איזו תקופה נוראית. עד שסידרו לנו שלושה ימים של גאווה, תקווה מחודשת וקצת ציפייה לעתיד טוב יותר עם הניצחון מול בית"ר, מגיעה עוד מפלה והדחה מעצבנת מהגביע מול מכבי נתניה.
רבות דובר על ההרכב ההזוי בו פתח ברק בכר, אבל דווקא ההרכב שפתח היה בסדר גמור, אפילו יותר מזה. מכבי חיפה היתה טובה יותר במחצית הראשונה בראשות דיא סבע, והייתה חייבת לכבוש עוד שער מסריית ההחמצות המזעזעת, במיוחד של פיירו.
ואז הגיעה המחצית השנייה, ואיתה לא פחות ממופע אימים של ברק בכר. ראשית, כיבוש השער של נתניה מעוד מתפרצת אחרי מצב נייח שלנו זה משהו פשוט בלתי מתקבל על הדעת. ממש כמו השער של אשדוד, כל שליחה קדימה של כדור הופכת לחצי גול אחרי קרן או בעיטה חופשית. זה לא מקרה, זו פשוט הפקרות הגנתית. מול קבוצה מהירה במעברים כמו מכבי נתניה, ממש כמו אשדוד, היה צריך להיערך אחרת לגמרי לאיבוד בקרנות. או פשוט לא לאבד, אבל בסדר - זה מהדברים שיכולים לקרות. מה שלא יכול ולא צריך לקרות זה לקבל גולים כל כך דומים מאותו המקור שבוע אחר שבוע. זה כבר סימפטום לבעיה רחבה יותר, שדורשת טיפול.
לאחר מכן, החילופים של בכר היו גם מאוחרים וגם לא מדויקים. דבוקת הכוכבים שנכנסה למגרש, אצילי-שרי-חזיזה, הייתה אמורה להכריע את המשחק לטובתנו, כפי שקרה בהתמודדות הראשונה מול נתניה השנה. אבל, זו לא נתניה של פתיחת העונה, ואנחנו בטח לא מכבי חיפה של פתיחת העונה. חוסר החדות של שחקני המפתח, בעיקר של אצילי, ניכר בכמעט כל מהלך וכל בעיטה לשער. מה שכבר כן נכנס, נפסל.
נוסף על הטיימינג הבעייתי של שלישיית החילופים הראשונה, הרי שלא זו בלבד שהיא הורידה לספסל את דיא סבע שהיה מצוין, היא גם הורידה את גוני נאור לספסל, והשאירה אותנו עם שחקן קישור אחורי יחיד מול שלושה כאלו של נתניה. למה יחיד? כי ג'אבר, החל מדקה 65 לערך, פשוט שפך לאגר, וניכר שהמכה החזקה שקיבל בראש לא בדיוק היטיבה עמו. למרות זאת, הוא נשאר על הדשא, ורמת האגרסיביות והדיוק שלו ירדה באופן אקספוננציאלי ככל שנקפו הדקות. לא יכול להיות שבכר לא מזהה את הבעיה, ומכניס את אבו פאני רק בהארכה (!).
צריך לומר - מכבי נתניה הייתה טובה הרבה יותר במחצית השנייה, בייחוד לקראת הסיום. בסוף, עם כל הברוואדו על הדשא, אנחנו אלו שהסתכלנו בעיניים כלות על השעון וייחלנו להארכה. אה, כן, והיה גול פסול שלנו. סימן שאלה גדול מסביבו. שניים כאלו, האמת.
עושה רושם שקמפיין "שופטים של חיפה" השערורייתי והבכייני של קבוצות מסויימות ומספר כלי תקשורת נושא יופי של פירות. כל שער שאנחנו כובשים הופך לסימפוזיון ופאנל מומחים, כל שריקה מנותחת בפוש ישיר לאתרי הספורט, אתרי ספורט מסוימים מדברים על השחקנים שלנו כ"באד בויז", רמאים וכל אפצ'י של שחקן ירוק הופך לפוטנציאל אדום שכביכול לא נשלף בשל ידו הארוכה של היענקל'ה. אז מה הפלא שחזינו בעוד תצוגת שיפוט חלשה כל כך, הנראטיב בסופו של דבר מחלחל למי שצריך.
לא שזו הסיבה שהפסדנו למכבי נתניה. הפסדנו כי מכבי נתניה קבוצה מצויינת, בכושר אולי הכי טוב בליגה, ואנחנו בכושר גרוע, עם מאמן שמתעקש על שטויות וניהל את המשחק בצורה ממש גרועה. ועדיין, כל כך הרבה החלטות לרעתנו עם סימן שאלה, קלילות מרגיזה בה נפסלים שערים גבוליים, ואני עדין עם הגבוליים, ותוספת זמן שערורייתית ומגוחכת של שלוש דקות על מחצית הארכה ששוחקה בנטו אולי 6 דקות מה-15 ואני נדיב. נו, בסדר, שיהיה. כנראה נצטרך להיערך למשחקים מול 14 שחקנים בהמשך. לפחות שנדע את זה מעכשיו.
