בסוף חודש אוגוסט זה קרה: מכבי חיפה סיימה בתיקו 2:2 מדהים עם הכוכב האדום בלגרד, מה שנתן לה את הכרטיס לליגת האלופות, טורניר הכדורגל הגדול בעולם עבור קבוצות, בפעם השלישית בלבד בתולדותיה. אך עם כל השמחה סביב ההעפלה והכסף הגדול שייכנס למועדון, במוח של הצוות המקצועי והאוהדים עדיין הדהדה טראומה אחת: 0 נקודות, 0 שערים משנת 2010. על זה הם לא רצו לחזור. בכל מחיר.
לאחר הגרלת שלב הבתים, בה התברר כי מכבי חיפה הוגרלה לסוג של "בית מוות" יחד עם 3 מענקיות היבשת, פריז סן ז'רמן של ליאו מסי, ניימאר וקיליאן אמבאפה, בנפיקה המפוארת מפורטוגל ויובנטוס בה משחקים לא מעט שחקנים ששואפים להניף את הגביע העולמי בעוד קצת יותר מחודש. גם אם הם לא יודו בזה היום, מיד לאחר ההגרלה השיחות בתוך הצוות המקצועי סבבו סביב הרצון רק לא להתבזות וקודם כל להבקיע שער זכות אחד שישכיח את הקמפיין המשפיל ההוא מ-2010.
זה התחיל רע מאוד. במחזור הראשון הגיע הפסד 2:0 לבנפיקה בליסבון. עוד הפסד בבמה הכי גדולה באירופה, עוד משחק ללא כיבוש שער ואם זה לא מספיק – בשבת העוקבת הקבוצה בקושי ניצחה את סקציה נס ציונה הקטנטנה שהצליחה להבקיע מולה את שערה הראשון העונה בליגה. כעבור ארבעה ימים נחתו בישראל מסי וחבריו והפחד מהשפלה היה גדול. אבל אז הגיע צ'ארון שרי.
שרי הוא האיש של מכבי חיפה למשימות מיוחדות. הסורינאמי, שמשחק בחיפה משנת 2019 והפך במהרה לאחד השחקנים האהובים במועדון, הבקיע בדקה ה-24 לשערו של דונארומה והוריד את הקוף הראשון מהגב. נכון, גם המשחק הזה הסתיים בהפסד, הפעם 1:3 לאחר שערים של מסי, ניימאר ואמבאפה, אבל זה נתן הרבה כוח להמשך.
המחזור השלישי תפס את המועדון במוצאי יום כיפור. למפגש מול יובנטוס בטורינו הציב המאמן ברק בכר בהרכב רק שחקנים שלא צמו. הרכב לא רע, אך דווקא במחצית השניה, כשעומר אצילי ודין דוד – שכונו "הצמים" לאותו משחק, הייתה השינוי האמיתי של הירוקים בקמפיין הזה. דוד צימק ושוב חיפה הפסידה 3:1, אך התחושה הייתה כי בסמי עופר זה ייראה אחרת. וזה אכן מה שקרה.
אצטדיון מלא, ההרכב החזק ביותר שאפשר להציב ובעיקר תחושה שזה הערב שלהם – זה מה שנתן למכבי חיפה ניצחון ראשון בליגת האלופות מאז 2002 ונקודות חשובות מאוד בקמפיין הזה. אה כן, וגם עומר אצילי אחד שהבקיע צמד נהדר, השער השני הוא מהשערים היפים שנכבשו השנה בליגת האלופות. 0:2 חשוב לחיפה בסיום שאיפשר להם לחשוב על המקום ה-3 בבית האימתני הזה, מקום שייתן להם עוד שני משחקים לפחות באירופה העונה, בשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית.
אלא שבמחזור הבא הגיע המשחק לו חיכו וממנו חששו, תלוי את מי שואלים, ביותר במועדון. לפגוש את פריז סן ז'רמן במגרשה הביתי יכולה להיות חוויה מפחידה גם עבור קבוצות גדולות בהרבה ממכבי חיפה, אלא שבכר ניסה להפתיע ולשחק במערך "פתוח" יחסית במטרה להשיג נקודות. החדשות הטובות הן שחיפה אכן הבקיעה שני שערים המשחק הזה, החדשות הרעות הן שהיא ספגה שביעייה וירדה מושפלת מהמגרש.
אם לאחר התבוסה הזאת ההרגשה הייתה שזה 'בלתי נמנע' כשמולך ניצבים 3 שחקנים מהטופ האירופי הגבוה ביותר, כשברק בכר העלה מול בנפיקה, במשחק האחרון אתמול, הרכב יחסית התקפי שמטרתו לסיים במקום ה-3 בבית, המחשבה הייתה שזה יעבוד. וזה אכן עבד מחצית אחת. 1:1 כעבור 45 דקות נתן לירוקים הרבה סיבות לאופטימיות, אלא שחמישייה לרשתה במחצית השניה, כשלשחקנים כבר נראה שלא אכפת והאוהדים נוטשים את היציעים, סיימו את הקמפיין בטעם מר עם תבוסה 1:6 שהבהירה כמה רחוק הכדורגל הישראלי מזה שמשוחק באירופה.
יעשו היסטוריה?
אז נכון, ראוי לנסות להבקיע, לנסות להשיג נקודות ואפילו לנצח קבוצות שגדולות עליך בכמה דרגות, אך את הניסיונות האלה צריכה להוביל משמעת טקטית חסרת פשרות, כושר גופני גבוה ביותר וחילוק דקות נכון בין השחקנים. את כל אלה לא היה למכבי חיפה בשלב הבתים הזה וזה ככל הנראה יהיה שכר הלימוד של ברק בכר, אם הוא יקבל עוד הזדמנות עם מכבי חיפה בליגת האלופות.
וכדי שזה יקרה בכר צריך לעשות עוד היסטוריה אחת. מעולם לא קרה שקבוצה ישראלית ששיחקה בליגת האלופות זכתה באותה עונה באליפות המקומית. הפעם קיבל המאמן הזדמנות מושלמת. בעוד פחות משבועיים ייצא הכדורגל העולמי לפגרת מונדיאל, ההזדמנות המושלמת למלא מצברים ולחזור כאילו לעונה חדשה. אין ספק כי חיפה מחזיקה בסגל הטוב והשלם ביותר בארץ, אבל אחרי שכבר ספג שני הפסדים בליגה המקומית, מרווח הטעויות של המאמן ושחקניו קטן מאוד.