ניקול רובנוביץ', מרימת המשקולות הישראלית בת ה-25 מאגודת מכבי תל אביב, זכתה בשתי מדליות כסף בדחיקה ובקרב רב, ובמדליית ארד בהנפה באליפות אירופה שהתקיימה לפני מספר ימים, ומתאמנת להשיג את הקריטריון האולימפי. אם תגיע לשם, רובנוביץ' תהיה הישראלית הראשונה בענף שתגיע למשחקים האולימפיים, והיא עובדת קשה כדי שזה יקרה. ברזומה שלה יש 14 מדליות בינלאומיות, והיא הייתה הספורטאית הראשונה בבוגרות שעמדה על הפודיום באליפות אירופה בענף.
לצד ההצלחה וההקרבה העצומה כספורטאית, רובנוביץ' מנהלת מאבק ארוך אל מול הרשויות בישראל במטרה לאזרח ולהשיג דרכון ישראלי לבעלה, סטניסלב מזניצין, מרים משקולות בעצמו, ומאמנה. בראיון חשוף, היא מספרת על החלומות על האולימפיאדה, על אליפות העולם, ובעיקר החלום הגדול על ההכרה בבעלה כישראלי.
ניקול, חזרת עם שלוש מדליות, איך את מסכמת את האליפות?
"אני עדיין בהלם. בדיוק חזרתי לארץ מהאליפות שהייתה מצוינת. כל כך נהניתי מהתחרות ומהאווירה, קשה לי לתאר את התחושה, זה חלום. מבחינה מנטלית ופיזית הגעתי הכי טוב שאני יכולה. האמת שמזמן הייתי צריכה לעשות את ההישג הזה, אבל כנראה שזה היה אמור לקרות רק עכשיו. אני מאמינה שכל דבר קורה בזמן שלו, והפעם זה היה הזמן שלי. בחיים יש המון מכשולים, אי אפשר להתמודד עם הכל בצורה מיידית. לוקח זמן להתפתח מכל הבחינות, והפעם הצלחתי לסגור את כל הפינות ולהצליח".
איך היה להתחרות בתקופה הזאת שהמדינה שרויה במלחמה?
"היה לי מאוד חשוב להשתתף באליפות בעיקר בתקופה הזאת, לייצג את המדינה שלנו, ולהראות לכולם מי אנחנו. שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות הזאת. לא חווינו משהו נגדנו באליפות מבחינת המתחרים או הקהל. הטורקים כמובן לא כל כך שמחו כשראו אותנו שם. אבל אנחנו שמחים שהצלחנו להרים את דגל ישראל מול כולם, ומעל כולם".
ציפית לסיים שלוש פעמים על הפודיום?
"האמת שהגעתי בלי יותר מדי ציפיות, חשבתי חיובי וניסיתי לא לחשוב על מה יקרה. אמרתי לעצמי שאני אגיע ואעשה את המקסימום שלי. הגעתי מאוד מפוקסת על מה צריך בדיוק לעשות, והאמנתי שמי שאמור לקבל את המדליות יקבל. מאוד רציתי לשבור את השיאים האישיים שלי שהם גם שיאי ישראל, אבל לא כל כך הצלחתי בתחרות הזאת. זה קרה גם כי המספרים שהרמתי הספיקו בדיוק להישגים, זאת אומרת שלא היה צורך להשיג משקלים גדולים מדי כי כבר הבטחתי מדליות. היה חשוב לי לעשות מדליה מאשר לשבור שיא אישי, ובסוף השגתי שלוש כאלה. אני מניחה שבתחרות הבאה נראה שיפור בביצועים מבחינת מספרים, ונשבור את השיאים".
מה נותר לך כדי להשיג את הקריטריון האולימפי?
"נשארה תחרות אחרונה בהחלט. תחרות גביע העולם, שתתקיים בתאילנד בחודש אפריל. לאחר התחרות הזאת ידעו מי באולימפיאדה ומי לא. הכניסה למשחקים האולימפיים מחייבת להיות בטופ 12 של הדירוג העולמי. ואחרי התחרות באפריל, שיהיה בה את השקלול הסופי, אדע אם אני בפנים. כל מדינה יכולה לשלוח 2 מתחרות לכל קטגוריה, לכן אצטרך לתת את הנשמה, ולהשיג את התוצאות הכי טובות שאני יכולה. במקביל, נמתין לראות מה יהיו התוצאות של שאר הבנות ואיך תתבצע החלוקה שלהן בכל מדינה, ואז נדע את המיקום הסופי".
מה לוח הזמנים הקרוב שלך מבחינת אימונים?