בהארכה, אם כן, המשכנו במופע ההפקרות ההגנתית, בייחוד מצד דניאל סונדגרן שנמצא בתקופה חלשה מאוד. אתמול הוא איבד בשער השני של נתניה את טוומאסי בעמידה לא נכונה, ומשם, כאמור, היסטוריה.
הלך הגביע, אבל גרוע מכך - אנחנו לא מצליחים לייצר מומנטום ונופלים שוב ושוב, וזה מה שמדאיג. שחקני המפתח לא מצליחים לחזור לכושר, אי היציבות ההפקרות בהגנה היא משהו שחייבים לתת עליו את הדעת בהקדם, אבל מעל כולם, מי שהכי צריך להתעורר הוא דווקא המאמן.
הבעיה בהרכב הפותח לא הייתה צורת המשחק שלו, הם כאמור היו אחראים לחלק הטוב שלנו במשחק. אני מבין שיש גם צורך ברוטציה, עם משחק שני תוך שלושה ימים. אבל הרכב שכזה משדר שאננות והוריד פאזה בדריכות שלנו. בנוסף, החילופים וניהול המשחק של בכר היו אתמול פשוט לא חדים, כאילו הוא לא רואה את המשחק. קטע את המומנטום של דיא סבע בלי סיבה, ולא הצליח לפתור בזמן את הבור באמצע שנפער עם פתיחת המחצית השנייה.
אבל מעל הכל, בולטת בחולשתה דווקא נקודת החוזק הכי גדולה של בכר, בימים כתיקונם. ניהול הסגל של מכבי חיפה, נכון לנקודת זמן זו, הוא פשוט נוראי. ברק יודע בדרך כלל לשים את האצבע על הדופק הקבוצתי, להשתמש בשחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר ולהפיק את המיטב מכל אחד ואחד בסגל שלו. עושה רושם שצירופו של דיא סבע פגע בהיררכיה של בכר והוא לא מצליח למצוא לו את המקום, מבלי שהדבר יבוא על חשבון אחד הכוכבים שלו, בדגש על עומר אצילי. אומר זאת בפשטות - ברק בכר חייב להרוויח מחדש את עומר אצילי, אסור לו בשום פנים, אופן וצורה להוריד אותו עכשיו שוב לספסל גם במשחק הליגה. הגולים שלו יגיעו, הוא צריך כרגע את היד המלטפת והביטחון מהצוות המקצועי.
כדי שמכבי חיפה תיקח בסוף השנה את האליפות, ברק בכר חייב להתעורר, להפסיק להתחכם ולהתחיל לקבל החלטות בחדות ובמהירות שאיפיינה אותו עד היום. צריך לומר, גם היום - הסגל הנוכחי של מכבי חיפה הוא הטוב ביותר שאני זוכר מזה שנים, אין שום תירוץ, שום סיבה ושום עילה שבגללה לא ניקח אליפות גם השנה. בכר צריך להפסיק עם ההתחכמויות וההמצאות, למצוא שוב את נקודת העוגן, להבין שהאליפות מתחילה מההגנה ולהשיב כוכביו כבראשונה.
ובכן, בישורת האחרונה של עונה מפרכת זו, נותרה רק הליגה. ובליגה, ממתינה לנו הפועל חיפה לדרבי, עם כל הרצון הטוב הרגיל שאליו מגיעה הפועל לדרבים. מעתה ועד סיום הליגה, כל משחק הוא מלחמת עולם. אין מה להסתכל בכלל מעבר למשחק הקרוב, שום דבר בעולם הזה לא קיים מבחינתנו, רק משחק הבא. אנחנו צריכים להביא את הדרבי הזה, בכל האמצעים הכשרים.
אנחנו נהיה שם מאחורי הקבוצה, מה השאלה, ונדחוף בכל הכוח. כל הפתרונות נמצאים בידיים שלנו, כל מה שצריך זה פשוט להפסיק להתחכם, להשתמש בהם בצורה נכונה ולפתור את המצב הביש הזה. בסוף, אם נעמוד במטרה שלנו וניקח את התואר, אף אחד לא יזכור את ההדחה מהגביע. בתחושת הבטן שלי - נמנענו ממפח נפש די צפוי, בחצי הגמר או הגמר, ונחסכה מאיתנו נסיעה מייסרת לירושלים. נחמת עניים, לא ממש מנחמת, בתכלס, אבל היי - זו עשירית הכוס המלאה מהפיאסקו של אתמול.
לסיכום, התירוץ האחרון של עומס פג אתמול באופן סופי. מעכשיו ועד הבאזר - משחק אחד בשבוע. שום דבר לא מתקבל, שום תוצאה סופית אחרת לליגה הזו מלבד אליפות, אליפות ועוד פעם אליפות. על אפם וחמתם של כל הקמפיינרים הצהובים והאדומים.
שבוע טוב וירוק לכולם.
הכותב הינו אוהד מכבי חיפה
