אחרי שזכתה בליגת האלופות בלי הפסד והשיגה נקודות ב-37 מ-38 משחקיה בליגה הספרדית העונה, ריאל מדריד צירפה, בחינם, את קיליאן אמבפה - שחקן של שער למשחק, שסחב קבוצה לחצי גמר ליגת האלופות השנה והבקיע שלושער בגמר המונדיאל לפני שנה וחצי. זה אולי המהלך הגדול ביותר שראינו בעולם הספורט מאז המעבר של אמבפה וניימאר לפ.ס.ז` באותו קיץ, או אפילו מאז הקיץ בו כריסטיאנו רונאלדו וקאקה חתמו בריאל מדריד. כעת 3 מ-4 הספורטאים הגדולים בענף ישחקו אחד ליד השני.
למרות זאת, המהלך הזה לא מרגיש מלהיב במיוחד. אולי בגלל סאגת מעבר שנמשכה כמה שנים והוציאה לכולם את החשק, אולי בגלל שלא ברור כיצד אמבפה ישתלב בהתקפה של ויניסיוס, רודריגו ובלינגהאם ואולי בגלל שיש חשש שהוא יהרוס הכל, בטח אחרי השנים המאכזבות לצד ליאו מסי בפריז סן ז`רמן. בכל מקרה, הקבוצה הדומיננטית של הבלאנקוס עומדת לשנות את פניה.
הצד שלה
אם אתה יכול לצרף שחקן ברמה של קיליאן אמבפה בחינם, אתה עושה את זה. זו הזדמנות של פעם בדור. מצד שני, כמה כבר אפשר לשפר קבוצה כזאת? קבוצה שהפסידה פעם אחת בליגה ובאלופות וזכתה בשתיהן השנה? כנראה שאפשר. ריאל שיחקה השנה בלי שלושה שחקנים שקרעו את הצולבת (טיבו קורטואה, דויד אלאבה ואדר מיליטאו) ופספסו את רוב, אם לא כל 2023/24. העומס על השחקנים רק עולה משנה לשנה, כשבעונה הבאה יהיו להם שני משחקים נוספים בשלב הבתים של ליגת האלופות ואת מונדיאל המועדונים בקיץ.
היכולת להוריד עומס מוויניסיוס ורודריגו, מבלי שתהיה פגיעה באיכות, משמעותית מאוד. אנצ`לוטי שיחק עם הרוטציה העונה והצליח להביא את שחקניו בריאים וכשירים לליגת האלופות, אחרי שכמעט בכל שנה הם הולכים הכי רחוק שאפשר במפעל. רוב המשחקים של אמבפה יהיו לצד השניים, וכאן נכנס מי שאולי יהיה המרוויח העיקרי מהגעתו – ג`וד בלינגהאם.
אחד הנשקים הגדולים ביותר של ריאל היה החלפת האגפים של ויני ורודריגו, וכשאמבפה על המגרש ויכול לנוע בצורה חלקה בהתקפה, ריאל יכולה פתאום לשנות עמדות בין שלושתם. הם מספיק מהירים ומספיק מדויקים בשביל להיות סיכון בכל פעם שהכדור אצלם בשליש האחרון של המגרש, ואם הם נעים ביחד? לכו תעצרו את זה.
ריאל לא הולכת לשנות את סגנון המשחק שלה. הקבוצה שזכתה בליגת האלופות אחרי שהתמודדה עם ביקורת על כדורגל הגנתי, תמשיך באותה שיטה, זאת שמאפשרת לה להשתלט לאט לאט על משחקים גם מבלי לדרוס, רק שהפעם ההתקפה שלה תהיה אפילו יותר קטלנית. זאת אותה ריאל, רק טובה יותר.
הצד שלו
ההיגיון מבחינת ריאל ברור, אבל מה אמבפה מרוויח כאן? מעבר לארסנל של מיקל ארטטה, למנצ`סטר יונייטד בה הוא יתחרה באותה עיר עם ארלינג הולאנד, לבאיירן מינכן רגע אחרי עונה בלי אליפות או לליברפול המתחדשת אחרי יורגן קלופ היו עוזרים לו להתבסס כ"שחקן הטוב בעולם". אם ריאל תנצח, יהיו אנשים שיגידו שזה היה קורה גם בלעדיו. אם ריאל תפסיד, יאשימו אותו.
רבים השוו את המעבר הזה למעבר של קווין דוראנט לגולדן סטייט, ויש לא מעט דמיון בין אמבפה לכוכב ה-NBA. בגולדן סטייט דוראנט היה משוחרר יותר, שמח יותר. יכול להיות שזה בדיוק מה שאמבפה רוצה, להיות חלק מקבוצה אצל קרלו אנצ`לוטי ולא השחקן שהכל סובב סביבו. הוא עדיין יכול להשתלט על תואר "הטוב בעולם", ויכול להגיע למספרי שערים מגוחכים עם פדה ואלוורדה, בלינגהאם, ויניסיוס ורודריגו יחד איתו בהתקפה, אבל הוא לא יהיה השחקן המוביל של ריאל. לא בטוח שיש לה בכלל אחד כזה.
אנצ`לוטי אימן במהלך הקריירה את כריסטיאנו רונאלדו, אנדריי שבצ`נקו, כרים בנזמה, פליפו אינאזגי, קאקה, רוברט לבנדובסקי, דידייה דרוגבה, ויניסיוס ועוד רבים וטובים (ואת אברטון). הוא לא עשה הנחות לאף אחד מהם, והוא לא יעשה הנחות גם לאמבפה. אולי זה מה שהוא רוצה.
אמבפה רק בן 25. יש לו עוד 10-15 שנה ברמות הגבוהות, ואם הוא ירצה, בעוד כמה שנים לעזוב ולנסות להוביל קבוצה בעצמו אף אחד לא יעצור אותו. הפעם, לפחות כך זה מרגיש מהצד, הוא רוצה להיות חלק מקבוצה ולא להיות כוכב שמועדון שלם מתרפס בפניו (ואז מאשים אותו כשדברים לא מסתדרים). יכול להיות שהוא רוצה להיות "עוד" שחקן.
בסוף יש כאן את אחד השחקנים הטובים ביותר בעולם, אלוף צרפת סדרתי שלא מפסיק לנצח, מאמן שזכה באלופות בפעם החמישית בקריירה וקבוצה חזקה ומנוסה. על פניו, זה נראה כאילו כולם טובים וחכמים מדי בשביל להיכשל. יכול להיות שזה יקח להם זמן, ויכול להיות שאנחנו עומדים לראות כאן את הקבוצה הכי גדולה שראינו אי פעם. מותר להתלהב.
