עד כה אלה הנציגים שנבחרו לייצג את ישראל בפריז: שרון קנטור ותום ראובני בגלישת רוח, ניתאי חסון ונועה לסרי בסירות 470 מעורב, שי קקון בסירות ILCA6 וגל צוקרמן בקייט פויל נשים. לאחר חג הפסח, תתכנס הוועדה לבחירת הנציגים האולימפיים של איגוד השייט על מנת להחליט על זהות הנציגים הישראלים בדגמי הקייט פויל וסירות ה ILCA7.
זרקה מתמודד על הכרטיס אל מול זוהר חרובי חברו לנבחרת. כמו בכל שאר הדגמים, נציג אחד בלבד למדינה יוכל להגיע לפריז, והספורטאים בשני הדגמים האחרונים בהם הושגו הכרטיסים שרויים במתח אדיר.
השייט השיג את הכרטיס בתחרות ההזדמנות האחרונה בנייר שבצרפת, שלגמרי שיקפה את ימי התחרויות ואת הזכייה בכרטיס בדקות האחרונות לתחרות. זרקה לא העפיל לגמר ולאפשרות להיאבק על מדליה, אבל דורג במקום גבוה מספיק על מנת להשיג את הכרטיס לפריז, ולהרחיב את המשלחת ל-57 ספורטאים וספורטאיות נכון לרגע זה.
זרקה בן 30, מאשקלון במקור אבל היום גר באילת עם אימו. ״חצי מהמשפחה שלי באשקלון, ואחי מפונה קיבוץ ניר עם שניצל מהשתלטות מחבלי חמאס, והמשפחה עברה חצי שנה מורכבת״, מספר זרקה בראיון לערוץ הספורט.
זרקה גולש כבר מגיל 13, וכשראה את אחיו גולש ומתחרה בסגנון פריסטייל, החליט ללמוד אותו ממנו. ״אני גולש מגיל מאוד צעיר, ואח שלי לימד אותי את הפריסטייל", נזכר, "הייתי הולך לגלוש איתו, יורד איתו לים, לראות אותו בתחרויות. כל הזמן הייתי בחוף ומשם זה התחיל. קניתי גלשן וציוד ונכנסתי לים. לא הייתה נבחרת פויל או משהו״.
״האמת שבכלל לא למדתי שייט. הכל בעצם התחיל מתחביב של לגלוש. ברגע שהתחיל הפויל, הייתי בין הראשונים בו בארץ, והתחלתי להשקיע יותר כשהדגם נכנס לענפי המשחקים האולימפיים״.
נחזור לתחרות ולהישג האדיר. ספר על שניות הסיום וחציית הקו, הרגע שהבנת בעצם שהשגת את הכרטיס.
״זה היה רגע מאוד מלחיץ. בחצי גמר שלי כל אחד ניצח שיוט, והאחרון היה בעצם שובר שיוויון. היו הרבה תקריות, תהפוכות, והרבה הזדמנויות לכולם, באמת הרגיש שאלוהים עזר לי שם. כשקלטתי שניצחתי שיוט אחד אמרתי זהו הכל נסגר, עכשיו אני צריך לעשות את זה. הייתי מאושר, אמרתי לעצמי בסוף רק תהיה מרוכז, לא ליפול, תסיים ותביא גאווה למדינה״.
חיכית כמה דקות לוודא שאין ערעורים, כמה זה היה מורט עצבים?
״כן היה צריך לחכות, ובזמן הזה יצא מקצה הגמר. השיטה אצלנו עובדת קצת שונה כי יש רחפנים באוויר שבודקים את הדברים האלה. נגיד וקורית תקרית, אז אתה לא עוצר ומתחיל לצעוק ׳ערעור׳. אתה צועק רק בסוף השיוט, אבל השופטים כבר יודעים לבד אם היה משהו או לא, כי הם רואים את זה באותם רגעים מעלינו, בודקים במצלמות, ראו שהכל היה בסדר וזהו זה היה רשמי״.
איך אתה מסכם את התחרות הזאת, תחרות ה`הזדמנות האחרונה`, שלגמרי קיבלה משמעות כזאת אצלך.
