מאז ה-7.10, הכדורגל האירופי נמצא תחת חשיכה גדולה. מהפרמייר ליג עד אופ"א ופיפ"א, תחושת ההתעלמות מהאסון הכבד שפקד את מדינת ישראל היתה נפוצה למדי - וגם מועדונים גדולים היו שותפים להתעלמות מן הרוע. ובתוך כל זה, המדינה שבלטה לטובה - היא דווקא גרמניה, ובפרט הכדורגל הגרמני.
מול התופעת השליליות בתוך החברה הגרמנית, ההתייצבות של אוהדי הקבוצות השונות היתה בולטת לחלוטין. ההזדהות של ורדר ברמן עם החטופים הרש גולדברג-פולין וענבר היימן (שמאז נקבע מותה), והתרומה של המועדון למען משפחות כלל החטופים - היתה דוגמא אחת בולטת.
גם אוהדי באיירן מינכן, הקבוצה הבכירה בכדורגל הגרמני, לא עמדו מנגד: בחודש נובמבר הם הניפו שלטים שקראו "לעולם לא עוד זה עכשיו", והמועדון אימץ את משפחות החטופים, כולל אירוח במועדון. גם קבוצות כמו מיינץ וסנט פאולי התייצבו בגלוי נגד אנטישמיות - באופן יוצא דופן.
אבל מי שהיתה מעל כולן בנושא היא, ללא ספק, בורוסיה דורטמונד. המועדון אירח 14 מתושבי עוטף עזה לפני ה"קלאסיקר" נגד באיירן מינכן, אוהדיה ערכו תפאורות למען הרוגים - כולל דקת דומייה מרגשת במיוחד לזכר ההרוגים בישראל, לפני משחק ליגה נגד ורדר ברמן.
ההתגייסות של הכדורגל הגרמני למען ישראל ונגד האנטישמיות היא אינה דבר חדש. דורטמונד השתמשה בכוחה לא פעם נגד תופעות של שנאת יהודים, כולל תרומה של לא פחות ממיליון יורו מטעם המועדון למוזיאון יד ושם בירושלים. "אנטישמיות היא נגד ה-DNA של דורטמונד", אמר האנס-יואכים ואצקה, מנכ"ל המועדון.
מול התופעת השליליות בתוך החברה הגרמנית, ההתייצבות של אוהדי הקבוצות השונות היתה בולטת לחלוטין. ההזדהות של ורדר ברמן עם החטופים הרש גולדברג-פולין וענבר היימן (שמאז נקבע מותה), והתרומה של המועדון למען משפחות כלל החטופים - היתה דוגמא אחת בולטת.
גם אוהדי באיירן מינכן, הקבוצה הבכירה בכדורגל הגרמני, לא עמדו מנגד: בחודש נובמבר הם הניפו שלטים שקראו "לעולם לא עוד זה עכשיו", והמועדון אימץ את משפחות החטופים, כולל אירוח במועדון. גם קבוצות כמו מיינץ וסנט פאולי התייצבו בגלוי נגד אנטישמיות - באופן יוצא דופן.
אבל מי שהיתה מעל כולן בנושא היא, ללא ספק, בורוסיה דורטמונד. המועדון אירח 14 מתושבי עוטף עזה לפני ה"קלאסיקר" נגד באיירן מינכן, אוהדיה ערכו תפאורות למען הרוגים - כולל דקת דומייה מרגשת במיוחד לזכר ההרוגים בישראל, לפני משחק ליגה נגד ורדר ברמן.
ההתגייסות של הכדורגל הגרמני למען ישראל ונגד האנטישמיות היא אינה דבר חדש. דורטמונד השתמשה בכוחה לא פעם נגד תופעות של שנאת יהודים, כולל תרומה של לא פחות ממיליון יורו מטעם המועדון למוזיאון יד ושם בירושלים. "אנטישמיות היא נגד ה-DNA של דורטמונד", אמר האנס-יואכים ואצקה, מנכ"ל המועדון.
