זילברמן בן ה-35 הינו שחקן הבדמינטון המצליח ביותר בישראל, עם לא פחות מ-38 זכיות באליפות ישראל (כולל זוגות וזוגות מעורבים), ומחזיק במדלית ארד היסטורית בענף, מאליפות אירופה 2022. ההורים שלו סבטלנה ומיכאל הם המאמנים שלו, ויחד עם אימו שיחק זוגות מעורבים ואף זכה עימה בתארים.
איך עברה עליך השנה האולימפית?
״בבדמינטון צבירת הניקוד לקריטריון והשגתו קורת בשנה אחת, שנה אולימפית שהתחילה במאי 2023. המשחקים האירופיים שנערכו בקיץ האחרון בקרקוב, היו עם נקודות קריטריון עם דירוג גבוה. זכיתי שם במדלית ארד וצברתי ניקוד גבוה. הייתי מלא באדרנלין אחרי הזכייה במדליה הזאת".
"ידענו שהסיכויים שאגיע למשחקים בעקבות התחרות הם גבוהים. שבוע לאחר מכן התחרתי בקנדה בתחרות חשובה מאוד, ואחרי סיבוב אחד שעברתי שם התקדמתי עוד יותר בדירוג. בשבוע האחרון לקביעת הקריטריון זכיתי במדלית כסף בתחרות `challenge` שהכניסה אותי רשמית. בראש ובראשונה המטרה שלי הייתה רק להיכנס למשחקים. ושם זה היה הקושי האמיתי, להיכנס״.
מה רמת המוכנות הנוכחית שלך למשחקים?
״3 המדליות האחרונות שלי היו בין 2019-2023, שלוש מדליות חשובות בחמש שנים מראות לי איפה אני נמצא, במקום טוב. אלה 2 מדליות במשחקים האירופיים ואחת מאליפות אירופה שהייתה לרגע השיא. אני שמח שאני עדיין שם, בתחרויות וביכולת״.
״אחרי שעשיתי את הקריטריון וסיימתי במקום ה-24 בדירוג העולמי, הבנתי שאני בין הבודדים בישראל שיהיה בעוד משחקים. נכנסתי למועדון מיוחד כזה של 16 שנים בטופ, 4 אולימפיאדות שאני מגיע אליהן, ולהגיע לשם זה אומר שאני בטופ העולמי. אני כן מרגיש שאני באזור טוב מאוד. ספציפית מבחינת ההכנה, איך שאני מרגיש היום או בעוד חודש זה דבר שמשתנה, אני לא יכול לדעת. יש צוות (ההורים שלי) שמכין אותי לפיק שצריך להגיע במשחקים״.
״כל ספורטאי תחרותי מתחיל שואף להגיע לשם. כל פעם ששברתי שיא אישי הרגשתי רגשות ותחושות שונים, כי זה לא רק שיא אישי שלי, זאת גם היסטוריה למדינה. הרבה מאוד מהעניין זה הניסיון, בעיקר בענף הזה. המון ספורטאים בענף הזה חצו את גיל 35 ויהיו שם עוד 2-3 שחקנים שמבוגרים ממני ב-4 שנים".
"יש גם 2 שחקנים חברים שלי שזאת תהיה האולימפיאדה חמישית שלהם. אחד מהם בן 35 וסיים רביעי בטוקיו, ככה שבאמת הכל אפשרי והגיל משחק תפקיד טוב כאן. מעבר לזה יש הבדל גדול אם אני במקום 40 בעולם לבין אם אני 200 ויותר בעולם. זה אומר שעדיין יש כאן פוטנציאל. עצם ההבדל הענקי הזה, לפעמים קורה שמנצחים אותך, אבל עדיין יש הבדלים ופערים״.
להיות אלוף ישראל 26 פעמים, זה חריג מאוד.
״ברגע שאני במאה אחוז, אין לי יריב. כל השנים האלה לא הייתי במאה אחוז. היו שנים שהייתי פצוע, שנאלצתי לשחק עם קרע בשריר. לפעמים יצא ככה שהפסדתי מערכה פה ושם. אבל בסוף שמרתי על התואר. הכי קל זה פשוט לא להתחרות ולהגיע בשנה הבאה. וכאן בארץ, לא חשוב באיזה מצב הייתי, היה לי חשוב להשתתף ולנצח״.
בשנים האחרונות אתה מתאמן בעיקר בישראל.
