כמו בית"ר הישנה? הלקח הירושלמי מה-4:1

3. מכבי נתניה. יהיה קל מאוד להסתכל על המשחק המטורף אמש בבלומפילד רק דרך הזווית של המפסידה - וסמכו על התקשורת שלנו שהיא תדע באלף דרכים לעשות את זה. אבל קחו רגע ותרימו למכבי נתניה - שרשמה את אחד הניצחונות היפים שלה בשנים האחרונות. בדרך, בקלאס, ועם המון איכות.

נתניה היא מועדון שידע לא מעט תהפוכות בחייו. קצת כמו הכדורגל הישראלי כולו, גם הוא חי על הזכרונות מהסבנטיז והאייטיז - מהקבוצות הגדולות של המועדון, מהתקופה שבה נתניה היתה הכי גדולה בארץ. אבל המציאות היתה יותר אפורה - בשנים האחרונות, נתניה היתה מועדון בינוני, שהרבה פעמים אפילו נגרר כלפי מטה (כולל פירוק וירידת ליגה). אבל התקופה הזאת, וזה גדול מהניצחון בבלומפילד, מסמנת משהו אחר.

בשבוע שעבר, רגע לפני המשחק מול בני סכנין, הבעלים רוס קסטין הבטיח קבוצה ש"תטרוף יריבות". אחרי המשחק נגד סכנין, שהסתיים ב-0:0 די מתסכל מבחינת נתניה, חזרו להתבטאות הזאת - כמעט בצדק - בסוג של לעג. ואז באה נתניה ובאמת טרפה את בית"ר - היא ניצחה 1:4, והיתה יכולה להבקיע עוד ארבעה שערים נוספים אם היתה קצת יותר מדויקת. ואולי הלקח מהדבר הזה הוא ששאפתנות, בניגוד לשחצנות, היא משהו חיובי כל עוד לא אומרים אותו סתם.

מכבי נתניה כבר חוותה הרבה רגעים כאלה - של תחושה שדברים טובים קורים, ואחר כך זה נגמר באכזבה. וכמובן שימים יגידו אם זו לא עוד אשליה אופטית של משחק אחד - אבל התחושה היא שכל עוד נתניה תצליח לשמור על הנכסים שלה (בעיקר עוז בילו ומתיאוס דאבו), מי יודע? אולי באמת נחזור לנתניה ועוד 15. האמת היא שגם בנתניה ועוד שמונה היא ממש תסתפק בשלב ראשון.

או כמו ששר יהודי חכם שנולד בעמק יזרעאל לפני 76 שנה: "מהנהנהנהנהנהנה, מהנהנהנהנהנהנה, אהההההההההה". פואטי. 

המנצח: עוז בילו. כולם ידברו על דאבו, ובצדק ידברו, אבל צריך לדבר גם על ההופעה הפנומנלית של שחקן נתניה. בילו הוא כבר שנים רבות כוכב שלא מתניע - כולם יודעים שהוא מוכשר, כולם יודעים שיש לו המון כדורגל, אבל תמיד היה חסר משהו. ואולי מה שהיה חסר כל השנים זה קצת יותר איכות מסביבו - שימו לידו שחקן כמו דולב חזיזה (כן, ההוא שכולנו כבר הספדנו בתור "האז בין"), קשיחות כמו של נדב נידם, חלוץ על כמו דאבו ומאמן כמו רוני לוי - וקיבלתם שחקן שבהחלט יכול, סוף סוף, לפרוץ. בדיוק כפי שפרץ שוב ושוב ושוב באגף מול בית"ר.

המפסיד: ברק אברמוב. כי התבוסה הזאת מחייבת אותו, קודם כל, לקבלת אחריות. כן, יש שחקנים ויש אלמוג כהן ויש גם את הקהל שתרם את חלקו (באבוהה) לחרפה הזאת. אבל בסופו של דבר, הוא מנהיג המערכת - וחמשת הימים הקרובים, עד המשחק החשוב מאין כמוהו נגד הפועל תל אביב, יחייבו גם את אברמוב בסוג של קבלת אחריות. נוח מאוד להתראיין בתקשורת אחרי עונת שיא - אבל מנהיג צריך להיות בשביל הגוף שאותו הוא מוביל, דווקא ברגעים שקשה. ואולי זה גם הזמן לקבל החלטות לא פופולריות - ולהבהיר מיהי בית"ר האמיתית: ענק רדום שהתעורר, או וואן סיזן וונדר.

המספר החזק: 3. מתיאוס דאבו כבש שלושער אתמול נגד בית"ר ירושלים - מה שלמרבה ההפתעה, עוד לא קרה לו בקריירה. לפחות לא בהיסטוריה המתועדת - לפי בדיקה שערך כותב שורות אלה, דאבו הבקיע לא מעט צמדים, אבל עוד לא קרה לו מצב של שלושה שערים במשחק אחד. לא בברזיל, לא בארה"ב, לא בקפריסין ולא בישראל. כולם ידעו שלדאבו יש המון כדורגל - אבל יכול להיות שהערב ההוא בבלומפילד יהיה גם הרגע שבו הוא מתפוצץ באמת על הליגה שלנו.

השם החם: רופאט עבודלזדה. קודם כל, רופאט. איזה שם זה רופאט. משהו שמזכיר ניחוח של רפעת - וגם נחת רגלו, היתה נחת רגל שהזכירה את טורק. השחקן האזרי של ק"ש רשם כמה רגעים יפים בגביע הטוטו, אבל הבעיטה החופשית המצוינת שלו היתה הפעם הראשונה בדבר האמיתי. וזה היה חתיכת רגע יפה, לשחקן מבטיח מאוד - שיוכל לעשות דברים יפים רבים במדי הקבוצה מהגליל. צפו >>