הקארמה התהפכה: הכל מסתדר להפועל ת"א

  הפעם האחרונה שגורדנה כבש בליגת העל התרחשה, כמעט בדיוק, לפני שנתיים. 11 בפברואר, 2024. הפועל באר שבע, הקבוצה שלו אז, שיחקה נגד מכבי נתניה והובילה 0:1 דחוק. ואז, דווקא הקשר האחורי רשם רגע קסם - הוא הקפיץ פעם אחת באוויר, הסתובב על הבלם ומאותו אוויר שלח פצצה לחיבורים. שנתיים מלאות צלקות עברו על גורדנה - הוא כבר לא בבאר שבע, הוא חזר לאשדוד לקבוצה באווירה אחרת לגמרי. אבל הוא שוב מצא את מגע הקסם ההוא - עם פצצה אחרת ששלח לרשת של הפועל חיפה. את האושר שלו אפשר היה לזהות גם רחוק מאוד מסמי עופר. רגע של שחקן שלא ויתר, וזכה בפרס הכי יפה שהכדורגל יכול לתת על מאמץ ואמונה עצמית.

  את השער הראשון באותו משחק בפברואר 2024 הבקיע חטואל, בתקופה שבה הוא נחשב לגולר בלתי ניתן לעצירה. אלא שהזמן שבו גורדנה שמר על עצמו, דרדר את חטואל עד רגע של תהום. הרגע שבו הוא רץ בריצת אמוק כלפי שחקן שנשכב על הדשא, וספק מרים אותו ספק חונק אותו - לא רק היה מכוער, אלא גם העיד על המקום שבו חטואל נמצא. לא בתור שחקן שעושה נפלאות, אלא יותר כשחקן שעושה בושות. ועוד לא דיברתי על כך שהוא השאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים, כשהיא נאבקת על חייה בליגה. רגע מבאס מאוד לשחקן שלכמה רגעים עוד נראה כמו מישהו שכיף לראות.

  הפועל ת"א והפועל פ"ת מתקרבות לרשום הישג שלא ראינו כאן ח"י שנים - שתי עולות חדשות מליגת העל, שמצליחות לסיים בין שש הראשונות. זה עד כדי כך נדיר, שבפעם הקודמת שזה קרה אפילו לא היו פלייאופים - אלה היו עירוני קריית שמונה (של רן בן שמעון) ובני סכנין (של אלישע לוי), שעלו יחד מהלאומית, ובעונת 2007/08 סיימו - בהתאמה - במקומות השלישי והרביעי בליגה. מאורע נדיר, שהשנה ישוחזר ע"י שתי הקבוצות הכי כיפיות בליגת העל.

 . עוד מעט ניגע ברנסנס של החלוץ הזר בליגה שלנו, אבל לפני כן - זמן להצדיע לאחד הסמלים המובהקים של התופעה. כשקוסטה הגיע להפועל פ"ת, זה לא ממש הצליח - הוא קיבל הזדמנות, ואז פספס אותה, ובעיקר לקח זמן עד שדברים ממש התחברו. אבל כשזה התחבר, זה טס - קוסטה כבר מגיע לשמונה שערים העונה, עם צמד שלישי בסה"כ, ומזכיר כמה הוא חלוץ מצוין - כפי שהראה בסיבוב הקודם, במכבי בני ריינה. עוד נדבך בעונה המצוינת של הכחולים ממלאבס.

  לפעמים, נחה הרוח דווקא על אנשים בלתי צפויים. עאמר הוא מהסוג הזה - מגן ימני, בעונה הראשונה בליגת העל, בקבוצה אפורה יחסית כמו אשדוד, כזו שרחוקה מהצמרת או מהניצוצות. אבל יש רגעים שבהם אלוהי הכדורגל שולח ברכה גם למי שעני יותר מהישגים. וזה מה שקרה לרגל של עאמר בדקה ה-83 נגד הפועל חיפה - כשהוא ירה את הטיל המדהים הזה לרשת. ומה שעוד יותר יזכיר את הרגע הזה, היתה דווקא החלטה שהרסה את הרגע - ההחלטה של השופט יואב מזרחי להרחיק אותו בכרטיס צהוב שני. יכול להיות שזה מתחייב, אבל שופט צריך להפעיל גם את חוש ההיגיון. עאמר לא התפרע, הקפיצה שלו ליציע לא היתה אקט אלים, אלא רגע של שמחה שבה ביקש להתאחד עם המשפחה שלו. מזרחי אולי היה חייב להרחיק, אבל לבית הדין יש הזדמנות לצאת גדולים באמת - להבין את המצב, ולתקן. עאמר לא צריך להיות מורחק על הדבר הזה. פשוט לא.

  פרשת ג`אבון איסט, שעבר אתמול רשמית להפועל ב"ש, המחישה את שובו של החלוץ הזר לחיינו. היו כאן תקופות בשנות התשעים שבהן חלוצים זרים היו דבר: קודריצקי ז"ל, סטפן שאלוי, אנדז`יי קוביקה, יעקובו - חלוצים זרים שהיו חיצים שלוחים, "תשע" קלאסי, שמשימת העל שלהם היתה להבקיע ולהבקיע ולהבקיע. והשנה, אנחנו רואים חזרה לזה: כמעט לכל קבוצה יש חלוץ זר מצוין. קוסטה הוא דוגמא אחת - אבל אליו מצטרפים גם מתיאוס דאבו, אדריאן אוגריסה, ג`אבון איסט, טריבנטה סטיוארט. החלוץ הזר חזר בגדול - וזה מופיע גם בטבלת מלך השערים, שם הנוכחות שלו חזקה מתמיד. קורטוב של נוסטלגיה מבורכת לימים יפים.