״מ-2017 עברתי להתאמן בארץ, ומהארץ אני טס לתחרויות. ברגע שהעליתי רמה יצא שאני פחות נוסע לתחרויות. והממוצע שלי עומד על 15-20 תחרויות בשנה, שזה מעט לעומת מה שהייתי משתתף בעבר. כשאני יוצא לתחרויות רבות כושר האימונים שלי נפגע, ולכן זאת ההחלטה בשנים האחרונות״.
״זה אחד הדברים הכי מרגשים שיכולים להיות, גם לי וגם להם. אם אחד מהם לא היה איתי במסגרת הזאת, לא היינו מגיעים לאן שהגענו. אם עכשיו אומרים לי שאבא שלי יהיה עם פחות פוקוס, אז לא הייתי מצליח. כל התוצאות שלי זה הם, תוצאות של העבודה הקשה שלהם בדיוק כמו שזאת עבודה קשה שלי. ההורים שלי תמיד יהיו איתי, לא חשוב מה אעשה״.
״אני גם הופך להיות מאמן עכשיו, והמטרה שלי היא שהשחקנים שלי יקבלו את המקסימום שאני יכול לתת להם, ואני יודע שההורים שלי ככה איתי. בשנים האחרונות אמא שלי נמצאת איתי 7 שעות ביום של אימונים. היא עוברת איתי את היום יום, רואה הכל, חווה איתי הכל. בחיים לא הייתי מחליף מאמנים״.
אבא שלך יגיע לצפות בך בפריז?
״כמובן שאנחנו רוצים שאבא יגיע, אבל יש לנו שני מועדונים שאנחנו מתפעלים, כך שאם הוא יגיע זה יהיה קצת בעייתי. אמא שלי הייתה איתי תמיד כמאמנת במשחקים האולימפיים, ולאבא שלי לא יצא. לאליפות עולם ולאליפות אירופה כן יצא לו לבוא. יכול להיות שזה יהיה האקסטרה שאצטרך כדי לנצח סיבובים".
מה עוזר לך בתחרויות?
״יש לי אלמנטים פסיכולוגייים שאני משתמש בהם מ-2016 שעוזרים לי בפן התחרותי. לדוגמה, תחרויות שאני יודע שאני טס אליהן ב-100%, אני לא מסתכל על ההגרלות שלהן לפני שאני טס. אני מסתכל רק בנחיתה, יומיים לפני שהתחרות מתחילה. ההורים שלי כן מסתכלים על ההגרלה והם יודעים שאסור להם לומר לי כלום על זה. ברור שלפעמים יש פאשלות עם זה, ומישהו מהמשפחה יכול לומר לי פתאום ׳נו, משחק ראשון נגד X, מה מתכנן נגדו?׳. תכנית האימונים וההתמקדות בדברים ספציפיים הן בהתאם לאותו יריב ראשון שאפגוש, אז אני כבר מתחיל להבין פחות או יותר את מי אני הולך לפגוש לפי הסגנון של האימון״.
מה שינית במהלך הדרך?
״לפעמים עדיף לוותר על תחרות אם ההגרלה קשה, אולי זה לא יהיה שווה את זה כלכלית. לדוגמה לקבל סיבוב ראשון קל יחסית ואז לפגוש אלוף אולימפי. עדיף לנתב את הכסף ליעד קרוב יותר ולתחרות עם סיכויים גבוהים יותר״.
בריו ובטוקיו עברת סיבוב אחד, מה הציפייה שלך הפעם?
״בטוקיו ניצחתי שחקן הודי שהיה המדורג ראשון בבית שלי, וכל הבית היה קשה. יצא שהבית שלי היה הכי חזק, ואני דורגתי במקום הכי נמוך בבית, במקום ה-40 בעולם. אז אפשר להבין את הרמה שהייתה שם. לאחר מכן הפסדתי ליריב הולנדי ב-3 מערכות. אני יכול לומר שראיתי שאני יכול לנצח יריבים שמדורגים במקומות טובים בעולם. הראיתי 120% ממה שיכולתי לתת ואני מקווה שאתן את זה שוב ויותר".
אני מאמין שיש מישהו מלמעלה שכן רואה את ההקרבה, את האימונים, את כל מה שאני עושה, ושהם יקבלו את מה שהם צריכים לקבל. שלוש המדליות החשובות שזכיתי בהן באירופה בשנים האחרונות, זה החזר על כל מה שהקרבתי והשקעתי, אני וההורים שלי״.
