רחוק מכדורגל: החיים החדשים של ג`ון קולמה

מאז העזיבה של נטע לביא לפני כמעט שלוש שנים, במכבי חיפה עדיין מחפשים את השחקן שייכנס לנעליו בעמדת הקשר האחורי, ה-6. לא מעט שחקנים נוסו בעמדה, והאחרון שבהם הוא שחקן הרכש פיטר אגבה, אבל אף אחד לא הצליח לקחת בעלות. השם שעולה על השפתיים של האוהדים בכל פעם שמתחיל חיפוש אחר גרזן חדש הוא אחד -

 . הקשר הקולומביאני הגיע לירוקים ב-2008 יחד עם אלישע לוי ועזב אחרי שלוש שנים עם שתי אליפויות והופעה בליגת האלופות. בזמן אמת הוא היה פחות מוערך, אבל היום בחיפה משוועים לקשר 6 בדמותו. 

"אני שמח שזכרתם אותי", אומר קולמה בראיון מיוחד לערוץ הספורט בו סיפר כי עזב את הכדורגל, "אחרי שעזבתי את הכדורגל חזרתי לקולומביה. השתקעתי בקאלי, העיר שבה נולדתי. במשך כמה שנים עבדתי בבית ספר לכדורגל בשכונה שלי. אחרי כמה שנים סיימתי שם, ועכשיו אני עוסק בעסקי מכירה של ג`נטים וצמיגים לרכב. מזה אני מתפרנס".

הסמל המסחרי של קולמה היה הקוקו, אבל כמו הכדורגל, גם הוא נשאר מאחור: "זה קרה בערך לפני… אני לא בטוח בדיוק, אבל בערך לפני שנתיים. האמת שהייתי כבר קצת עייף כל הזמן לחפוף את השיער, לסדר אותו… אז החלטתי להסתפר, לקצר. זו הייתה ההחלטה, רציתי משהו יותר פשוט".

"לא, האמת שלא. לפני בערך שנתיים עוד הייתי בקשר עם שניים-שלושה חבר`ה שכתבו לי, אבל אחרי זה כבר לא היה לי שום קשר עם מישהו משם".

"כן, ברור. החוויה שעברתי בכדורגל, במיוחד במכבי חיפה, היו מאוד חשובות לי, גם מקצועית וגם אישית. כי בזכות מכבי חיפה זכיתי בתואר הראשון שלי כשחקן מקצועי. בעצם בשניים, כי היינו פעמיים אלופים. והייתה לי הזכות לשחק בליגת האלופות, זו הייתה חוויה ייחודית".

"בזמנו קצת, כן. אז זה היה דבר די מפתיע. היום, עם ההזדמנויות שנותנים לקבוצות קטנות, אני חושב שמכבי חיפה יכולה שוב להגיע לשם, אם יעשו עונה טובה בליגה המקומית. אבל אז זה היה קשה יותר, ממש דבר חריג".

"טוב, זה סיפור מעניין. לפני כן שיחקתי במקסיקו, אחר כך בקוסטה ריקה ושם פגשתי סוכן/איש עסקים שאמר שיש אפשרות להגיע לישראל, לבני סכנין. אמרתי לו - בסדר, ננסה. וכך הגעתי. שיחקתי שם שנתיים. בשנה הראשונה היינו בליגה השנייה ועלינו לראשונה. בעונה שאחריה עשינו עונה מצוינת. אם אני זוכר נכון, סיימנו במקום הרביעי. זה מה שנתן לי את ההזדמנות להגיע למכבי חיפה, בזכות ההופעות שלי בסכנין".

"לדעתי זה המועדון הכי גדול בישראל. מבחינת חדר ההלבשה הייתה שם קבוצה מאוד צנועה ומלוכדת, והמאמן אלישע לוי הצליח לבנות קבוצה שכל השחקנים נלחמו יחד".

