תודו שאתם מתרגשים. כן, במהלך הקיץ התעסקנו, כמו תמיד בכדורגל שלנו, כמעט בהכל חוץ מכדורגל. הסאגה הארוכה והמעייפת של בית"ר ירושלים בבקרה התקציבית, העברת הבעלות של בני יהודה, מכבי פתח תקווה שאולי כן ואולי לא עמדה לחזור לליגת העל, ול"קינוח", האיום הכמעט שנתי בהורדת ליגה של סכנין, ודחיית המשחקים לקבוצות האירופיות שלנו. אבל בואו נשים את כל זה בצד. וואו, איזו עונה מחכה לנו.
זה היה חלון ההעברות כמוהו כנראה אי אפשר לזכור בכדורגל שלנו. שתי האליפויות של מכבי חיפה, שקטעו את ההגמוניה הצהובה, הולידו את האפקט הטוב ביותר שהיינו יכולים לקוות לו. מסע חימוש אדיר של שתי הקבוצות, בהובלתה של מכבי תל אביב והבעלים מיץ' גולדהאר, שהחליט לפתוח את הכיס בצורה חסרת תקדים. שבע? אדיש? לא מתעניין? הצחקתם את הקנדי.
ומה עם מכבי חיפה? אי אפשר להגיד שיעקב שחר קפא על השמרים. הירוקים אמנם "השתגעו" פחות מהיריבה התל אביבית שלהם, אבל בהחלט הוציאו סכומים מכובדים וחיזקו את הסגל בצורה משמעותית, כפי שכבר ראינו בליגת האלופות. אז מי היא אלופת הרכש הקיץ, אולי היא בכלל מגיעה מאיזור הדרום? בואו נבדוק.
אלופה, גם בקיץ: מכבי חיפה
עבודה מוקדמת, תכנון, מערך סקאוטינג מרשים, וסגל שמוכן כבר ביוני ומגיע בשיא הכושר לעונה. לפני שלוש שנים, מילים כאלו על מכבי חיפה היו נשמעות מנותקות מהמציאות, אבל המועדון מהכרמל מגיע אחרי שתי אליפויות, ונראה רעב מתמיד, כשהמסע האירופי של הירוקים עד כה הופך אותם לפחות כרגע, למי שנראים כפייבוריטים לאליפות שלישית.
הירוקים, בלי שום ספק, מחזיקים כרגע בשחקנים הזרים הכי טובים בליגה. פרנטזדי פיירו, פייר קורנו ודניאל סונדגרן שהגיעו בקיץ השתלבו בצורה נפלאה במכונה של ברק בכר. ניקיטה רוקאביצה יוסיף מחץ והרבה ניסיון במשחקי הליגה, וגם ינון אליהו הוא מגן מחליף בהחלט ראוי לליגה, בעיקר כשנראה שחיפה הולכת לעונה אירופית ארוכה.
מבחינתי, למרות הסגל חסר התקדים שמכבי תל אביב בונה ואליו נגיע מיד, מכבי חיפה, נכון לאוגוסט 2022, היא הקבוצה שהתנהלה בצורה המרשימה ביותר הקיץ. וכן, היא עדיין הפייבוריטית לזכות באליפות. הסגל שרץ ביחד, העבודה של ברק בכר, הזרים שכבר עברו תקופת התאקלמות, והעובדה שהוכיחה שגם בימים פחות טובים של עומר אצילי היא קבוצת התקפה כמעט בלתי ניתנת לעצירה במונחים שלנו, הוכיחו שאין תחליף לעבודה ותכנון נכון.
כשהיא תתחבר, מי יעצור אותה? מכבי תל אביב
האם הרכש של הצהובים מבטיח להם אליפות? כמובן שלא. ייתכן והם אפילו לא הפייבוריטים בשלב הזה של העונה. אבל אם למישהו היה ספק, ולו הקטן ביותר, ברצון של מיץ' גולדהאר להחזיר לצהובים את השליטה בכדורגל הישראלי, הגיע חלון ההעברות הנוכחי, ובסופו בנייה של אחד הסגלים החזקים ביותר שראינו בכדורגל הישראלי.
לצד ג'ורג'ה יובאנוביץ', שהגיע בינואר וכבר התברר כבינגו, מכבי תל אביב צירפה את הישראלים הבכירים ביותר בשוק. ניר ביטון הגיע אחרי עשור בסקוטלנד, דור פרץ, השחקן הטוב ביותר של הצהובים לפני שנתיים, חזר אחרי שנה באיטליה, ומעל כולם, ערן זהבי, שב-60 דקות בלבד באירופה, הזכיר שהוא שחקן שאין דומה לו בכדורגל שלנו.
