ההישג של ארטיום דולגופיאט מתוק שבעתיים, כי הלחץ עליו היה גדול. הוא הגיע עם תואר אולימפי, אלוף עולם, אלוף אירופה. תמיד רוצים להדיח את האלוף.
הוא הגיע לגמר גם עם תרגיל בינוני, כי הוא ספורטאי ענק, ובגמר עצמו הוא הצליח להציג תרגיל יוצא מן הכלל ולדעתי נגזלה ממנו מדליית זהב. קיבלתי הודעות מהשופטים הכי טובים בעולם והם אמרו לי שנעשתה טעות. הפיליפני עשה את אותו אלמנט פעמיים, ולכן היה צריך להוריד לו את דרגת הקושי, מה שהיה מעניק לארטיום את הניצחון. אבל אני לא רוצה להיות חזיר ואני שמח עם מדליית הכסף.
אני מצדיע ומוריד את הכובע בפני ארטיום. הוא ספורטאי ענק עם עצבי ברזל. הוא יודע לבודד את עצמו מרעשי הרקע באולם ובעולם. הוא הספורטאי הכי גדול במדינת ישראל אי פעם. אין דברים כאלה. והכל בשקט נפשי ובצניעות שאופיינית לו. אחד יחיד ומיוחד. אני מאוהב בבחור הזה. הוא גם יודע להקדיש את המדליה לעם ישראל, הוא לא רצה לאכזב. אני מכיר אותו מהאימונים, ככה הוא תמיד. בחור צנוע, פשוט.
אני רוצה לפרגן גם למאמנים שלו. לסרגיי וייסבורג, שהביא את אלכס שטילוב להישגים נפלאים. הוא פרץ את תקרת הזכוכית ופתח את הדלת לארטיום, שהיה ילד קטן שראה אותו מתאמן. גם לאנדריי גריבנוב, שהגיע במיוחד מאוקראינה לאמן את ארטיום. הוא היה המאמן שלו כשהיה ילד. ארטיום הביא אותו כדי לעזור לו וזה עזר לנבחרת וגם לו. עם כל המעטפת של אדם באדיר בפיזיותרפיה ועודד קרבצ`יק בפסיכולוגיה ומכבי ת"א ואיגוד ההתעמלות.
בין המוקדמות לגמר, דולגופיאט בסך הכל חזר לעשות מה שהוא עושה ביום יום, להתאמן פעמיים ביום ולחשוב חיובי. מה שעשה בשבוע מאז המוקדמות ועד הגמר, הוא חזר ליום יום הרגיל שלו. הכל נשאר אותו דבר. וזו הגדולה שלו. ברגע שהוא עושה את זה, התרגיל שלו הוא מהטובים בעולם וארטיום הוא אחד הגדולים בעולם אי פעם בהתעמלות קרקע.
בווידאו למטה: התרגיל שזיכה בזהב, והניקוד בו היה מוגזם
