יש תחושת הקלה אחרי הזכייה של רז הרשקו. במקרה שלה, מאוד רציתי שהיא תביא מדליה, כי מגיע לה. גם לספורטאי שמביא הרבה הישגים משהו יכול להתפקשש באולימפיאדה. אני יודע שאין דבר כזה מגיע וזה יום ספציפי, ואם חלילה היא הייתה מסיימת בלי מדליה, לכו תדעו איפה היא תהיה עוד 4 שנים, ורציתי מאוד שהוא תהיה עם מדליה.
רז היא אחת הטובות בעולם, לא סתם היא עמדה על הפודיום ולא קרה משהו יוצא דופן בתחרות הזו. הקרב הראשון היה טיפה מהוסס וזה טבעי, אבל מהקרב השני היא הציגה את הג`ודו שהציגה כל השנה. היתה חדה, מהירה והדברים הסתדרו. כשאתה מגיע מוכן, נחוש וחד, הדברים מתלבשים. וגם אז, כמובן שקשה לחלום על ניצחון ב-15 שניות כמו שהיה בחצי הגמר.
מה היה חסר כדי להביא זהב? רז באה עם תוכנית קרב מאוד ספציפית, היא ושני התכוננו לברזילאית. הם בנו על תרגיל שנקרא סודה עם שני השרוולים. זה כמעט הצליח פעם אחת, אבל היא לא השיגה את הניקוד. היא היתה צריכה תוך כדי קרב, לעשות שינוי בתכנית. לנסות דברים אחרים ולנסות לצאת מהתוכנית המקורית. בגלל שהיריבה שלה הגיעה ליתרון מוקדם, היא לא נתנה לרז הזמנויות לתקוף אותה. אולי היא הייתה צריכה להיות יותר אגרסיבית בחלק האחרון של הקרב. צריך לזכור שסוזה היא ג`ודאית מצוינת ובהחלט הייתה הטובה ביותר בתחרות.
שני חרוץ בצורה בלתי רגילה, הוא לא יודע לעשות את זה אחרת. הוא אול אין, מחויב לתהליך וכל הזמן אוהב ללמוד ולדעת. כשהוא עבד איתי לפני לונדון, הוא כל הזמן דיבר עם מאמנים אחרים והוא התקדם ולמד. הוא מקפיד על דברים בצורה יוצאת דופן והוא מקצוען. הוא לא יוותר על מחנה אימון בחו"ל כי הוא צריך להיות בבית.
מאמן צריך כמה פרמטרים - לדעת להניע את הספורטאים שלך. אתה יכול להכין את התוכנית הכי טובה, אבל אם לא מקשיבים לך, זה לא יבוא לידי ביטוי ואין ספק שהספורטאיות של שני הולכות אחריו. בנוסף, אתה צריך גם להיות חכם ולהיות כן עם עצמך, להבין כשתהליכים לא עובדים ולדעת איך לתקן. כל הזמן לחשוב, להעמיק. סוג של צניעות ולא לחשוב שאתה יודע את הכל. ולבסוף, כמובן, לאהוב את הענף שלך. שני רוצה להביא ספורטאים למדליה אולימפית, הוא עושה הכל כדי לעשות את זה, וזה גם מצליח.