התרחיש הגרוע ממבחן טרום העונה התממש; רד בול נמצאים כשנייה להקפה במרוץ, לפני פרארי, אסטון מרטין וקבוצת מרצדס. אולי אפילו לא בסדר הזה. אבל היתרון של רדבול מאסיבי. נכון שבחריין, לעומת מסלולים אחרים, הוא מסלול ששם דגש על שמירת צמיגים, בלימות והאצות ומהירות סופית אבל היסטורית, רדבול מעולם לא היו "גרועים" גם בפניות. התקווה היחידה היא, שהקבוצות האחרות פשוט היו גרועות במיוחד בבחריי, ותסגורנה את הפער מרדבול כבר במרוץ הבא, בג'דה, שמתאפיין ברצפים של פניות מהירות יותר מאשר בבחריין.
במרצדס, טוטו וולף כבר מדבר על הכרה בכך שהקונספט האווירודינמי של הקבוצה מוטעה - ולאו דווקא בגלל רדבול, אלא הרבה יותר בגלל אסטון מרטין, שחולקת עם המרצדס הרבה יותר רכיבים מאשר רק את יחידת הכוח, ולמעשה מוכיחה מה אפשרי לעשות אם שמים את הכבוד בצד ומעתיקים מרדבול, כמו שהם העתיקו ב-2020 ממרצדס.
מבחינת הנהגים, היה מעניין לראות כיצד המילטון עדיין מנהל את הצמיגים טוב יותר מאשר ראסל. לא הפרש גדול, אבל הפרש. יותר מאשר ביקורת כלפי ג'ורג', הדברים נאמרים כי אני חושב שלואיס רעב עדיין, ומצוי בכושר וביכולת להיאבק על אליפות העולם ברגע שיהיו לו הכלים המתאימים. אלונסו מוכיח שהגיל הוא רק פרמטר אחד, ושאפשר לעשות בעניין הזה ניסים ונפלאות. אני לא סתם מזכיר את פרננדו, כי המילטון בהחלט מסוגל למצא בתוך עצמו את כל הדרייב שהוא צריך, רק מההשוואה הזו.
בפרארי עדיין לא נשמעו הצהרות אכזבה רשמיות לגבי הקונספט האווירודינמי של הרכב. אולי כי ההצהרות שנתנו לגבי האמינות, קיבלו שתי בומבות בבחריין; לפני המרוץ פרארי החליפו במכונית של לקלר את יחידת בקרת הכוח החשמלי (עם או בלי הסוללה עצמה – דבר שקשה לקבל לגביו אישור), לשם הזהירות, ונראה כי היחידה המחליפה שבקה חיים דווקא במרוץ. אם זה מדויק, אז מעבר להפסד הנקודות של שארל עקב הפרישה הוא מצוי כבר בבעיה רצינית, כי מותרות רק שתי יחידות כאלה לעונה כולה וכרגע הוא נשאר עם יחידה אחת חשודה. יחידה חדשה תעלה לו כבר בעונש מיקום על הגריד.
מבחינת הנהגים, לא הופתעתי שלקלר הוביל על סאיינז. מה שכן, בדומה לזינוק בסינגפור 2017, צמד הפרארי כמעט וסיימו את המרוץ כבר בזינוק, בסנדביץ שעשו לפרז. דווקא לקלר הוא זה שיצר את הסכנה בתנועה לדחיפה של פרז אל הקו הפנימי, כאשר סאיינז כבר היה שם. להגיד שאני מאד נגד התנועות האלימות הללו לצדדים, ה"צ'ופ" על שם שומאכר, יהיה אנדרסטיימנט בריטי על שם דיימון היל.
לא נס ליחו
אסטון מרטין סיפקו את נקודת האור במרוץ מבחינתי. המאבק של אלונסו בהמילטון, היה ברמה הגבוהה ביותר, שכן, האסטון נהנתה מאחיזה ושמירה עדיפה על הצמיגים אבל מחסרון במהירות סופית, כך שעקיפת DRS, בסגנון "פאסט-פוד מקדונלדס" לא הייתה בתפריט. אז פרננדו חבש את מצנפת השף, והגיש לנו עקיפות "הוט-קוויזין" בתפריט של שני כוכבי מישלין. גם על לואיס וגם על קרלוס.
מילה טובה חייבת להיאמר על לאנס סטרול; אפשר לצחוק, לקנא, להעליב, את הבן של המיליארדר, אבל לבחור לא חסרות נחישות וכוח סבל. נכון שכיום יש למכוניות הגה כוח וכמובן שאין החלפת הילוכים עם מוט, אבל הבחור אשכרה התחרה סופ"ש שלם, פצוע בנקודות התורפה מהקשות ביותר שיש לנהג. אני אישית סובל מפרקי ידיים חלשים יחסית, אז במיוחד הדהים אותי לראות את המאמץ שלאנס נתן. תצוגה מרשימה, אולי לא מושכת כמו של אלונסו, אבל מרשימה מאד. אם זה היה כל נהג אחר, למשל פטל, היו נושאים אותו על כפיים אחרי המרוץ.
אני אסיים עם נקודת האור הזו, אבל אני חושש שהאור בקצה המנהרה, אינו היציאה ממנה, אלא אור קטר הרכבת של רדבול, שמאיים לדרוס את כולם העונה. הלוואי ואתבדה.
