מיכאלה וורקו: "החלום? ברצלונה. בלבאנטה רצו שאשאר"

  אמנם רק בת 18, אבל היא כבר מזמן לא נחשבת רק לכישרון הגדול ביותר בכדורגל הנשים הישראלי. הקשרית הצעירה כבר הספיקה להוביל את מ.ס קרית גת, המועדון המצליח בארץ, לתפוס מקום קבוע בהרכב הנבחרת הבוגרת, ואפילו לעבור לחצי עונה ללבאנטה, מהליגה הספרדית.

בראיון מיוחד לערוץ הספורט, סיפרה וורקו על המסע הארוך שכבר הספיקה לעבור. היא שפכה אור על הפרידה הטרייה מהקבוצה בוולנסיה, לא התביישה להציב מטרות וחלומות גבוהים, ושיתפה בשינוי שעברה הנבחרת תחת המאמן ניסו אביטן, איתו תנסה להבטיח הערב 

  עליה בחזרה לדרג ב` לקראת מוקדמות מונדיאל 2027, כשתתארח אצל אסטוניה במחזור הנעילה של ליגת האומות.

"שיחקתי בשכונה בפתח תקווה עם אח שלי", סיפרה וורקו, שעלתה להופעת בכורה במדי הקבוצה הבוגרת של הפועל פ"ת בגיל 16. "מקצועית התחלתי בגיל 10, בעונה הראשונה שלי זכינו בגביע לילדות. משם המשכתי לנערות והבנתי שאין מצב שאני לא הולכת לשחק כדורגל. 

משם עברתי לאקדמיה של ההתאחדות לכדורגל, ואחרי כשנתיים אמרתי לעצמי שאני רוצה משהו חדש ולצאת מפ"ת. משה סבג, (הבעלים והמנהלת המקצועי של קרית גת) הגיש לי הצעה ועברתי. דאגו לי שם להכל, מבית ספר ועד דירה". 

במדי הדרומיות הובילה וורקו תחילה את קבוצות הנערות, ומעונת 22/23 כבר השתלבה בהצלחה יתרה בקבוצת הבוגרות. עימה היא זכתה בשתי אליפויות המדינה לבוגרות ובגביע המדינה אשתקד. העונה היא הפסיקה לרשום 8 שערים בכל המסגרות ואז, רגע לפני סגירת חלון ההעברות, הגיעה הזדמנות יוצאת דופן".

"בהתחלה הייתי בשוק מההצעה מלבאנטה, אני בכלל קמתי משנת צהריים והסוכן שלי התקשר לאחי ואמר שיש הצעה וצריך לסגור את זה עכשיו. אמרתי ברור, ליגה ספרדית ראשונה, אני חייבת ללכת על זה. מקסימום אם לא יילך אני תמיד יכולה לחזור לארץ", סיפרה וורקו. 

ובקרית גת נתנו את ברכת הדרך?
"היחיסים שלי עם משה סבג זה כמו אבא ובת. במועדון פשוט אמרו לי לכי תגשימי את החלום שלך. איך זה הלך? האמת שהיה לי ממש קשה.

אתה מגיע למדינה זרה, למקום שאנשים בקושי יודעים לדבר אנגלית. היום אני כבר יודעת ספרדית חצי קלאץ`. הכל שונה, את מגיעה ויש לך כל יום וידאו וחדר כושר, מתשע ועד אחת במתחם אימונים, אינטנסיביות. משהו שלא היה בקרית גת. באיזשהו שלב הקושי השתחרר, אבל אז הגיעה הפציעה, וזה היה ממש קשוח. עברתי לשם בפברואר ונפצעתי בתחילת מרץ, היה לי קרע קטן בגיד שבין ההאמסטרינג לברך". 

בין הפציעה להתאקלמות ותוך שהקבוצה שהתה במאבק הישרדות, וורקו למעשה הספיקה לעלות להופעה אחת מהספסל, בהפסד לסביליה.
"התרגשתי ממש", סיפרה בהתלהבות. איך ששיחקתי הרגשתי שזו הליגה שלי, שאני שייכת לרמה הזו".

  "חתמתי שם עד סוף העונה. האמת היא שאני זו שלא רצתה להמשיך בקבוצה ולא כמו שכולם חושבים בגלל הודעת פרידה של המועדון", הצהירה הקשרית. "מאוד תפסו ממני בלבאנטה, הצוות, כולם, רצו שאשאר ואחתום לשנתיים נוספות. אבל הרגשתי שאני צריכה פשוט לשחק ולא נתנו לי את זה. הרגיש שהם היו מאוד לחוצים בגלל מאבק ההישרדות".

  איפה נראה אותך בעונה הבאה?

"יש כמה קבוצות שאני בודקת אותן בליגה הספרדית, המטרה היא כמובן אירופה, לחזור לארץ זו האופציה האחרונה". 

"אתם תראו אותי איפשהו שם בצמרת הליגה הספרדית, בין המקום הראשון לרביעי. החלום הכי גדול זה ברצלונה, סימן קריאה. גדלתי כאוהדת של הקבוצה, המודל לחיקוי שלי זה ניימאר".

"כן כי זה סגנון המשחק שלי, מה שאני אוהבת. טיקי טאקה, הכל פסים, `רונדו` כזה. יותר התקפי ועם הכנפיים, מה שמתאים לי. אני מרגישה בנוח בכדורגל הספרדי, איך שהגעתי קיבלו אותי וכל הבנות ממש חמודות. זה היה פחד שלי, שיתנשאו עליי אבל הכי לא, נתנו לי את הביטחון ועשיתי באימונים דברים כמו שעשיתי בארץ".

  בריאון לתוכנית `ארץ הכדורגל`, איך זה גורם לך להרגיש בנבחרת, שתופסים ממך ככה בגיל 18?

"ניסו ממש צודק שלא צריך רק כישרון אלא גם עבודה קשה. הוא ממש נותן לי ביטחון ואומר לי תעשי מה שאת יודעת, הוא הגב שלי ואני ממש סומכת עליו.

"גם עם ארז בלפר הייתי בקשר טוב, הוא זה שהעלה אותי להופעת בכורה בבוגרת. אני ממש אוהבת את הצוות החדש, גם את הקודם, את שניהם. עכשיו יש אווירה אחרת בחדר הלבשה, טובה יותר."

"בעזרת השם עכשיו, חייב".

"אנחנו באות לנצח ולהביא שלוש נקודות, לא נקודה או הפסד מינימלי. באות לנצח ואני מאמינה שנעשה את זה, אנחנו נבחרת ממש טובה".