פיטר אגבה: "מכבי חיפה בנויה סביב אוהדים שלה"
הניגרי בראיון בארצו: "עד כה אני לא עומד בסטנרנט שאני יכול להגיע אליו"

בראיון בניגריה, דיבר אגבה על ההגעה למכבי חיפה, קבלת הפנים שקיבל, שער הבכורה בירוק, המטרות להמשך והחיים תחת מלחמה בישראל.
"זה קצת שונה מסלובניה, אבל המשחק פה יותר תחרותי, יותר בנוי על התקפות מעבר. יש פה הרבה זרים... מדרום אמריקה, מאפריקה. כשבאתי, היה קשה במשחקים הראשונים, גם בגלל מזג האוויר. הייתי רגיל למזל אוויר קר ברוב הזמן והגעתי לישראל בה לא ממש קר, אלא ההפך מכך. שיחקתי ואמרתי לעצמי `זה בגלל שלא עשיתי קדם עונה?`. הייתי עייף, אבל לאט לאט התרגלתי לזה. עכשיו אני מרגיש בנוח לשחק, להמשיך להתקדם ולהתפתח".
"כשהמועדון רצה להחתים אותי, הם ממש חיפשו שחקן בעמדה הזו. זה מועדון שבנוי סביב האוהדים. יש פה הרבה כלי תקשורת, כולם אמרו `אנחנו צריכים שחקן כמוהו`. כשהגעתי, לא שיחקתי במשחק הראשון. הייתי צריך לראות מבחוץ. הסתכלתי על הקהל... שיחקתי קודם לכן במקום שבו היו 7,000-10,000 מקסימום ואז אני מגיע ומיד אני רואה 30 אלף. אמרתי לעצמי `כן, זה ממש טוב`. כשנכנסתי, אפשר לשמוע את האוהדים שמחים שהם סוף סוף קיבלו את השחקן שהם רצו. אני מודה לאוהדים על זה עד היום".
"לא הייתי אמור לפתוח, אבל לצערנו השחקן שהיה אמור לפתוח נפצע. המאמן אמר לי שאני אפתח. לפני המשחק קיבלתי חדשות רעות בטלפון, ואמרתי לעצמי שאסור שזה ישפיע עליי. מאז אני לא אוהב להסתכל בטלפון לפני משחק. אפשר לראות משהו שישנה את מצב הרוח שלך. חיכיתי להזדמנות הזה ולא הייתי יכול לתת לה לעבור. בתחילת המשחק הייתי טוב ואז אחרי כדור חופשי, זה הגיע אליי ומשם בעטתי לרשת. בסוף קיבלתי את תואר השחקן המצטיין".
"יש לי סטנדרט שהצבתי לעצמי לפני שהגעתי למועדון. יש לי מטרה שאני רוצה להשיג. עד כה זו לא עונה רעה, אבל אני לא עומד בסטנדרט שאני יכול להגיע אליו. אני עדיין מנסה להשתפר ולהגיע לרמה שהגעתי אליה באולימפיה. אני יודע שהכל ישתפר ככל שהזמן יעבור. אני מקווה עוד להבקיע כמה שערים עד תום העונה. אני רוצה להכפיל את המספרים שלי מהעונה שעברה".
"עבורי, האנשים במועדון רואים את הזרים. הם מנסים לעזור לך כדי שתרגיש בבית. לפעמים הם אומרים לנו מה לעשות כשיש אזעקה. הם מנסים ליזום פעולות כדי להסיח את דעתך. זו הפעם הראשונה שאני חווה את זה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להגיד תודה לאנשים בחיפה. הם מדהימים. עוזרים לנו, שולחים לנו דברים כדי שנרגיש בבית. אמרו לנו שאם אנחנו רוצים לעזוב כשלא היו משחקים, הם יתמכו בנו. במלחמה, חשבתי לעזוב בימים הראשונים, אבל הצלחתי להשתלט על הרגשות שלי. עכשיו אני מבין את המצב יותר טוב ואני לא מפחד. אני מקווה שהכל יסתיים בקרוב".
