לשחרר את אוסקר: התפקיד הנכון של גלוך

אוסקר גלוך הוא שחקן הכדורגל הטוב ביותר של הנבחרת האולימפית. זה היה ברור לכולנו ערב הטורניר, זה היה ברור לכולנו ערב היורו שהוביל אותנו לפריז 2024 וגם אמש (רביעי) מול מאלי. זה היה משחק לא גדול של גלוך, אבל הוא עדיין היה הטוב משחקני הנבחרת על הדשא ואולי בכלל, כפי שניתן לראות בנגן למעלה.

(התמונה בהפנייה לכתבה באדיבות הוועד האולימפי)

מצד אחד, פעולה גדולה של גלוך הובילה לשער היחיד לזכות הנבחרת, שער עצמי של חמידו דיאלו. הוא היחיד במדים הלאומיים שבעט למסגרת (ועשה זאת פעמיים), ומעבר לכך הוסיף מסירת מפתח. הוא זכה לרוב המחמאות ובצדק, אבל מצד שני איבד את הכדור 12 פעמים והשלים 20 מסירות בלבד. לא נתונים טובים למי שאמור להיות הפליימייקר של הנבחרת, קל וחומר שחקן כמו אוסקר גלוך.

הפיזיות כמובן השפיעה, והובילה את גיא לוזון לשינוי מוצלח במחצית (שאולי היה באיחור של 45 דקות). איתן אזולאי עלה במקום איינאו פרדה בשביל להעניק מימד נוסף של פיזיות, כשעידו שחר החליף את אלעד מדמון. בכך גלוך עבר לאגף ב-4:3:3, עמדה נוספת שאינה עמדתו הטבעית אבל העניקה לו את השטחים שהופכים אותו לשחקן כל כך טוב.

הדבר הראשון שחושבים עליו במקרה של נבחרת מאלי, חייבים להודות, הוא הפיזיות. בגובה 1.70 מ` ובמשקל 68 ק"ג גלוך קטן יותר מקשרים כמו סלם ג`ידו (1.83 מ`), בובקאר טראורה (1.83 מ`) וגם הפיזיות של מוסא דיאקטה במרכז הקישור השפיעה. במשך דקות ארוכות ראינו את גלוך נלחם בשחקנים גדולים ממנו ומתמודד לפרקים עם שמירה כפולה,

ייתכן שזאת, בין היתר, הסיבה לכך שהוא נאלץ לפנות את מקומו בשל מתיחה בתאומים ובספק למשחק מול מאלי. השחקנים היריבים היו גדולים עליו, וביותר מדי מקרים הוא נאלץ להתמודד מול שחקנים גדולים ממנו. כאן, למשל, זה הסתיים באיבוד מסוכן.