ב-16.2.2011, עולם הכדורגל למד להכיר שם חדש. ג'ק ווילשר. בגיל 19, הקשר פתח בהרכב ארסנל ב-1:2 על ברצלונה בליגת האלופות. עבור התותחנים, זה לא היה עוד משחק, וגם לא עבור הקשר המחונן. למשך 12 דקות נפלאות בהן ארסנל חזרה מפיגור נגד הקבוצה הטובה בעולם, נראה היה שמשהו משתנה. לרגע, הלוזריות נעלמה, והעתיד נראה מבטיח מתמיד.
זאת הייתה ברצלונה הגדולה. הקבוצה הטובה בעולם. עם צ'אבי, בוסקטס, אינייסטה, פדרו, מסי ודויד וייה. וג'ק ווילשר אחד צנום, שלא רק היה חלק מהניצחון, אלא הוביל את התותחנים בתצוגת תכלית בקישור. אחרי אותו משחק, הוא קוטלג כ"כישרון האנגלי הגדול ביותר מאז פול גאסקוין". כמעט 11 שנים אחר כך, בגיל 30 בלבד, אותו ווילשר הודיע על פרישה. אז מה השתבש?
כבוגר האקדמיה של ארסנל, ששיחק בה מגיל 9 והוגדר כבר מגיל צעיר ככישרון ייחודי, היו לווילשר את כל התנאים להיות הסמל הגדול החדש של ארסנל, מועדון שמשווע עד היום לחזור לימיו הגדולים. "ג'ק היה מוכשר להפליא. אחד השחקנים הכי מוכשרים ששיחקתי איתו אי פעם. הוא היה יכול להיות אגדה. אני האמנתי שהוא אחד הבריטים הבודדים שהיו יכולים לככב בריאל מדריד או בברצלונה", כך אמר עליו רק לפני פחות משנתיים ססק פברגאס, ששיתף איתו פעולה בעבר.
לכבוד הפרישה בטרם עת שלו, טופ סרטונים אי פעם של קהל ושחקן, במיוחד כשהם עונים לו that's alright. pic.twitter.com/bT3FVE3OWU
— avi atias (@avi_atias) July 8, 2022
זה התחיל טוב, טוב מאוד אפילו עבור ווילשר, שבעונת 2010/11, בגיל 18 בלבד, נבחר לשחקן הצעיר של העונה ולשחקן העונה של ארסנל על ידי האוהדים. בעונה הבאה, החלה מכת הפציעות שתלווה אותו ותהיה אחת הסיבות לנפילתו. פגיעה קשה בקרסול השביתה אותו ל-14 חודשים. הוא עוד יחזור ויככב, אבל בעונת 15/16 שוב פספס את רוב העונה בעקבות פציעה, הפעם בשוקית.
אבל הבעיה של ווילשר לא הייתה רק הפציעות שלו. כמו קלישאה אמיתית של שחקן אנגלי צעיר ומוכשר, הוא הסתבך בפרשיות מחוץ למגרש. פעם אחת הוא צולם מעשן, פעם אחרת קילל את אוהדי טוטנהאם במהלך חגיגות הזכייה בגביע, רגע שהפך למפורסם מאוד בקריירה שלו. כדורגלנים נפצעים. הם חווים ירידה ביכולת. כשזה מעורב עם חוסר מקצועיות, זה כבר סיפור אחר, ובאנגליה איבדו את הסבלנות, ולרוע מזלו של ווילשר, כך גם ארסן ונגר.
למרות זאת, מה שקרה בחלון ההעברות של 2016 הכה את אוהדי ארסנל בתדהמה. ג'ק ווילשר הושאל לבורנמות'. מבט על התקשורת האנגלית באותה עת מגלה שורה של כתבות שמנסות להסביר מדוע ונגר ויתר על האנגלי, אז בן 24, ואז עדיין תקווה גדולה. "שחקנים צריכים לפעמים לדעת לקבל דחייה. זה טוב לקריירה", אמר קווין קיגן. במגזין הנחשב 'FOUR FOUR TWO' היו בטוחים: "אם יש משהו שלמדנו מהקריירה של ווילשר עד כה, זה שאי אפשר לחזות מה יקרה בה, וגם מוקדם מדי להכריז עליה כמתה בעקבות המהלך הזה". אבל האמת היא, שאחרי אותה השאלה, שום דבר לא חזר לעצמו.
אחרי שנתיים בבורנמות', בהן רשם 14 הופעות בלבד, מצא עצמו ווילשר בגיל 29 בלבד מחפש קבוצה. הסיטואציה הייתה מעליבה עבורו. רק מספר שנים קודם לכן אמר עליו צ'אבי האגדי: "אם לא הפציעות, הוא היה אחד הקשרים הטובים בעולם. שיחקתי נגדו, עקבתי אחריו מאז, והוא עדיין יכול להפוך לאחד השחקנים המובילים בעולם". אז מה הפלא שלווילשר היה קשה, כמעט בלתי אפשרי, להתמודד עם הפער בין המילים האלו, למציאות הכואבת?
כבר בשנה שעברה הודה בראיון שובר לב ל"אתלטיק": "כן, חשבתי על לפרוש. אני כל הזמן חושב לעצמי, 'למה אני עושה את זה'? אני לא נהיה צעיר יותר ואני לא רוצה את זה. אני מרגיש כאילו אני מבזבז את הזמן שלי כשאני מגיע לתחילת העונה בלי קבוצה. הילדים שלי כבר מבינים דברים. הבן שלי ארצ'י שואל אותו למה אני לא משחק. איך אני אסביר לו את זה? יש להם חברים בבית ספר, ואתם יודעים, ילדים יכולים להיות אכזריים. למה אבא שלכם לא עובד? זה קשה".
שנה לאחר מכן, ווילשר תולה את הנעליים שלו. הוא עוד הספיק לרשום קדנציה קצרה מאוד בליגה הדנית, אבל זה כבר היה הסוף. "היה לי מסע מדהים, עם כל כך הרבה רגעים גדולים", כתב ווילשר, "אני מרגיש בר מזל שחוויתי כל כך הרבה דברים בכדורגל. מילד קטן שמשחק בגינה ועד להיות הקפטן של ארסנל אותה אני אוהד ולייצג את הנבחרת שלי במונדיאל. חייתי את החלום".
אז איך נסכם את הקריירה של ווילשר? ב-2010/11, הוא רשם 25 הופעות פרמיירליג. הוא לא ישחק יותר מ-30 משחקים בעונה עד סוף הקריירה. הוא כבש בסך הכל 9 שערים בקריירה שלו. שניים מהם, במשך שנתיים רצוף, אחד נגד ווסט ברומיץ' והשני נגד נוריץ', נבחרו לשערי העונה בפרמיירליג. הישג ייחודי שמעולם לא שוחזר.
כי כזאת הייתה הקריירה של ג'ק. משובצת רגעי קסם, אבל קצרה, קצרה הרבה יותר מדי. והוא, וכל מי שאוהב כדורגל אנגלי, בוודאי ישאל תמיד. היכן הכל השתבש?