"אני מתאמנת יום יום. כרגע אני צריכה לנתח את האליפות, לעבוד על החסרונות, ועל מה שצריך לשפר. אני עובדת עם הצוות המקצועי, פיזיותרפיסט, מאמנים, כדי לשפר את התוצאות ולהמשיך להתמקד במטרות. מעל לשנה ומשהו לא טסתי למחנה אימונים. כל הכנה לכל תחרות או אליפות הייתה בארץ משתי סיבות - למאמן שלי סטניסלב מזניצין, שהוא גם בעלי, אין עדיין דרכון ישראלי, ולצערי הרב בגלל זה אנחנו לא יכולים לטוס".
"הסיבה השנייה, שמקשה מאוד היא העובדה שאין לי אפשרות להטיס איתי תרפיסט למחנות אימונים בעקבות עניין תקציבי ובענף שלנו חשוב שיהיה מטפל צמוד. זה המינימום לספורטאים שעוסקים בהרמת משקולות. חלק גדול מההתאוששות של ספורטאים בענף הזה הוא התרפיסט. כשאני מגיעה לתחרויות בחו"ל אני פונה לנבחרת אחרת שנמצאת באותו המקום, ומקבלת טיפול מתרפיסט של נבחרת אחרת, לפי הזמן והיכולת שלהם. לכן העדפנו להתאמן בארץ ולא להסתכן בפציעות בחו"ל. החלטנו שאהיה צמודה לצוות המקצועי כאן, וכך אהיה רגועה יותר מהבחינה הזאת. אני בטוחה שאם הייתי טסה למחנות אימונים באופן קבוע, אני הייתי מקבלת עוד יותר שקט והתמקדות טוטאלית בהכנות לתחרויות ואליפויות, וככה הייתי יכולה עוד יותר להשתפר מכל הבחינות. אני לא יכולה פשוט לטוס ולנסות להצליח בלי הצוות שלי. זה בלתי אפשרי, הם מלווים אותי והם חלק חשוב".
איך סוגיית התרפיסט יכולה להיפתר?
"כרגע אני בטוחה שאין כל כך על מה לדבר בגלל שתקציב הספורט הופחת, אבל בעיקר בתקופה הזאת אנחנו הספורטאים צריכים לקבל עוד יותר דחיפה. להגיע לכל מדינה ולהראות את הפנים שלנו, לייצג את המדינה בכל מקום. אני מקווה שההישג הזה שעשיתי עכשיו ייתן לי את האפשרות לבקש ולטפל בעניין הזה, ולגרום למי שיכול לסייע בזה להבין את החשיבות של זה. לא מדובר בענף עם משלחת גדולה, וזה איש צוות שהוא קריטי. אנחנו עובדים מאוד קשה. זה הדבר המינימלי שכן ייתן בוסט בתקופה הזאת שלפני האולימפיאדה. זה יעזור לכל הספורטאים שאיתי בענף. זה ייתן לנו גב. אני אומרת שזה כמו שאדם לא יכול להתאמן ולעשות הכל בלי אוכל ויצפו ממנו לתפקד רגיל. הרי בלי מזון אין אנרגיה. אנחנו מתאמנים ומתחרים תחת עומסים גדולים, קושי רב, וזה יקל ויחזק אותנו משמעותית".
בנוגע לבעלך, שהוא גם המאמן שלך, איפה עומדות בקשת הדרכון והאזרוח שלו?
"פנינו לכל גוף אפשרי לעזרה. כתבנו מכתב לרעייתו של נשיא המדינה, ולא התקדם שום דבר. משרד הספורט קיבל את הבקשה שלנו דרך האיגוד והוועד האולימפי. המשרד קיבל את הבקשה והעביר אותה למשרד הפנים, ומשרד הפנים דחה את הבקשה לזירוז. אין לנו מושג למה. האיגוד כתב המון מכתבים ופנה לכל מי שרק אפשר. אני ילידת הארץ, מכירים אותנו כזוג מעל לשבע שנים, אנחנו נשואים, גרים בישראל ואנחנו זוג שמביא הישגים ומייצג את ישראל. לא ברור לנו למה זה לא קורה".
"כרגע סטס מוגדר בסטטוס א' 5, זה סטטוס של תושב ארעי. על פי החוק צריך להיות מינימום שנתיים תושב ארעי בישראל, ורק לאחר שנתיים אפשר להשיג את הבקשה לדרכון ואזרוח, לכן נוכל להגישה אותה בספטמבר, וגם אז מדובר בדרכון מעבר ולא דרכון קבוע. אם זה יתקבל, עם הדרכון הזה אנחנו נהיה יותר חופשיים. סטס יוכל ללוות אותי בתחרויות, במחנות אימונים, הוא יוכל להתחרות בעצמו ולייצג את המדינה. לא נצטרך לבקש אישורים שדורשים פרוצדורות ובירוקרטיות רבות מהאיגוד האירופי כדי שהוא יוכל להתחרות".
