אי אפשר להסביר במילים את מה שמרגיש שחקן בית"ר ירושלים אחרי משחקים כמו המשחק ה-1:3 אמש (ראשון) על מכבי תל אביב. גם אם נכתוב מאה טורים, האנרגיות זה משהו שרק שחקן של בית"ר יכול להרגיש. לעלות לחצי שני ב-10 שחקנים ולנצח משחק כזה, מבחינתי זה ניצחון של הקהל. הוא גורם לך להרגיש בטחון, כאילו את יכול לנצח כל דבר.
לצד הקהל, הניצחון הזה שייך גם לברק יצחקי. אחרי שירד בפיגור למחצית, הוא עלה עם ילד מהנוער (דרעי) לבכורה בגלל ההרחקה של מרסלן, נשאר בקו של ארבעה שחקנים בהגנה, הכניס את עדי יונה והוציא את סורו וטוומאסי. אלה חילופים של מאמן שגם מאמין בקבוצה שלו וגם בקהל שלו. יונה הוא מהטובים בישראל בצפיפות והוא היה זה שהתחיל את המהלך בשער הראשון. ברגע שהגיע ה-1:1 כל המשחק התהפך וראינו בית"ר ירושלים אחרת לגמרי.
מכבי ת"א, מנגד, הרגישה יותר מדי בנוח, במקום להכריע את המשחק ולשחק בסבלנות. הם שיחקו בפראות, עם הרבה איבודי כדור ועייפות. נתנו לבית"ר ירושלים לצאת להתקפות מעבר עם מוזי, קאני וג`ורג`. קו ההגנה של בית"ר עמד נכון, ביחד עם הקישור וזה היה נראה שהיא זו שמשחקת עם שחקן יותר.
כרגע יש אופוריה גדולה בבית"ר, במיוחד אחרי שבוע כזה, אבל עדיין מכבי ת"א ומכבי חיפה הן הפייבוריטיות שלי לרוץ עד הסוף. יחד עם זאת, אם בית"ר תמשיך בקצב הזה, תשמור על טדי כמבצר ועם רכש טוב בינואר (חיזוק להגנה ועוד שחקן כמו עומר אצילי), היא יכולה לרוץ לאליפות.
לגבי מכבי ת"א, אני לא מודאג. גם אחרי מחצית כזו, הם יחזרו לעניינים. אחת הבעיות הגדולות שלה זה שהיא משחקת 8 משחקי חוץ בליגה האירופית העונה. אנשים לא מבינים שזה לא רק המשחקים עצמם, אלא הטיסות, הנסיועת והמעברים, כשאתה לא ישן טוב, לא אוכל טוב ולא נח מספיק טוב, זה פוגע בך, אם תרצה או לא תרצה. בנוסף, מכבי ת"א איבדה בקיץ את מילסון, שהוא אחד הזרים הטובים ביותר שהיו בעשור האחרון. שחקן שיכול לעשות שער מכלום. אם היתה אפשרות להחזיר אותו בינואר, לא הייתי מהסס אפילו לרגע אחד.
