקנים הצעירים יותר של הנבחרת, ביקש מהם לשחק טניס שולחן בשקט ואז לי, מנהיגם, ביקר אותו. סון תפס בחולצתו וקיבל אגרוף, כאשר האצבע שלו יצאה מהמקום כשניסו להפריד בין השניים. במדינה הגדירו את זה בתור השערורייה הגדולה ביותר בתולדות הנבחרת, והשניים פוטרו לאחר ההפסד ולאחר שנטען כי "לא הצליחו לגבש את חדר ההלבשה".
הרצוג, בגילוי לב מפתיע, חשף גרסה שונה לאירועים. "היה לחץ עצום על נשיא ההתאחדות, גם מצד פוליטיקאים. הוא תמך בנו, אבל נכנע בסופו של דבר. הריב בין סון ולי פירק משהו שבנינו במשך חודשים, מעולם לא ראיתי דבר כזה. הרס הכל. החודשים האחרונים הראו לי שאם התקשורת מחפשת למצוא משהו שלילי, היא מוצאת אותו".
זאת הייתה, נכון לעת כתיבת שורות אלה, משרת האימון האחרונה של הרצוג. הפיטורים, יש לציין, היו בפברואר האחרון, כך שלא מדובר בתקופה ארוכה מדי. הוא משמש כפרשן ביורו, השתתף בשעשועון במדינה ועדיין נחשב לשחקן עבר אהוב, גם אם נראה שאת העונה הקרובה לא יעביר על הקווים. מבט זריז בחשבון האינסטגרם שלו מראה אותו משתתף במשחקי ראווה, שוחה בבריכה הפרטית שלו ובעיקר שמח.
בנבחרת, באדמירה ובדרום קוריאה, צירוף של הלחץ התקשורתי והנסיבות יצר אפקט שרשרת שהוביל ללבבות שבורים ישראלים, לירידת ליגה ולכוכב כדורגל בינלאומי עם אצבע שבורה. כפרשן או סתם כשחקן עבר שזכור בחיבה באוסטריה, הלחץ סביבו שונה והחיים אחרים. מעבר לזה, חשוב לזכור שהרצוג לא באמת הצליח בשום תחנה כמאמן. הוא היה העוזר של קלינסמן בשתי הרפתקאות כושלות, ירד ליגה באוסטריה וגם בנבחרת ראינו מאמנים טובים ממנו.
הוא זכה להצלחה כפרשן עוד לפני מינויו לנבחרת, וגם אז תהו האם "זה המינוי שיציל לו את הקריירה". שש שנים לאחר המינוי למאמן הלאומי שלנו, כבר לא בטוח שיש מה להציל. יתרה מזאת, לא בטוח שהוא רוצה להציל.
להיות שחקן טוב, להיות פרשן טוב ולהיות מאמן טוב אלה שלושה דברים שונים מאוד. במהלך ה-2:4 הגדול על אוסטריה, הרצוג אמר למאמן היריב פרנקו פודה ש"יש לנו חרא של עבודה. הוא היה צריך להוביל במחצית ואני חגגתי. זאת רכבת הרים של רגשות". המשפט הזה, אולי, חושף את מה שהוא באמת חושב על מקצוע האימון. זהו אולי הלקח שלנו מסיפורו של הרצוג. אדם חביב סך הכל שמעולם לא באמת הרגיש בבית בתור מאמן, למרות שניסה בכמה גרסאות שונות.
הוא זכה להצלחה כפרשן עוד לפני מינויו לנבחרת, וגם אז תהו האם "זה המינוי שיציל לו את הקריירה". שש שנים לאחר המינוי למאמן הלאומי שלנו, כבר לא בטוח שיש מה להציל. יתרה מזאת, לא בטוח שהוא רוצה להציל.
להיות שחקן טוב, להיות פרשן טוב ולהיות מאמן טוב אלה שלושה דברים שונים מאוד. במהלך ה-2:4 הגדול על אוסטריה, הרצוג אמר למאמן היריב פרנקו פודה ש"יש לנו חרא של עבודה. הוא היה צריך להוביל במחצית ואני חגגתי. זאת רכבת הרים של רגשות". המשפט הזה, אולי, חושף את מה שהוא באמת חושב על מקצוע האימון. זהו אולי הלקח שלנו מסיפורו של הרצוג. אדם חביב סך הכל שמעולם לא באמת הרגיש בבית בתור מאמן, למרות שניסה בכמה גרסאות שונות.
