נויה בר עם וסער תמיר התחברו במקרה – אך הן מודות על זה בכל רגע. שתי השייטות האולימפיות, שלכל אחת מהן הייתה דרך מקצועית שונה עם פרטנרים אחרים, ניצלו את החלפת הדגם בענף, ואפילו את הפציעות הלא פשוטות שעברו, כדי להפוך את החברות ביניהן לשיתוף פעולה מקצועי. מבחינתן, שיתוף פעולה הזה יסתיים רק במקום אחד: התייצבות בראש הפודיום באולימפיאדת פריז 2024. עם זאת, כדי להגיע לשם הן מבקשות את העזרה שלכם.
לצורך הגשמת החלום האישי והחלום הלאומי לזכות במדליה אולימפית, נויה וסער פונות למימון המונים כדי להתמודד עם השינוי בדגם הסירה הנדרש למשחקים האולימפיים. לדבריהן, הגיוס יעזור להן להשיג את התקציב לצורך קניית ציוד, משכורת למאמן שיט, יציאה לתחרויות ולמחנות אימון ועבודה עם מאמן כושר. בעוד בכל העולם כבר החליפו את הדגם, בישראל נאלצים השייטים לעשות את השינוי כמעט לבדם.
"אנחנו פונות למימון בגלל שאנחנו בפרויקט חדשני שאף צוות ישראלי לא התנסה בו עדיין. הסירה החדשה היא דגם אולימפי חדש", הסבירה נויה. המסע המתיש של השתיים לחיפוש אחר ספונסר שיסייע להן להגיע לאולימפיאדה הסתיים בכישלון. אחרי חודשים של ניסיון, הן הבינו שהן זקוקות למימון: "צריך לרכוש הכול מחדש - סירה, ידע, מאמן. יש לנו פער מול העולם שמתחרה על הדגם הזה כבר מאולימפיאדת ריו 2016".
סער ונויה הדגישו בדבריהן כי איגוד השיט והוועד האולימפי בהחלט עוזרים להן. את התהליך מלווה השייטת האולימפית לשעבר וסמנכ"לית הוועד האולימפי הישראלי לשעבר, ורד בוסקילה. עם זאת, התמיכה הכלכלית שהן מקבלות מהגופים הללו לא מספיקה וייתכן שהן יצטרכו להביא כסף מהבית. "באופן יחסי לענפי ספורט אחרים, הדרישות בשיט יותר גבוהות. הציוד יותר יקר, המאמן צריך סירת מנוע. אנחנו מודעות לזה שמצד אחד האיגוד והוועד מאחורינו, אבל מצד שני אנחנו צריכות להניע את זה. אנחנו בונות בעצמנו את תוכנית האימונים".
בעוד שבמדינות אחרות בעולם ספונסרים נוהגים "לאמץ" ספורטאים, במיוחד כאלה שעשויים להגיע לאולימפיאדה, בארץ המצב שונה ורבים מתקשים לקבל תמיכה. עם זאת, לטענת השתיים, ניתן להבחין בשינוי בשנים האחרונות: "הוועד האולימפי מחבר בין חברות לספורטאים. זו שאלה טובה למה זה לא היה ככה עד עכשיו, כנראה שמדובר בעניין תרבותי". כשניסו לדבר עם חברות ולהשיג את עזרתן הכלכלית, הן נענו בשלילה: "הייתי רוצה שיהיו יותר חברות שיתמכו, אבל קיבלנו תשובות כמו 'נגמר לנו התקציב'".
ומה יקרה אם הן לא יצליחו להשיג מספיק כסף? לפי נויה, זו בכלל לא אופציה: "אם לא נצליח בעזרת מימון ההמונים, אז נביא כסף משלנו".
לקמפיין מימון ההמונים של נויה וסער ולסיוע, לחצו כאן
"אנחנו שתי משוגעות שלקחו על עצמן פרויקט, הולכות נגד כל הסיכויים"
"התחלתי להפליג במרינה בתל אביב כשהייתי בת 8. מיד התאהבתי בים ובהתמודדות עם תנאי הרוח והגלים", סיפרה נויה בר עם, כיום בת 26. "בגיל 16 זכיתי במדליה הבין-לאומית הראשונה שלי. שם הבנתי מה החלום שלי - אני רוצה להיות ספורטאית אולימפית ולזכות במדליית זהב. מאז, לא הפסקתי לחלום ולעבוד יום-יום על מנת להגשים את החלום. במשחקים האולימפיים בטוקיו העפלתי לגמר, יחד עם שותפתי לסירה שחר טיבי, וסיימנו במקום השמיני. עכשיו אני מכוונת למדליה".