זאת סיטואציה לא קלה כבת זוג וכספורטאית
"לא פשוט בכלל לעבור דבר כזה, לא בתור מתאמנת שלו, אבל בעיקר בתור אשתו. אני רואה אותו מהצד, הוא באי ודאות. זה קשה לי כאשתו, כמתאמנת שלו וכספורטאית לראות את זה. יש לו הרבה יותר סיכויים להצליח מספורטאים אחרים בארץ. יש חוקים ואנחנו עובדים לפיהם. אבל הזמן מתקתק, ויש לפניי את תחרות גביע העולם באפריל, ובתקווה גדולה את האולימפיאדה בקיץ. ככה שאנחנו לא יכולים לאפשר לזה לקרות רק בספטמבר. אם נצליח לגרום לזה לקרות בקרוב, תרד לנו אבן ענקית מהלב, כמו גם אי ודאות תמידית, דאגות רבות, ותהליכים ארוכים ומורכבים. מעבר לאולימפיאדה שהיא חלום גדול, בדצמבר תיערך אליפות העולם. אני חולמת שאנחנו נוכל להגיע ולייצג את ישראל יחד. עוד יותר משמעותי עבורנו להגיע לשם יחד זאת העובדה שהאליפות הזאת תתקיים בבחריין. להיות שם כששנינו מייצגים את ישראל זה יהיה משהו גדול".
"סטס כן היה איתי באליפות אירופה והתחרה בעצמו. הוא כמעט הצליח להשיג מדליית ארד. ההגעה שלו לשם קרתה בזכות אורן שי, יו"ר האיגוד להרמת משקולות בישראל. הוא עשה הכל כדי שיהיו את האישורים הדרושים. זה היה מסע ארוך ועיקש להשיג אותם, אבל אני יודע שבשנה הבאה כבר לא יתנו אישור, בעקבות כל התהליך שזה דרש", מספרת רובנוביץ'. "זכינו באליפות בארבע מדליות, כמעט חמש עם ההישג של סטס, זאת הצלחה עצומה לענף שלנו. אז אני אומרת: יש אותנו, אנחנו כאן ויש תוצאות. אנחנו חייבים את האישורים בשבילו. תנו לנו את המעטפת המלאה. אנחנו נביא את התוצאות. רק כדי להבין את הסיטואציה, סטס הצליח לטוס אחרי המון מסמכים ונהלים, הגיע לבולגריה, הגיע למעמד השקילה באליפות עם דרכון רוסי ועם מסמכים נוטריונים, והוא לא ידע בכלל אם הוא יוכל להתחרות בוודאות או לא עד לאותו הרגע. זה היה מאוד מאוד לא נעים. אני מאוד פטריוטית, מאוד אוהבת את המדינה. אעשה הכל בשבילה, אבל בשבילי זה מאוד כואב ומאוד מוזר שזה המצב".
"ענף המשקולות זה עולם שלם"
בעולם הספורט הישראלי אנו רואים מקרים רבים שמגיעים לכותרות ולסדר היום בעניין אזרוח ספורטאים שמייצגים את ישראל בנבחרות, באליפויות, ובתחרויות שונות בעולם. מקרה זה קיים בספורט הרמת המשקולות, לא ספורט המיינסטרים בו אנו צופים מדי ערב, וייתכן כי הדבר מקשה על תשומת הלב של הגורמים המדיניים באשר לסוגייה זאת של ניקול וסטס.
איך מסתדרים עם החוסר וודאות הזה בחיי היום יום?
"זה נוגע בכל מיני מקרים כמו בדברים כאלה, וגם בין היתר העובדה שסטס לא מקבל משכורת בגלל שהוא לא מאמן הנבחרת או מאמן זר, שזומן על ידי האיגוד. כל השנים האלה אנחנו מתקיימים מהמשכורת שלי, שהיא לא באמת משכורת של ספורטאי בהתאם לתקציב הספורט בישראל. בנוסף, אנחנו תלויים במלגה שלי כספורטאית בישראל. כך שהתמיכה שלי היא מהספונסר היחיד שלי 'הרבלייף', שגם אותו הצלחתי להשיג רק לאחר המדליה העשירית הבינלאומית שלי, ותמיכה של הוועד האולימפי שמקנה את המלגה הזאת. לא פשוט להתקיים ככה, בעיקר לשני משקולנים, שצריכים לאכול המון. וכשאני אומרת המון אני מתכוונת להמון. 'ירק השדה' גם תומכים בי ומקלים כלכלית, אבל עדיין זה לא מסייע מבחינה פיננסית לכל שאר הדברים הנחוצים לנו בתור ספורטאים.