"מיוחדת מאוד. הוא זה שהביא אותי מסכנין לחיפה, ובעצם בחמש השנים שלי בישראל עבדתי איתו - שתיים בסכנין ושלוש בחיפה. אני שומר לו הרבה הערכה, כי הוא זה שנתן לי את ההזדמנות, גם בסכנין וגם בחיפה. זו תקופה שתמיד תהיה מיוחדת".

"כן, זה היה שילוב של הכל. בהתחלה לא דיברתי עברית, לא הבנתי כלום, אז הוא הקל עליי מאוד בהכל, להשתלב בקבוצות ובמדינה בכלל. אחר כך הכרתי בחיפה מישהו בשם רוני - אני לא זוכר אם שמעתם עליו - הוא היה צ`יליאני, דובר ספרדית מצוינת, ועזר מאוד לשחקנים הזרים במכבי חיפה".

"עם הזמן למדתי משהו חשוב - בכדורגל, לא כולם רואים אותך באותה צורה. יש אנשים שמעריכים את מה שאתה עושה, ויש כאלה שפחות, וזה בסדר. מה שחשוב מבחינתי זה שתמיד כשעליתי למגרש נתתי את הכל וניסיתי לעשות את הדברים כמו שצריך. בסוף, כדורגל הוא ספורט - לפעמים הולך ולפעמים לא. אבל מהצד שלי אני רגוע, כי אני יודע שנתתי מאה אחוז מעצמי".

"זה באמת מוזר. איך אפשר לשחק שישה משחקים ולא להבקיע אפילו שער אחד? גם אנחנו שאלנו את עצמנו את זה. זה הכדורגל, אני הייתי שחקן הגנה, כן, ומי שכובש זה החלוצים. אבל זה לא תירוץ. גם אנחנו שאלנו את עצמנו פשוט לא הצלחנו להבין איך זה קרה. לא היה לזה הסבר ברור".

"כן, המהפך בחיפה נגד נגד הקבוצה מקזחסטן (אקטובה). נגמר 3:4. ירדנו למחצית בפיגור 3:0, ובחדר ההלבשה אלישע אמר משפט שהיה המפתח - שהאקלים מכביד עליהם מאוד, ושאנחנו צריכים לנצל את זה. הוא ביקש שנמשיך ללחוץ, ננצל את זה כי בישראל יש הרבה לחות בקיץ. נראה היה שהם באמת מתעייפים. ברגע שכבשנו שער בתחילת המחצית השנייה, הכל השתנה. קיבלנו ביטחון, והקהל דחף אותנו חזק והיה גורם מכריע במהפך ההוא".

"אני זוכר הייתי מורחק באותו משחק. שיחקנו בחוץ מול בני יהודה בתל אביב, וכולנו היינו בטוחים שאנחנו בדרך לאליפות. בחיפה כבר הכינו את החגיגות - במות, אירועים והכל. הכדורגל מוזר, היינו הקבוצה הכי טובה בישראל. המשחק עצמו היה מתוח. החמצנו הרבה הזדמנויות, והזמן הלך ואזל והעצבים עלו. כולנו כבר היינו עם הראש במשחק של הפועל תל אביב. בסוף סיימנו בתיקו, וזה הספיק לאליפות, ואז ברגע אחד שמענו שהפועל תל אביב כבשה. ברגע אחד הכול התהפך. איבדנו את התואר. זה היה לא ייאמן. עם הקבוצה שהייתה לנו, היינו צריכים לנצח את המשחק הזה בלי בעיה. אבל זה כדורגל, לפעמים זה קורה".

"האווירה הייתה קשה, כולנו היינו עם פנים נפולות. אלישע אמר משהו כדי אותנו, אבל ידענו בלב שזו הייתה הפסד שלנו, לא ניצחון של הפועל תל אביב. אנחנו הפסדנו את זה. זה היה המשחק האחרון של העונה וכשחזרנו לחיפה, יצאנו מיד לחופשה עם תחושת פספוס גדולה מאוד".