"כל מי שמזדהה עם בורוסיה דורטמונד, יודע שאנטישמיות היא טאבו מוחלט - אחרת, הם לא שייכים לכאן". נשיא הקהילה היהודית, ג`וזף שוסטר אמר: "לדורטמונד יש 10 מיליון אוהדים, זה כל גרמני שמיני. אני מאמין שזה שולח מסר חשוב כשמועדון כזה קובע שאוהדים שלו יתקבלו רק אם הם יתנגדו לאנטישמיות וגזענות".
כמובן שהמאבק הוא לא מושלם; בקרב אוהדי כדורגל רבים יש גם מגמות של ימין קיצוני, כולל לא מעט קריאות אנטישמיות במהלך משחקים - כולל מדבקות שהראו את דמותה של אנה פרנק במדי שאלקה. אבל בגרמניה, רבים מציינים כי היתה גם התקדמות רבה בנושא.
רוברט קלאוס, סופר ואוהד כדורגל אמר לעיתונאי פליקס טמסוט ב-DW: "בשנות ה-80, לא היו כמעט ארגוני אוהדים שנלחמו נגד אנטישמיות ואפליה. היה תהליך משמעותי של ניקיון. בעיקר, בין אוהדים ובין עצמם, כולל על שירים במהלך משחקים. אם אוהד נתפס כשהוא שר `זיג הייל` במהלך המשחק, ורואים אותו במצלמה - הוא ייענש".
היחסים של גרמניה והעם היהודי הם, כאמור, מורכבים. נכון שמאז השואה, שהתרחשה על אדמתה, עברו כמעט שמונים שנה, אבל שורשי השנאה והאנטישמיות עוד לא פגו משם לחלוטין. עם זאת, הכדורגל משקף את הדרך שבה אוהדים מספיק נחושים מצליחים להוות תגובת נגד. זה מה שכדורגל יכול לעשות במיטבו, לשמש קול למי שאין להם - ולעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה.
בעוד רוב הכדורגל האירופי נכנע לכסף של המפרציות, ובחר להסתכל הצידה בזמן האסון של ה-7.10 - מטעמי נוחות, או פחד, או שניהם; גרמניה עמדה בצורה מעוררת כבוד בצד של הטובים. מה שמוכיח, למרות הכל, שאומות בהחלט יכולות להשתנות - ושהשכל הישר, והיכולת לראות את המציאות נכוחה, עוד לא נעלמה לגמרי מן העולם.
כמובן שהמאבק הוא לא מושלם; בקרב אוהדי כדורגל רבים יש גם מגמות של ימין קיצוני, כולל לא מעט קריאות אנטישמיות במהלך משחקים - כולל מדבקות שהראו את דמותה של אנה פרנק במדי שאלקה. אבל בגרמניה, רבים מציינים כי היתה גם התקדמות רבה בנושא.
רוברט קלאוס, סופר ואוהד כדורגל אמר לעיתונאי פליקס טמסוט ב-DW: "בשנות ה-80, לא היו כמעט ארגוני אוהדים שנלחמו נגד אנטישמיות ואפליה. היה תהליך משמעותי של ניקיון. בעיקר, בין אוהדים ובין עצמם, כולל על שירים במהלך משחקים. אם אוהד נתפס כשהוא שר `זיג הייל` במהלך המשחק, ורואים אותו במצלמה - הוא ייענש".
היחסים של גרמניה והעם היהודי הם, כאמור, מורכבים. נכון שמאז השואה, שהתרחשה על אדמתה, עברו כמעט שמונים שנה, אבל שורשי השנאה והאנטישמיות עוד לא פגו משם לחלוטין. עם זאת, הכדורגל משקף את הדרך שבה אוהדים מספיק נחושים מצליחים להוות תגובת נגד. זה מה שכדורגל יכול לעשות במיטבו, לשמש קול למי שאין להם - ולעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה.
בעוד רוב הכדורגל האירופי נכנע לכסף של המפרציות, ובחר להסתכל הצידה בזמן האסון של ה-7.10 - מטעמי נוחות, או פחד, או שניהם; גרמניה עמדה בצורה מעוררת כבוד בצד של הטובים. מה שמוכיח, למרות הכל, שאומות בהחלט יכולות להשתנות - ושהשכל הישר, והיכולת לראות את המציאות נכוחה, עוד לא נעלמה לגמרי מן העולם.