"סטס אמר לי לא מעט פעמים 'אני יכול ללכת לעבוד', אבל אני לא מסכימה. ככה הוא לא יגשים את החלום שלו כספורטאי, ולא את החלום שלי. יש לו פוטנציאל הצלחה יותר ממני. מה שאני עושה, הוא יכול לעשות כפול, ולהגיע להישגים גדולים בענף כשהוא מייצג את ישראל. אני לא יכולה לממן הכל, ובטח שלא יכולה להרשות לעצמי עורך דין לטפל בכל העניינים הבירוקרטיים. זה ייאלץ אותי לעבוד בעבודות אחרות, ואני ספורטאית שמייצגת את המדינה. ויותר מזה, אני רוצה לייצג חברה ישראלית, ואני מקווה שיהיה משהו לאחר ההישג הזה. לתמוך בי זה לתמוך בכל ענפי הכח".
כספורטאית, רובנוביץ' אמורה להיות עסוקה בלהשיג תוצאות, ובלהביא קבלות בדמות מדליות. כמי שאמרה ש"בחיים יש המון מכשולים, ואי אפשר להתמודד עם הכל בצורה מיידית", מרימת המשקולות חווה את זה על בשרה עם סיפורם האישי שלה ושל בעלה.
תיארת לעצמך שבתור ספורטאית תצטרכי להתעסק בעניינים משפטיים ובירוקרטיים?
"ממש לא. ספורטאי לא צריך להתעסק בזה. בסופו של דבר אני צריכה להתמקד רק בדבר אחד. בספורט. ברגע שפותרים את הבעיות הללו, ספורטאים יכולים להגיע לעוד יותר הישגים. חלום שלי שיפנו אליי מגוף מסוים ויגידו לי 'אני רוצה שתביאי מדליית זהב, לא פחות מזה. מה את צריכה כדי לעשות את זה?'.
"אני יותר מעשר שנים בענף הזה, מביאה הישגים, מדליות, ואף פעם לא פנו אליי בשאלה הזאת. אז אני תמיד מנסה לענות לעצמי על השאלות ולהשיג את זה לבד. לא יעשו את זה בשבילי. אנחנו מנסים לחפש מי יהיה הגב שלנו שיוכל לתת לנו את השקט הזה ולהתמקד בדבר העיקרי - לעמוד על הפודיום בתחרויות עם דגל ישראל. גם ככה יש לנו המון סטרס כספורטאים, באימונים, בתחרויות, במעמדים מסוימים, זה לחץ אדיר שקיים והתעסקות עצומה ששואבת המון אנרגיות. אלה דברים שאנחנו לא צריכים להתעסק בהם".
כמה את אוהבת את הענף הזה?
"צריך להגיע לתחרות ולהבין את כל מה שמתרחש שם. זה ענף מאוד מעניין. אין לאנשים מושג כמה דברים מתרכזים אליו - כמה טקטיקות, כמה מחשבות, פסיכולוגיה, כוח, קואורדינציה, מה לא? בזמן התחרות המאמן צריך להסתכל על ספורטאיות אחרות, לראות את המצב שלהן במקביל לתחרות ובמקביל אליי, לעשות חישובים של המשקלים. זה עולם שלם".
כמה את רוצה להיות במשחקים האולימפיים בפריז?
"רוצה מאוד. זה חלום של כל ספורטאי, ואשמח להיות הישראלית הראשונה שעושה את זה. מטרה עיקרית נוספת שיש לי בקריירה הספורטיבית שלי היא לגרום לענף הזה להתפתח בארץ, ולתת את הכלים לספורטאים. לכן הקמתי עמותה לקידום ופיתוח ענפי הכוח בישראל, כדי לבנות ולהקים את התנאים האופטימליים לספורטאים. אני רוצה שהעמותה תוכל להיות הגב של הספורטאים, תסייע להם בכל המכשולים כמו שאני עברתי, עוברת ואעבור".
"אנחנו יודעים לעשות את ההישגים ורואים את זה במדליות שמגיעות בתחרויות, אבל זה קורה בלי תנאים אופטימליים. אם יהיו את התנאים, אנחנו בכלל נתעצם. בעקבות ההישגים שלי באליפות אירופה אני אקבל תמריץ, שאת כולו אשקיע בעמותה שהקמתי. נקנה ציוד מקצועי לאולם שאני רוצה לפתוח, נאפשר תנאים מקצועיים לא רק לי ולסטס, אלא לכל הספורטאים שירצו להגיע להתאמן בתנאים הטובים ביותר. עם השקעה גדולה ראשונית זה יצליח ויקדם את עצמו, ויביא לפרויקט הזה לגדול. גם בזה אני אצליח. אבל המטרה הראשונה היא הדרכון לבעלי. זה יותר חשוב מהכל כרגע. גם זה יצליח, אבל צריך לדאוג שזה יקרה עכשיו. כמה שיותר מהר".
