לא נח על זרי הדפנה: שבועיים אחרי התרגיל שהביא לו זהב במשחקים האולימפיים בטוקיו ארטיום דולגופיאט נוחת לקרקע לא מוכרת – הוא הפך בין לילה מאלמוני לגיבור לאומי שישראלים עומדים בתור בשביל להצטלם איתו. השבוע הוא חזר בפעם הראשונה להתאמן, והעיניים כבר על פריז 2024: "אותי חינכו שאף פעם לא עוצרים".
דולגופיאט עוד צריך להתרגל למחיאות הכפיים הספונטניות, לזה שמזהים אותו ברחוב ולבקשות הבלתי פוסקות להצטלם איתו. בין סלפי לסלפי הוא מחייך, בעיקר כשאת השם שלו עוד לא ממש מצליחים לומר נכון. בשבוע הבא הוא נוסע לחופשה נדירה במלדיביים עם בת זוגתו מאשה ועם חברו אלכס שטילוב. זו חופשה ראשונה מזה שנים, וכנראה גם אחרונה בעתיד הקרוב.
אבל האלוף האולימפי הטרי מסרב לתת לתהילה לעלות לו לראש, וכבר השבוע הוא חזר לאולם האימונים בהדר יוסף יחד עם שאר המתעמלים הישראלים כשווה בין שווים. "אני מאוד אוהב להיות באולם, כולם פה חברים וכולם פה שווים", אומר דולגופיאט, ומוסיף: "אני אף פעם לא מרגיש שאני יותר טוב".
דולגופיאט בן 24, וכבר 18 שנים על המזרן. הוא התחיל לעסוק בהתעמלות בגיל 6 באוקראינה, שם נולד וסומן מילדות כמי שצפוי לו עתיד במקצוע. יום אחרי שהמשפחה נחתה בישראל הוא נקלט במכבי תל אביב שהצמידה לו את המאמן סרגיי וייסבורג שמלווה אותו מאז. "סרגיי עזר לי מהיום הראשון, הוא היה לוקח ומסיע אותי כל יום", הוא מספר.
ב-2017 הוא פרץ קדימה עם מדליית כסף באליפות העולם, ומאז, בכל תחרות גדולה הוא היה על הפודיום. לטוקיו הוא כבר הגיע עם מטרה אחת מולו - זהב אולימפי בתרגיל הקרקע. שנים של אימונים מתרכזים לביצוע אחד של קצת יותר מדקה, וברגע האמת דולגופיאט סיפק את אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים בתולדות ישראל.
בריאיונות שהעניק אחרי הניצחון של בנו, אביו של ארטיום לא כל כך התרשם מהביצוע של התרגיל שהביא לו את מדליית הזהב הנחשקת. אבל לטענת המתעמל, בזכות החינוך הזה הוא הגיע לפסגה: "חינכו אותי שאף פעם לא עוצרים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד אפשר להיות יותר טוב. אם הייתי עוצר כשהייתי זוכה במדליה הראשונה, היום לא הייתי על הפודיום באף תחרות". דולגופיאט אומר ומיישם – החל מהחודש הבא הוא כבר לא יהיה בים, אולימפיאדת פריז נמצאת מבחינתו מעבר לפינה, ויש לו תכניות להמשיך ולנצח.