נדיר מאוד שבשנת 2024, עם הצפת המידע והרשתות החברתיות, יהיה כדורגלן ישראלי צעיר שמשחק במדי קבוצה באחת מליגות הכדורגל הבכירות באירופה – ורוב הציבור הישראלי ואפילו התקשורת לא יכירו. אבל זה בדיוק הסיפור של אסף ארניה בן ה-18, שערך בשבת האחרונה הופעת בכורה בבוגרים של דארמשטאט מהבונדסליגה, וכעת התפנה לריאיון ראשון ל-N12.
"ביממה האחרונה מאז המשחק אני מקבל מאות הודעות וטלפונים. פונים אליי ואומרים לי 'לא הכרתי אותך, איך זה שאתה משחק בבונדסליגה?'", מספר ארניה מביתו בפרנקפורט. "האמת שתמיד הייתי מתחת לרדאר, תמיד הייתי עסוק בעשייה ופחות במה שיגידו. תמיד רציתי להגיע ליעדים שלי בשקט ועבודה קשה. עכשיו כשזה התפוצץ זה מדהים".
ובכל זאת, כדורגלן ישראלי בבמת הכדורגל הגדולה בעולם. לא צובט שלא הכירו אותך?
"אני חושב שבמקרה שלי פשוט אנשים לא ידעו שאני שם. חוץ מהמשפחה אף אחד לא ידע שאני בגרמניה. אבל עכשיו מתחילים להתייחס אליי וזה מאוד מרגש. יש לנו עם תומך ומרגש. זה נותן לי מלא כוח".
דניאל פרץ למשל לא שיחק דקה אחת בליגה הגרמנית והוא מקבל המון תהילה.
"דניאל פרץ הוא שוער אדיר. עצם זה שהוא הגיע לבאיירן מינכן זה ענק. לעשות את זה בגיל כל כך צעיר זה מדהים. מה שהוא עשה עם הנבחרות הצעירות בקיץ זה בלתי נתפס. אני לא אומר שמגיעה לי תהילה בגלל שאני שיחקתי והוא לא. אני בטוח שאני עוד אשיג את התהילה שלי בדרך שלי ובעוד עבודה קשה".
אז כמו שאמרנו, לא ממש מכירים אותך. ספר קצת על עצמך.
הכול התחיל כשבגיל 14 עברתי לגרמניה לבד, בלי הורים, בלי משפחה. כשהם יכלו הם באו לבקר, אבל זה קרה רק כל חצי שנה בערך. גרתי עם שותף לדירה. בהתחלה שיחקתי במועדונים קטנים בליגה השנייה. בגיל 15 חתמתי בקבוצה שקוראים לה רוטוויס. עברתי שם מעין שנת התאקלמות ללמוד את השפה ואיך דברים עובדים מסביב. ביולי 2019 עברתי לדארמשטאט אחרי שסקאוטים שלהם ראו אותי. שיחקתי בקבוצה של עד גיל 17 נגד כל הקבוצות הבכירות וצברתי ניסיון מטורף. בקבוצה של עד גיל 19 הייתי פצוע חצי עונה אז זאת הייתה שנה יותר מאתגרת. הקבוצה ירדה ליגה ואז הייתה לי התלבטות אם להישאר, אבל בגלל שהם תמכו בי בפציעה החלטתי להישאר בליגה השנייה כדי לקבל הרבה דקות משחק ולהשתפר וזה מה שבסופו של דבר נתן לי את הקידום לבוגרים".
איך זה להיות מגיל כל כך צעיר במדינה זרה?