סער תמיר סיפרה גם היא על הדרך הארוכה שעברה עד למרוץ הנוכחי למשחקים האולימפיים. "נולדתי בערבה במושב צופר. כשהייתי בת 9 התחלתי לשוט ולגלוש רוח במועדון השיט באילת ומאז חיי סבבו סביב הים. בגיל 16 עברתי למכמורת והתחלתי להפליג בסירת ה-470 במועדון השיט שדות ים", סיפרה. "לקראת הגיוס לצבא עמדתי מול החלטה חשובה, האם לשרת כספורטאית מצטיינת או בתפקיד לוחמה. לאחר שנה במכינה הקדם-צבאית תבור, החלטתי להתגייס לצבא ולתרום למדינה בדרך המשמעותית ביותר. נשארתי קרובה לים ושירתתי כלוחמת ביחידת סנפיר בחיל הים".
לאחר שחרורה מצה"ל, הרגישה סער שהחלום האולימפי עדיין בוער בה. בעקבות זאת, היא החליטה לחזור לעסוק בשיט תחרותי: "שנה אחרי שחזרתי להפליג זכיתי באליפות אירופה. כעת המטרה שלי היא המשחקים האולימפיים".
סער סיפרה כי השתיים חברות כבר שנים, עוד מנבחרת הנוער, אבל בגלל שהיא התגייסה ונויה המשיכה עם פרטנרית אחרת, הן התרחקו. "מה ששינה את כל התוכניות שלי זו הפציעה בכתף לפני 8 חודשים. סיימתי את השיקום ואישרו לי לחזור לים ולספורט", הוסיפה. נויה סיפרה גם היא על תקופה לא קלה של פציעה חמורה שחוותה: "סחבתי פציעה והסתבר שהפציעה החמירה. אמרו לי שצריך ניתוח. אחרי הניתוח החל שיקום ארוך שהסתיים רק בחודש יולי 2022".
שתי הספורטאיות עברו פציעות לא פשוטות ועבור כל אחת מהן ההתמודדות הייתה מאתגרת, אך בזכות הפציעות – הגיע החיבור ביניהן. "הפציעה שלי קרתה בגלל שימוש יתר של המפרק", סיפרה נויה. "עד שנכנסתי לניתוח היה מסע קשה מאוד. כמעט שלוש שנים התאמנתי והתחריתי עם כאבים קשים, בשביל לעמוד במטרה שהצבתי לעצמי. יום אחרי האולימפיאדה פשוט לא הצלחתי ללכת". השיקום של נויה היה קשה מנטאלית. לא הייתה לה פרטנרית שחיכתה לה, לכן לא ידעה עם מי תחזור להתחרות - אם בכלל. סער הייתה באמצע קמפיין אולימפי ונפצעה באופן חמור בכתף במחנה אימונים בחו"ל לאחר שהחליקה בסירה. "זה היה שוק, חתיכת אירוע, הוא שינה לי את החיים", סיפרה.
הרגע בו השותפות שלהן החלה הייתה כשסער הציעה לנויה "בצחוק" לגלוש יחד. נויה, שהמשיכה להתאמן והתחרתה באולימפיאדה, ענתה בחיוב: "אחרי האולימפיאדה יצאתי בתחושה שבפעם הבאה אני זוכה במדליה. לא אכפת לי איך ועם מי. חזרתי להפליג עם פרטנר ב-470, אבל הרגשתי שזה לא זה והוא לא מספיק מחויב. בלית ברירה מצאתי את עצמי לא מפליגה. ואז הגיעה אותה יציאה לים עם סער וזה פשוט הרגיש נכון מהרגע הראשון". מאז, הן מתאמנות יחד לטובת מטרה אחת - לזכות במדליה אולימפית. "אנחנו הולכות נגד כל הסיכויים. זה מרגיש שאנחנו מנסות לנפץ כל מכשול. אנחנו שתי משוגעות שלקחו על עצמן פרויקט וכל המטרה שלנו זה לעמוד בו", סיכמה נויה.
מבחינתה, אין ספק שהמסע המשותף הזה יסתיים במדליה אולימפית: "כשאני מדמיינת את זה אני מרגישה דפיקות לב, התרגשות. לא נראה לי שיש משהו יותר מרגש מלראות את הדגל עולה ולשמוע את התקווה". סער הוסיפה: "אם נעשה את זה, בשבילי ההתרגשות תהיה גם עבור המשפחה שתמיד נמצאת מאחוריי. גם הם מקריבים בשבילי המון. אי אפשר להיות ספורטאי מקצועני בלי גב ותמיכה מהמשפחה".