לכך אפשר לצרף את יוריס ואן אובריים שהגיע מהולנד ונראה טוב במשחקי פתיחת העונה, ואת פארפה גויאגון שחזר מהשאלה אחרי שהרשים מאוד במכבי נתניה. ועוד לא התחלנו אפילו להזכיר את אלי דסה שנראה קרוב מתמיד לחזור לצהובים.
אם בכל זאת רוצים למצוא חיסרון בקיץ הזה, אי אפשר להתעלם מהחיסרון הזועק של בלם זר ברמה גבוהה. על פי דבריו של איביץ', מכבי תל אביב טרם סיימה את הרכש שלה, ובהחלט יהיה מפתיע אם היא לא תנחית אחד כזה. המאמן הסרבי האדיר מקבל לידיו את מה שבהחלט יכול להיחשב לסגל העמוק ביותר והנוצץ ביותר שראינו כאן. קשה לחשוב על מאמן מתאים יותר לתפקיד, אבל גם לאיש מקצוע כמוהו, מדובר באתגר לא פשוט. מקום שני ייחשב לכישלון קולוסאלי. אם הכל יתחבר? אנחנו נחזה בקבוצה שתיכנס להיסטוריה.
אל תישנו עליה: הפועל באר שבע
הצלע השלישית, לפחות על הנייר, במאבק האליפות. דומה שמחזיקת הגביע, גם בעונה שעברה וגם בתחילת העונה הזאת, לא מקבלת את הכבוד שהיא ראויה לו. נכון, באר שבע לא משחקת כדורגל סקסי והתקפי כמו שתי יריבותיה לצמרת, אבל היא תמשיך להיות קבוצה קשוחה, שתמעט לאבד נקודות, ותמיד תהיה שם לנשוף בעורף של חיפה ותל אביב.
באר שבע לא התפרעה הקיץ, אבל התחזקה בכמה שחקנים מסקרנים מאוד, גם בגזרת הזרים וגם בישראלים. שאפי סוליימאנוב, על הנייר לפחות, הוא אחד השחקנים המרשימים שהגיעו לכדורגל הישראלי בשנים האחרונת, ואמור להוסיף מימד התקפי אדיר באגף. אסטריט סולימאני הראה ניצוצות באירופה, וביחד עם תומר חמד, הרכש הכי מפתיע בכדורגל שלנו הקיץ, נראה שאליניב ברדה שדרג בצורה משמעותית את החוליה הקדמית שלו.
שי אליאס ינסה להוכיח שהוא אכן שייך לרמות הגבוהות ביותר, ובאר שבע תמשיך להיות תלויה מאוד במצבים הנייחים ובכשירות של רמזי ספורי. חוליית ההגנה שלה עם איאד אבו עביד, מיגל ויטור וחאתם עבד אלחמיד היא הטובה בישראל, ונראה שהסגל השתדרג במקומות הנכונים.
היו לא מעט מהלכים מסקרנים נוספים הקיץ. מכבי נתניה תאלץ להתרגל לחיים ללא עדן קארצב ופארפה גויאגון, הפועל תל אביב נפרדה מדורון ליידנר, שי אליאס ושלומי אזולאי החלוץ, אבל הנחיתה שמות מסקרנים כמו הישאם לאיוס, אנטואן קונטה, ואולי בכלל תקבל את התרומה מקייס גאנם שנראה טוב במשחקי גביע הטוטו. בני ריינה העולה החדשה עברה מהפכה שלמה, והפועל חיפה? ובכן, נראה שבשלב הזה כדאי להמתין לפני שנמהר לשפוט.
אבל בסופו של דבר, זה היה קיץ שבו מיץ' גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת ביססו אפילו יותר את השליטה של שלוש המועדונים הגדולים בכדורגל שלנו. הפער מהמקומות 4 ומטה צפוי להיות, לטעמי, גדול מתמיד, והמאבק המשולש ביניהן ייצור לנו מעין סופרליג בתוך הליגה. אצטדיונים מלאים, כוכבים גדולים שחזרו וזרים ברמה שלפחות על הנייר - הרבה שנים לא ראינו כאן. כבר אי אפשר לחכות.
