"מדליה אולימפית בלוס אנג׳לס היא ריאלית"

״ההכנה הפיזית והמנטלית הייתה טובה לתחרות הזאת. האמת שבמוקדמות היה לי קצת קשה להאמין שאני אעשה תרגיל טוב  כי זה היה התרגיל החמישי שלי באותו יום כי עשיתי קרב רב. לא יודע איך הצלחתי בסופו של דבר לעשות תרגיל טוב, ולקבל עליו ציון מאוד גבוה. בסוף גמר זה גמר, ותמיד הגמר הוא יותר קשה מהמוקדמות. עברו לי מחשבות בראש לפני ובמהלך הגמר על האליפות שהייתה בשנה שעברה, שנפלתי בה בגמר. ניסיתי להעיף את המחשבות הלא טובות האלה. אני גם לא אוהב להתחרות בערב, זה לא קל לשלב בחדר כל היום עם הלחץ של התחרות. אני שמח מאוד שהצלחתי לסיים עם הזהב לצד המחשבות האלה וההרגשה״. 

״היומיים האלה נתנו לי קצת להיות יותר ׳פרש׳, אבל כן הרגשתי לפני התרגיל ששרירי התאומים שלי היו מאוד מאוד מכווצים. בגלל זה גם רצתי חזק מדי לפס הראשון ועשיתי שם טעות. אבל הצלחתי להתאפס על עצמי ולהמשיך את התרגיל בצורה טובה״. 

״נכון. התבאסתי על הציון, הוא לא היה מאוד גבוה, אבל האמת שזה היה מבט שהגיע על סף התעלפות״. 

עד כדי כך? ״כן. הייתי גמור פיזית. זה היה שילוב של הכל ביחד - התרגיל עצמו, העייפות, הלחץ של התחרות. הייתי ממש ממש עייף״. 

״הפעם האחרונה שבה התחריתי בקרב רב הייתה ב2024 באליפות אירופה ברימיני שבאיטליה , וזכיתי שם בכסף בתרגיל הקרקע. 

עם כל שנה שעוברת זה נהיה קשה יותר ויותר, גם עם החוקים שמשתנים, הניקוד שנהיה קשוח יותר, והדרישה לדרגות קושי גבוהות״. 

״כמובן שהיו מחשבות כאלו, אבל לא רציתי לתת לזה יותר מדי פוקוס, וכמו שאמרתי קודם, ניסיתי להעיף מחשבות לא טובות. הכנסתי לעצמי לראש שגם ב7.10.23 באליפות העולם עשיתי קרב רב, ושם תרגיל הקרקע היה המכשיר האחרון באליפות, וגם פה זה היה ככה, וגם שם הצלחתי לזכות בזהב. ככה שידעתי שזה אפשרי כל עוד אני אתן את התרגיל הכי טוב שאני יכול למרות העייפות״. 

״קודם כל זה היה באמת מרגש מאוד. בדרך היו הרבה דברים לא טובים כמו פציעות של מתעמלים, וספקות לגבי תרגילים. בסוף כן הצלחנו להרכיב קבוצה, עם שני מתעמלים מאוד צעירים שעלו מהנוער ועזרו מאוד בציונים. העבודה שעשינו כולם יחד באליפות הייתה מאוד טובה. הם השתלבו יפה  בבוגרים, יש לנו דור המשך טוב. יש גם שני מתעמלים בנוער שהעפילו בג׳וניור לגמר הקרקע ולגמר סוס הסמוכות, וכמובן שיש לנו גמר קרב רב. אני מאוד שמח על זה״. 

״זה הכי כיף לדעת שאני עדיין שם. אני חושב שאני עושה המון בשביל זה, ומשקיע הרבה מאוד מאמץ. עם כל יום שעובר זה יותר קשה ויותר קשה. מצד שני, אם לא הייתי ברמה, אני לא חושב שהייתי ממשיך. אבל אני רואה בתחרויות ובאליפות הזאת שאני יכול להיות במאבק עם המתעמלים הצעירים. אני מקווה לתת תחרות טובה באוקטובר באליפות העולם, זו תחרות חשובה מאוד וקשה מאוד, ואני מקווה ששם אני גם אצליח לתת תרגילים טובים. התעמלות זו האהבה שלי, זה מה שאני רוצה לעשות הכי טוב שאני יכול״.

״אם הייתי חושב שזה לא ריאלי אולי לא הייתי ממשיך. זה שזכיתי במדליה היום באליפות, ואחרי המדליה באליפות אירופה הקודמת, הצלחתי להוכיח לעצמי שאני עדיין בטופּ ומתחרה ברמה תחרותית גבוהה. ככה שזה ריאלי, לזה אני מכוון, ובשביל זה אני עובד קשה בכל יום״. 

״מאוד. אבא הרי היה בעצמו מתעמל כמה שנים, התאהבתי בענף הזה ממבט ראשון בזכותו ובזכות אמא שלי. כל המשפחה ליוותה אותי תמיד. בלעדיהם, בלי המאמץ שלהם וההשקעה, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. הם שאלו אותי בגיל 12 אם אני רוצה להמשיך עם ההתעמלות, ואמרתי בצורה חד משמעית שכן. הם שינו את כל התכניות שלהם עם העלייה לארץ בעקבות זאת. היינו אמורים לעלות לקיבוץ, ובסוף עברנו למקום כמה שיותר קרוב לאולם, ועכשיו אני איפה שאני היום. בזכותם. אנחנו ממשיכים בדרך שלנו עם אנדריי המאמן הראשון שהיה לי, ועם סרגיי וייסבורג המאמן הלאומי שאני עובד איתו מגיל צעיר והוא היה איתי בכל רגעי השיא בקריירה, בכל מדליה. חשוב לי להודות לאיגוד ההתעמלות, לוועד האולימפי, לנותני החסות ולמכבי ת״א שנותנים לי גב להיות ממוקד רק באימונים״.

״הדבר הכי מרגש שיש זה לשמוע את ההמנון, לעמוד על ראש הפודיום ולחשוב על המדינה. זה מרגש כאילו שזו הפעם הראשונה. אני רוצה לומר תודה לכל הצופים שראו אותי מתחרה, לכל מי שתמך ועודד. קיבלתי המון הודעות וזה מאוד מרגש ומחמם את הלב. עם ישראל חי״.