עברה מחשבה לפרוש?
״הייתה התלבטות בחלון האולימפי הנוכחי, אבל בעקבות הקורונה המשחקים זזו שנה קדימה, ובין טוקיו לפריז היו בעצם 3 שנים, והשנה האולימפית של הבדמינטון גם זזה קדימה, אז הזמן בין האולימפיאדות התקצר משמעותית. אם זה לא היה זז, אולי הייתי מתלבט אם להפסיק ולפרוש, כי 4 שנים זה מספר גדול.
אתה מכוון גם ללוס אנג׳לס 2028?
״קודם כל אני אשלים פערים וארצה להקים משפחה. אחרי זה אני חושב שזאת תהיה בחירה משפחתית אם באמת להמשיך על חשבון זמן האיכות ומה שפספסתי במהלך כל הקריירה. היום יום שלי לא קל. אימונים של שעות על גבי שעות. שנים שאני הקרבתי והקדשתי כמעט הכל, וכמובן שזה היה על חשבון זוגיות והרבה דברים נוספים. בסוף ספורט מצד אחד זה עולם ומלואו, אבל מצד שני יש גם חיים שצריך לפעמים לעצור ולהשלים פערים, ולראות אם זה אפשרי. יש כאלה שלא רואים דבר גדול בלהקים משפחה, אבל מבחינתי, כספורטאי, זה כמו לזכות במדליה״.
״לפעמים עדיף לוותר על תחרות אם ההגרלה קשה, אולי זה לא יהיה שווה את זה כלכלית. לדוגמה לקבל סיבוב ראשון קל יחסית ואז לפגוש אלוף אולימפי. עדיף לנתב את הכסף ליעד קרוב יותר ולתחרות עם סיכויים גבוהים יותר״.
בריו ובטוקיו עברת סיבוב אחד, מה הציפייה שלך הפעם?
״בטוקיו ניצחתי שחקן הודי שהיה המדורג ראשון בבית שלי, וכל הבית היה קשה. יצא שהבית שלי היה הכי חזק, ואני דורגתי במקום הכי נמוך בבית, במקום ה-40 בעולם. אז אפשר להבין את הרמה שהייתה שם. לאחר מכן הפסדתי ליריב הולנדי ב-3 מערכות. אני יכול לומר שראיתי שאני יכול לנצח יריבים שמדורגים במקומות טובים בעולם. הראיתי 120% ממה שיכולתי לתת ואני מקווה שאתן את זה שוב ויותר".
אני מאמין שיש מישהו מלמעלה שכן רואה את ההקרבה, את האימונים, את כל מה שאני עושה, ושהם יקבלו את מה שהם צריכים לקבל. שלוש המדליות החשובות שזכיתי בהן באירופה בשנים האחרונות, זה החזר על כל מה שהקרבתי והשקעתי, אני וההורים שלי״.
עברה מחשבה לפרוש?
״הייתה התלבטות בחלון האולימפי הנוכחי, אבל בעקבות הקורונה המשחקים זזו שנה קדימה, ובין טוקיו לפריז היו בעצם 3 שנים, והשנה האולימפית של הבדמינטון גם זזה קדימה, אז הזמן בין האולימפיאדות התקצר משמעותית. אם זה לא היה זז, אולי הייתי מתלבט אם להפסיק ולפרוש, כי 4 שנים זה מספר גדול.
אתה מכוון גם ללוס אנג׳לס 2028?
״קודם כל אני אשלים פערים וארצה להקים משפחה. אחרי זה אני חושב שזאת תהיה בחירה משפחתית אם באמת להמשיך על חשבון זמן האיכות ומה שפספסתי במהלך כל הקריירה. היום יום שלי לא קל. אימונים של שעות על גבי שעות. שנים שאני הקרבתי והקדשתי כמעט הכל, וכמובן שזה היה על חשבון זוגיות והרבה דברים נוספים. בסוף ספורט מצד אחד זה עולם ומלואו, אבל מצד שני יש גם חיים שצריך לפעמים לעצור ולהשלים פערים, ולראות אם זה אפשרי. יש כאלה שלא רואים דבר גדול בלהקים משפחה, אבל מבחינתי, כספורטאי, זה כמו לזכות במדליה״.
