עכברי הכדורגל מכירים את השם מיליארדו אסרט כבר מספר שנים ככישרון ענק, כזה שבהפועל תל אביב מנבאים שיכול להפוך לכוכב, אך מעטים אולי מבינים כמה סבוך הסיפור שלו. מיליארדו הגיע לישראל בגיל שנתיים מסודן על הגב של אביו, לא מכיר שום מקום חוץ מישראל, והחלום הכי גדול שלו הוא לשרת בצה"ל ולשחק בנבחרת ישראל. אלא שלחלום הזה מפריע דבר אחד – אין לו מעמד, דרכון או אזרחות בישראל – המדינה שהוא כל כך אוהב.
"אני לא יודע איך להרגיש ישראלי יותר מזה, חוץ מלשרת בצה"ל", אומר מיליארדו בן ה-19 בריאיון מיוחד. "כל החברים שלי יודעים שאני הכי ישראלי שיש. בהתנהגות, בערכים. כמעט כל חג יש חבר או מישהו שמזמין אותי ואני תמיד שמח להיות ולחגוג. אני הולך לארוחות שישי אצל חברים. כל הילדות שלי וכל הערכים שלי זה כאן וילדות אי אפשר לשנות. זה מה שאני מכיר וכאן גדלתי".
אתה זוכר משהו מהמסע מסודן לישראל?
"הייתי בן שנתיים אז אני לא זוכר הרבה ואבא לא אוהב לדבר על זה. מהמעט שהוא כן סיפר אני יודע שברחנו לפנות בוקר כדי שאף אחד לא יידע, בחוץ הכול היה מלחמה. הוא סחב אותי על הגב שלו כמעט 3 שבועות. אני לא זוכר כלום מהדרך אבל אני יודע שזו הייתה דרך מאוד קשה. עשינו הכל כדי לשרוד. הוא היה צריך לחשוב מעכשיו לעכשיו מאיפה להביא אוכל לילד בן שנתיים. מהסיפורים שלו אני יודע שהרבה אנשים לא שרדו בדרך".
ספר על המקום בו גדלת.
"כשהגענו לארץ בהתחלה גם פה היה קשה. לא ידענו כלום. לא שפה ולא כלום. בחודש הראשון ישנו במקלט של ספריית לווינסקי יחד עם עוד כמה אנשים. אחר כך הצלחנו קצת להסתדר וגרנו בתחנה המרכזית. אבא שלי התחיל לעבוד והבנו איך זה עובד פה. היום אני שוכר דירה בחולון עם אבא שלי, כמו ישראלי לכל דבר".
נתקלת בגזענות בישראל?
"כשאנשים מדברים על דרום תל אביב אתה יודע על מה מדברים, על אריתראים וסודנים. כשהגעתי לחולון מישהי שאלה אותי אם אני לא אמור לגור במקום שבו אני אמור להיות, אריתראה או סודן. הייתי בהלם. לא ידעתי מה לענות".
היית מגדיר את ישראל כמדינה גזענית?
"לא. גם אני התחנכתי כאן ואני יודע מה הערכים שילדים מקבלים כאן, אבל זו פשוט סיטואציה שונה ואחרת".
איך הגעת לכדורגל?
"התחלתי לשחק בגיל צעיר מאוד בלווינסקי. בנו שם קבוצה של שער שיוויון והייתי בנבחרת. כשהיינו יוצאים לטורנירים תמיד הייתי חוזר עם המצטיין. אחד המאמנים שהבין שיש לי כשרון שאל אותי לאן אני ארצה ללכת ואמרתי הפועל ת"א, סתם בגלל שראיתי הרבה חברים עם מדים כאלה. כשהגעתי לשם כבר באימונים הראשונים התרשמו ממני והתייחסו אליי יפה. אבל כשאמרתי שאין לי דרכון או תעודת זהות זה הפך להיות יותר מסובך. הם ניסו לעזור לי אבל פשוט לא יכולתי לשחק כי אין לי מעמד. הייתי הולך רק לאימונים ולא משחק במשך 8 חודשים. שנה אחר כך הפועל אמרו שיש אישור ואני יכול לשחק. משנה לשנה השתפרתי אבל כשהגיע הרגע לעבור לבוגרים זה נהיה שוב מסובך כי בגלל חוסר המעמד יכולתי לשחק רק כזר. בלאומית אפשר רק 3 זרים וקבוצות מפחדות לתת לשחקן חסר ניסיון שעלה מהנוער לתפוס משבצת כזו. הגעתי לכפר קאסם והם אמרו שאם לא היתיי נחשב זר בוודאות הייתי נשאר, אבל כזר הם לא יכולים להחזיק אותי".
ולשחק בחו"ל למשל, אתה יכול?