"הייתה לנו קבוצה מעולה, באמת חזקה. מה שקרה רק נתן לנו יותר כוח להילחם ובסוף הצלחנו לחזור ולקחת את התואר שוב".

"זה היה יותר עניין ניהולי. נגמר לי החוזה, חיכיתי להצעה לחידוש, אבל היא לא הגיעה. ההנהלה החליטה לא לחדש, וככה פשוט עזבתי".

"כן היו כמה שיחות, אבל הייתה לי הצעה טובה יותר מצרפת. היה לי סיכום בעל פה עם קריית שמונה והפועל ת"א, אבל צרפת זו ליגה חזקה יותר והזדמנות שלא יכולתי לפספס בגיל שלי אז החלטתי לעזוב וללכת לשם".

"אני לא זוכר את השם, אבל הסוכן שלי דיבר איתם".

"מבחינתי כל התקופה שלי הייתה חיובית. מהיום שהגעתי ועד שעזבתי, הרגשתי טוב שם וקיבלתי יחס טוב. גם מבחינת מה שהשגתי. התחלתי בליגה שנייה, וסיימתי כשחקן בליגת האלופות וזכיתי בשתי אליפויות. זה אולי נשמע מעט, אבל בשבילי זה היה חשוב מאוד - גם מקצועית וגם אישית. ותמיד אהיה אסיר תודה לישראל".

"שאלה קשה… אני זוכר שחקן מהפועל תל אביב - גילי ורמוט. שחקן מצוין, באמת ברמה גבוהה. ומהקבוצה שלי - יניב קטן, הוא היה הכי טוב".

"אדם שקט, רגוע. אני זוכר שבמשחקים גדולים, במיוחד נגד הפועל או מכבי תל אביב, לא יודע למה הוא תמיד היה אומר לי שהשחקנים שלהם מפחדים ממני. הוא גם לי להבין שהוא רצה שאשחק חזק, שאהיה אגרסיבי. אבל מחוץ למגרש הוא היה רגוע, בן אדם טוב, מנהיג אמיתי וטוב של הקבוצה".

"כן, ראיתי פעם שהוא היה פרשן. תמסרו לו ד"ש ממני".

"זה היה בגלל מצב בריאותי. שיחקתי בצרפת, והתחלתי להרגיש לא טוב. בסוף החלטתי לוותר על חלק מהחוזה ולחזור לקולומביה. ניסיתי לשחק שוב שם, אבל פשוט לא הרגשתי טוב אז החלטתי לפרוש".

"בעיקרון זה קשה, זה לשנות את החיים. זה היה קצת קשה, אבל הבנתי שזה משהו שצריך לעשות".

"כן, אני אני עוקב אחרי התוצאות, הטבלה. ראיתי שמכבי חיפה הייתה בליגת האלופות, הייתה להם קבוצה טובה מאוד. אני עוקב אחרי ישראליות באירופה וגם אחרי הנבחרת. ראיתי שהמאמן שאימן את קריית שמונה, רן בן שמעון, מאמן היום את הנבחרת וראיתי למשל את המשחק נגד איטליה".

"לאורך השנים למכבי חיפה היו שחקנים טובים בכל העמדות כי היא הקבוצה הכי גדולה בישראל. לפעמים מגיעים שחקנים מצוינים ופשוט לא מתחברים או שלפעמים הקבוצה לא בתקופה הכי טובה שלה, זה עניין של להמשיך לנסות ולהמשיך לעבוד".

"קודם כל להודות להם. בזמנו, למרות שעבר הרבה זמן, לא אמרתי להם את זה. תודה על כל התמיכה והאהבה שנתנו לי. זו באמת הייתה תקופה מאוד יפה בחיים שלי, גם אישית וגם ספורטיבית ואני מאחל להם הרבה הצלחות בעתיד ושיזכו בכמה תארים שאפשר".

"כן, ברור. בשמחה. אשמח לאמן ילדים או נוער".