״לגמרי ככה. זה היה שבוע מאוד מאוד מאתגר עבורי. הרוחות לא עזבו ופשוט הגיעו מכל מקום, היה צריך לגלוש בחוכמה ולא רק ללכת על מהירות כמו שאני אישית אוהב יותר. היה מאוד כיף להתחרות, כל הכבוד לשחף אמיר המאמן שלנו שהיה סבלני.
ותשמעי אני בן 30, כבר לא צעיר, אני לוקח דברים אחרת״.
אתה אומר `לא צעיר`, אתה חושב שיכולת להגיע לפריז ולהיות שם בשיא?
״אני חושב שבגיל שלי זאת שיא היכולת שיכולה להיות. גם ברמה המנטלית וגם ברמה הפיזית, האמת מכל בחינה אפשרית. אתה רואה דברים קצת אחרת, כמו איך להתמודד עם מצבי לחץ, אני חושב שזה מאוד עוזר לי״.
העובדה שרק גולש אחד יכול להגיע למשחקים האולימפיים, ושזה נתון להחלטת הוועדה המקצועית מלחיצה אותך? בכל זאת, אתה השגת את הכרטיס.
״אני מנסה להישאר אופטימי, נתתי את הטוב ביותר שלי בתחרות, באליפות אירופה בשנה שעברה. אני היחיד שהצליח באליפות אירופה לעשות את הקווטה במדינות על פי התוצאות, רק שבתחרות הזאת לא חילקו כי חילקו את המכסות באליפות של 2022. לכן גם הגעתי עם יותר מוטיבציה לתחרות הזאת. לצערי זה לא בשליטתי, אחכה ואראה מה יחליטו בוועדה, אבל אני חושב שאני אהיה זה שאבחר״. איך זה להתחרות אל מול חבר לנבחרת על הכרטיס?
״יש קשיים ויש עליות ומורדות, אבל הכל אנחנו בסדר, מכבדים מאוד אחד את השני. בסוף אנחנו מתחרים במים. אנחנו רגילים ומודעים למצב שאנחנו בספורט תחרותי אז הכל טוב. צריך להינות מזה, לשים את התחרות בצד מחוץ למים. וככה אנחנו פועלים״.
מה היו ההישגים שלך בארבע השנים הללו, מהרגע שהקייט פויל נכנס למשחקים האולימפיים?
״מהרגע שזה הפך לדגם אולימפי אנחנו בעצם התחלנו להתאמן ולהתחרות. 4 שנים שאנחנו משקיעים, לומדים ומתחרים בדגם. באליפות אירופה ב-2020 סיימתי בשישייה הראשונה, באליפות העולם בשנה שעברה סיימתי במקום ה-16 בעולם, שזאת הייתה תוצאה טובה, אבל לא הספיקה כדי להיכנס לעשירייה, ובשנה שעברה שיפרתי את עצמי מתחרות לתחרות".
בגלל העובדה שזה דגם חדש, לדעתך ציפו באיגוד שכבר במשחקים הראשונים של הדגם תהיו שם?
״אם לומר את האמת אני לא יודע לומר אם ציפו או לא. אני יכול לומר שעשינו את הטוב ביותר שלנו, היה ממש לא קל ולא פשוט. אני רוצה לציין שכל זה לא היה קורה ללא תמיכת מועדון השייט אילת, שחף אמיר המאמן של הנבחרת שמבין אותי ויודע בדיוק מה אני צריך. צביקה נתן הספונסר שלי שבלעדיו זה באמת לא היה קורה כי לא הייתי יכול לעמוד בהוצאות, שחר צוברי שהיה דמות מאוד חיובית בקמפיין הזה שלי, אנחנו חברים טובים והוא עזר לי המון, וגם העזרה של יניב מאיר שהיה מאמן באיגוד השייט. כשיש טיפה על מי להישען בסוף זה מתחבר״.
כמה אתה רוצה להיות במשחקים, להיבחר כנציג הישראלי?
״מאוד, זה יהיה מטורף. אני חושב שמגיע לי להיות שם״.