"בגלל שאין לי מעמד, אם אני אצא לחו"ל אני לא אוכל לחזור לישראל וזה אומר להתנתק מאבא, החברים וכל מה שאני מכיר. אם פתאום תהיה בעיה בקבוצה שאגיע אליה – לא יהיה לי לאן לחזור. אז זה מאוד בעייתי".
איך היו נראים החיים שלך בלי הכדורגל?
"זה מאוד ברור שאם לא הייתי משחק כדורגל הייתי מסתובב ברחובות ומחפש להעסיק את עצמי. אני יודע שכנראה הייתי מגיע לעולם העבריינות והסמים. בדיוק כמו שזה נשמע. אבא שלי עובד 14 שעות ביום כדי לפרנס אותנו והוא תמיד רוצה לשמור עליי, אבל הוא לא איתי רוב הזמן. אז בלי הכדורגל הייתי כנראה במקום לא טוב שאני לא רוצה להגיע אליו".
"במעמד שלי אני לא יכול לעשות כלום. גם לא רישיון. אם אני אצטרך להפסיק לשחק כדורגל אני פשוט אעבוד עם אבא שלי. יש לי בגרות מלאה אבל אני לא יכול לעשות אתה כלום. אני כאילו אדם שלא קיים במדינה. אני מעריך כמובן את כל מה שהמדינה נותנת וזו הסיבה שאני מאוד רוצה לתרום לה. זה דברים שלעולם לא הייתי מקבל באריתראה או סודן. אבל אני רוצה להתקדם ולשאוף ושהדברים יהיו תלויים בי".
היית רוצה להתגייס לצה"ל ולשחק בנבחרת?
"מי שמכיר אותי, אם זה החברים והמשפחה, כולם יודעים שאני רוצה להתגייס לצה"ל. תמיד רציתי את זה. אפילו כשהייתי בהפועל עדיין רציתי להתגייס. הגשתי בקשות. כשמאמנים בנבחרות התעניינו בי ורצו שאבוא לאימונים תמיד הלכתי – ואז הגיע הסיבוך עם המעמד. אני חושב שאחרי שאתה מתחנך בישראל, להיות בצה"ל זו פשוט חלק מהדרך שלך כישראלי. רציתי לקבל את הערכים של צה"ל. אני מאוד רוצה לעבור את הדרך הזו ולתרום את המדינה. חברים שכן התגייסו מספרים לי על התרומה למדינה ואני מאוד רוצה את זה. אני יודע איך מסתכלים ואיך אוהבים את החיילים".
זה נראה שהמדינה מפנה לך גב ואתה עדיין רוצה לתרום לה.
"אפשר להגיד שהמדינה מפנה לי גב, אבל אני עדיין רוצה לתת לה. מבחינתי זה לא קשור. זה פשוט אני מבפנים שאוהב את ישראל ורוצה להרגיש ישראלי לכל דבר".
למה לדעתך משרד הפנים לא מאשר את הבקשה שלך?
"אני באמת לא מבין ולא יודע. לא הגשתי איזו בקשה משונה, אני פשוט חושב שלאריתראים וסודנים פחות נותנים ופחות רוצים לתת. הגשתי שתי בקשות ומכתבים ותמיד נעניתי בשלילה".
מה תגיד לשר הפנים אם הוא יקרא את זה?
"שאני לא רוצה לחשוב על חלום חדש. תמיד אני חולם על לשחק כדורגל ואני נותן הכול בשביל זה. אני לא רוצה לחפש את החיים שלי בלי הכדורגל או במקום אחר".
לגמרי במקרה, מיליארדו שיחק ב-2023 בסרט "לרוץ על החול", בכיכובים של שון מונגוזה, צביקה הדר וקים אור אזולאי, שמספר על פליט מאריתראה שמגיע לישראל ובטעות מזוהה כשחקן כדורגל זר שמגיע לקבוצת מכבי נתניה. מיליארדו מספר שבזמן אמת אפילו יוצרי הסרט לא הבינו כמה הסיפור קרוב אליו.
"מישהו שבמקרה הכיר אותי וקישר אותי ליוצרים חיבר אותי לסרט. לא אמרתי מי אני, פשוט באתי כשחקן. אחרי שהסרט יצא ונהיה להיט, פתאום הבינו שהסיפור באמת מספר עליי. הגעתי עם הקבוצה לראות את הסרט והבמאי הבין שזה הסיפור חיים שלי. כשחברים שלי מהפועל ראו את הסרט כולם היו בהלם. אף אחד לא ידע שזה הסיפור שלי. אני ממעט לספר אותו. כשהם ראו הם הבינו יותר מי אני ומאיפה באתי והם מאוד התעניינו".
מה ישראלי בעיניך?
"האוכל. אני כמעט לא אוכל אוכל סודני או אריתראי. אבא שלי קורא לי מפונק כי אני אוכל רק אוכל ישראלי ולא אוכל של אריתראה או סודן. אבל זה מי שאני".