"מגיל 10 בערך אני זוכר שדיברתי עם אבא שלי ואמרתי לו שהמטרה שלי היא לצאת לאירופה בגיל מוקדם. ממש ללמוד ולהכיר את הכדורגל האירופי. הייתי מוכן להקריב הכול בשביל זה. פתאום כשהגיעה האופציה הלכנו על זה. הרבה אומרים מה זה איך שולחים ילד בגיל כזה? אבל זה תהליך שעכשיו אנחנו יודעים שזה שווה כל רגע. בזמן הקורונה לא ראיתי את המשפחה שנה. הקרבתי הכול. חתונות, ימי הולדת, הכול. אני יודע שהתקופה שהכי נהנים בה זה התקופה של התיכון ולי לא היה את זה. ויתרתי על זה במודע בשביל הכדורגל, אבל ידעתי שככה אני לא אאבד את הראש".
שחקן כמוך שמתאמן ומשחק ברמה הגבוהה ביותר, בדרך כלל מקבל זימונים לנבחרות צעירות ואפילו לבוגרת. זה נראה כאילו מתעלמים ממך שם.
"הנבחרת שמעה עליי ואפילו אופיר חיים זימן אותי לטורניר לפני המלחמה, אבל מאז לא שמעתי מהם שוב. באיזשהו מקום אפשר להגיד שבנבחרת מתעלמים ממני. מבחינתי אני עושה הכול כדי שזה לא יפריע לי ולהתעלם מזה ולהתרכז בקריירה. אם הייתי מתרכז בזה זה היה מסיט אותי מהמטרות. אני לא מבין למה לא מזמנים אותי לנבחרות. אני מבחינתי מאוד מנסה להתעלם מזה. אם אני לא מקבל זימון מנבחרת או מעלימים עין ממני אז אני משתדל להתרכז בעצמי. החלום שלי זה לייצג את הנבחרת, זה החלום של שחקן".
עכשיו אתה מתאמן עם הבוגרים באופן קבוע?
"באוקטובר לפני המלחמה זומנתי למשחק אימון בבוגרים בקבוצה, אבל המאמן הראשי לא היה ולא ראה אותי, אז זה קצת התמסמס. בחורף התאמנתי שוב עם הבוגרים ואז התקשרו אליי מהקבוצה הבוגרת ואמרו שהמאמן ראה אותי ואהב אותי ומאז אני תמיד מתאמן איתם".
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"כשפרצה המלחמה הייתי במקרה בארץ אז חוויתי את זה כמו כולם. אחרי שחזרתי לגרמניה דיברו איתי על זה. בקבוצה עצמה כולם שאלו לשלומי ומה איתי. אנשים בקבוצה הזמינו אותי לישון בבית שלהם. כולם שלחו לי הודעות כי נלחצו שהייתי בארץ. לאורך חודש שלם כל שבוע שאלו אותי מה קורה ומה המצב. עכשיו כשהמצב יחסית יציב אז שואלים אבל בתדירות נמוכה. היה בבוגרים שחקן שהעלה לאינסטגרם פוסט בעד חמאס, אז השעו אותו.
איך החיים כישראלי בחו"ל מאז?
"כשאני מסתובב ברחוב בעיר אני משתדל כמה שפחות לדבר בעברית או בטלפון. להצניע את העובדה שאני ישראלי, להוריד פרופיל. אני גר בפרנקפורט שזו עיר של מהגרים אז אני משתדל להצניע את העובדה שאני ישראלי. היו שם הפגנות פרו-פלסטיניות, הבנתי שכל שבוע יש הפגנה, אבל אני מתרחק מזה ומתרכז בעבודה שלי".
מה המטרות הבאות? יש מצב שתחזור לישראל לקבוצה גדולה?
"אני יכול להגיד שלמרות שדארמשטאט ירדו ליגה וישחקו בעונה הבאה בליגה השנייה, הם רוצים לשמור אותי. הציעו לי חוזה חדש ובקרוב אני אחתום עליו וזה יהיה רשמי. המטרה שלי היא לשחק כדורגל אירופי בליגות הכי בכירות ולעשות קריירה מפוארת באירופה, אז כרגע אני לא מסתכל על חזרה לארץ".