כפיר אודי: "אני שגדלתי ביפו ד` במתנ"סים מדבר עם פאביו קנבארו"

 היה אחד הסמלים המובהקים לתקופת הזוהר של הפועל תל אביב. הוא היה חלק מרביעייה שכונתה "תינוקות קשטן" (יחד עם פיני בלילי, עומרי אפק וסלים טועמה), זכה עם המועדון בדאבל, היה חלק מהמסע המופלא באירופה וגם זכה לזימון לנבחרת בגיל צעיר. הפציעות קצת האטו את ההתקדמות שלו, אבל הוא שיחק בסך הכל 7 שנים בהפועל ת"א לפני שעבר בעוד כמה קבוצות ולאחר מכן פרש ב-2010. בזמן שהמועדון מנסה לחזור לאותם ימים, אודי עצמו סוגר עוד מעט 15 שנים לפרישה ומספר על החיים שאחרי וגם רומז כי ישמח לחזור לכדורגל. 

"שלום תקווה תמיד אמר לי שהקריירה של שחקן כדורגל חולפת מהר, לפניי שמרגישים, ועכשיו באמת כבר 15 שנה חלפו מאז. כיום אני מאמן כושר אישי ולומד רפואה טבעית, תחום שמאוד מעניין אותי".

"במהלך הקריירה עברתי פציעה של שבר ביד והרגל במשחק הנבחרת מול גרוזיה ושוב שבר ביד בהפועל ת"א. עברתי שיקום ארוך בעזרת הצוות הרפואי המצויין בראשות דוקטור לוינקוף והפיזיותרפיסט צביקה צודיק וכיום המצב בסדר ברוך השם".

"ההשלכות של הפרישה תלויות בשחקן עצמו. יש כאלו שהכינו עצמם לסיום הקריירה מבחינה מנטלית וכאלה שלא היו מוכנים לחיים שאחריי הכדורגל, אבל כמו שאמרתי, שחקן כדורגל צריך לדעת שהקריירה חולפת מהר מאוד. לא כך קל להבין את זה בזמן אמת".

"אני נפצעתי בגיל מאוד צעיר, כשהייתי בן 20, והמשכתי לשחק עוד הרבה שנים, כך שלא היו השלכות ישירות של הפציעות על הפרישה שלי".

"לפני שהגעתי להכח רמת גן, עשיתי קאמבק להפועל ת"א. שחר בן עמי, שאז ניהל, רצה מאוד שאחזור למועדון נעוריי ובאמת עשיתי מחנה אימון מצויין והייתי בכושר נהדר, אבל לא הסתדרתי עם המאמן דאז יצחק שום ועברתי תקופה לא קלה. באמצע העונה עברתי להכח רמת גן, אבל הרגשתי אכזבה גדולה שלא הצלחתי לעזור למועדון שגדלתי בו וגם הפציעות שהיו ברקע גרמו לקחת פסק זמן ולחשב מסלול מחדש".

"ריצ`ארד נילסן היה מאמן של אלופת ארופה דנמרק והוא זימן אותי לראשונה לנבחרת בגיל 20, כשעדיין הייתי חייל. הוא למעשה שינה לי את התפקוד והציב אותי כחלוץ ובתפקיד הזה באתי לידי ביטוי ופרצתי קדימה. באישיות שלו הוא היה שונה. התנהלות אלגנטית וקלאסית".

"מה שהיה מיוחד בדרור קשטן זה שהוא היה נאמן לדרכו ולפילוסופיה שלו. הוא לא התפשר מול שחקנים ובעלי קבוצות והשחקנים בסופו של יום העריכו זאת".

"המסע המופלא היה חלום. חוץ מההצלחה הגדולה של הקבוצה, זכינו לשחק מול השחקנים הגדולים בעולם. בסוף המשחק מול פארמה נכנסתי לחדר הלבשה שלהם כדי לקחת חולצה למזכרת ואז קנאברו, שהיה הקפטן, היה בחדר ההלבשה. אמרתי לו שהוא נכנס בי חזק במשחק, אז הוא קרא למעסה שלהם לואיג`י שיבדוק אותי. הוא היה ג`נטלמן ממש. אני, שגדלתי ביפו ד` במתנ"סים מדבר עם קנאברו. זה תמיד מעלה בי חיוך".

"זכינו עם נבחרת הנערים במקום ה-3 בארופה. אנחנו היינו החלוצים של ההצלחות כמו שאנחנו רואים היום בנבחרות הצעירות. הנבחרת כללה את יוסי בניון, סלים טועמה, ליאור אפוטה, טל חן, גבי דבוש ואבי אלבז השוער. המאמן היה בני טבק, החלוץ האגדי. אני חושב שיש לנו עוד דרך לעשות מבחינה מנטלית ומקצוענות בהשוואה לאירופאים".

"כמובן שאני עוקב אחרי הפועל ת"א ומקווה שיעלו השנה ליגה ויחזרו לקידמת הבמה וזכייה בתארים. גם עוקב אחרי ליגת העל".

"אני מאמין בסוף העונה הפועל תעלה. לפעמים יש קשיים בתחילת עונה עד שהדברים מתחברים".

"יש הרבה חלוצים טובים. אני יחסית הייתי שונה בנוף כי אני גבוה ותמיד היו אומרים לי שאני מתאים לכדורסל. בישראל חסרים חלוצי 9 אמיתיים".

"זה מה שנקרא חלום שהתגשם שאתה חולם בלילות, להבקיע שער בבכורה בשידור ישיר מול כל המדינה. אבל למחרת הייתי צריך לחזור לצבא, לא עשו לי הנחות".

"יש המון דברים ששחקן מתחרט עליהם בגלל שאתה נמצא בפרונט ובתהילה בגיל צעיר מאוד ובדרך כלל חסר ניסיון, אבל החוויות שלקחתי מהכדורגל לא משתוות לשום דבר".

"היתה לי הצעה לשחק בסין לפני שזה היה נפוץ כמו היום. הסוכן שלי דאז עובד קראוס היה מקושר שם. זו יכולה היתה להיות חוויה מיוחדת".

"אני חושב שכל עוד אפשר לשחק, כדאי להמשיך, כי אחר כך זה קשה לחזור ומתגעגעים, אבל זה תלוי ברמת הפציעה וההרגשה של כל אחד".

"כרגע אני אוהב את מה שאני עושה, אבל לא פוסל בעתיד את האפשרות".

"אני חושב שהכדורגל הישראלי השתפר מבחינת המתקנים והמקצוענות, אבל יש עדיין עוד דרך לעשות כדי להעלות את הרמה".

"אני חושב שהאוהדים של הפועל הם הטובים ביותר. הם סובלים הרבה בשנים האחרות, כמו שאריק איינשטיין כתב בשיר `ואיזה מסכנים האוהדים`, אבל הכדורגל זה תקופות ויגיעו גם תקופות יפות שהפועל ת"א תחזור להיות מובילה בכדורגל הישראלי".