ביום בו מונה באופן רשמי למאמן נבחרת ישראל, אלון חזן התקשר לבית הוריו כדי לבשר להם, לפני שיקראו על כך באינטרנט ויכעסו שלא ידעו על כך ממנו. האחיין ענה לטלפון וסיפר שסבא (אבא של אלון) אוכל, והוא יחזור אליו אחר כך. חזן התעקש שיעצור לרגע את הארוחה וייגש לטלפון.
"מה קרה? הכל בסדר? מה כל כך דחוף?", שאל אביו של חזן - שבקול רועד סיפר לו שהגשים את החלום הגדול ביותר שלו: לאמן את נבחרת ישראל. הסיפור הזה מראה יותר מכל על האישיות של המאמן הלאומי. הוא דמות שונה מעולם המאמנים, רחוק מעולם הכדורגל המודרני, העולם של הכסף הגדול. קרוב למקומות של פעם, המקום המשפחתי.
"כולנו עכשיו הורים לילדים ואין משהו שגורם נחת להורה כמו לראות שהבן שלו השיג משהו, ואני רואה את זה על הילדים שלי. תפקיד מאמן נבחרת זה שיא אדיר, אבל עדיין כשאני רואה משהו שהילדים שלי משיגים, זה אפילו מצליח להתגמד בפני זה, אז אני יודע כמה היה חשוב להורים שמלווים כל הדרך די מרחוק, כי אבא שלי שומר שבת. ידעתי כמה זה גאווה יסב לו", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט.
הייתה הודעה אחת שריגשה אותך יותר מכל?
"קיבלתי אין ספור הודעות, באמת. הייתי המום מהכמות ומהאנשים הפשוטים ששולחים. לא אלה שחיים אותך יום יום ועוטפים אותך בכדורגל. בחור שהיה שכן שלי בבית הקודם שגרתי בו. איש לא צעיר, היה מנכ"ל נמל אשדוד, עובדיה כהן, התקשר אלי ואמר לי 'אלון', ופתאום הקול שלו התחיל להיסדק ואני הייתי בשוק".
ובבית בכו?
"דיברתי עם אשתי, עם הילדים, וכל אחד מהם בכה מהתרגשות. נפל לי האסימון שיש הרבה אנשים שבאמת מעניקים אהבה אמיתית ונקייה. אתה רגיל פה במדינה הזו, לצערי הרב, שאם אתה רוצה לקבל פרגון, אתה צריך לקנות אותו בכסף בהרבה מקומות, וזה חבל. פתאום מצאתי עוד אחד ועוד אחת שמתקשרים ומפרגנים לי, קיבלתי בום. הגעתי הביתה ב-3, כיביתי את הטלפון, כבר לא הייתי יכול לדבר".
"הלכתי לישון ובשש וחצי קמתי, פתחתי את הטלפון, היה רק צליל אחד, של ההודעות שנכנסות. הלכתי לבית כנסת, התפללתי כמו שצריך, מנחה וערבית. היה משחק של סיטי וריאל מדריד באותו ערב ואני יכול לומר לך שלא ראיתי גול אחד בשידור חי, רק בשידור חוזר, כי עד 1 בלילה התעקשתי רק לכתוב תודה לאנשים שכתבו לי".
חזן, שיחגוג השנה יום הולדת 55, אמנם לא אימן בוגרים מאז שהיה באשדוד, אבל הוא מאמן מודרני, לא רק כזה שעולה על המגרש ומכין את האימון, אלא הרבה יותר מנהל מלמעלה. הוא מעדיף לצידו אנשים עם דעות אחרות ולא יס-מנים שיענו 'אמן' לכל אמירה שלו. לא מאלו שיבעטו בספסל, לא מאלו שיצרחו על השחקנים, סוג של אבא, חבר, לא רודן ולא משוגע. נאמן לאישיות שלו ולא משתנה. בנבחרת הצעירות תמיד צחקו על כמות החיבוקים שהוא נותן לשחקנים. יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה. הוא העניק לשחקנים השראה, ביטחון ובעיקר נאמנות אין סופית.
היית קונצנזוס לאורך כל הדרך. זה מפחיד מצד אחד ומאוד מחמיא מהצד השני
"להגיד לך בכנות, זה תמיד מפתיע אותך לראות שיש סוג של קונצנזוס, כי אמרתי שאנחנו לא רגילים לזה במדינה הזו. אני משתדל לא לתת לדברים פחות טובים להיות חלק משמעותי בחיים שלי. אני משתדל לראות את הדברים החיובים".
אבל יש בטח חששות
"זה סוג של מפחיד, כי יש קונצנזוס ואולי עכשיו זה יכול לא להצליח, אבל זה לא באמת מפחיד אותי. אם אני אחשוב על מה יקרה אם לא אצליח, אני אהיה עסוק בלא להצליח. אני רוצה לבוא בגישה שפיתחתי לחיים שלי, שגם אם דברים לא הולכים בהתחלה כל כך טוב, תהיה מרוכז ביום שזה יגיע ויצליח, ואני רוצה מאוד שאנשים מסביבי, צוות שחקנים וכולם, כן יבינו ויחשבו באותה דרך".
52 שנים לא הצלחנו
"הכי קל זה לבוא ולהגיד לאנשים '50 ומשהו שנים לא הצלחנו'. ברגע שאתה מזכיר את זה, אתה כבר מכוון לחוסר הצלחה. השיחות הראשונות שלי בחדר ההלבשה של הנבחרת הצעירה היו על הימים שנעלה לפלייאוף, שנעלה לאליפות אירופה. דיברתי איתם רק על זה ואמרתי להם שאולי חלק מפה ייצא לאימון ואולי יגחך בפינה. אני מרשה לכם".
"אבל כשזה יגיע, תהיו מספיק גברים להסתובב עם הפנים אלי ולהגיד לי 'צדקת', כי אני אומר עוד פעם, אסור ליפול לתוך המלכודת הזו שאנחנו נכנסים לעוד גלגל של חוסר הצלחה, כי אז לא הייתי לוקח את התפקיד. כמה שזה מחמיא להיות מאמן נבחרת, אם הייתי חושב שאני נכנס מתוך תחושה שאני עוד אחד בשרשרת שלא מצליחה ואכשל, לא הייתי לוקח את התפקיד".
גוטמן, קשטן, פרננדז, אלישע, מאמנים גדולים לא הצליחו, למה שאצלך זה יהיה שונה?
"סופר גדולים, סופר מצליחים. אני תמיד מאמין שאני יכול לעשות טוב ולא בגלל שאחרים לא טובים. אני בטוח שחלק מאלו שהזכרת... אני פחות טוב מהם בנקודת הזמן שלי כמאמן, אבל אני חושב שלתפקיד מאמן כבר לא מספיק להיות רק מוכשר. אתה צריך להביא איתך עוד דברים. אתה צריך לדעת לנהל אנשים, אתה צריך לדעת לתת אמון באנשים ואתה צריך שאנשים יאמינו בך. ככל שהעולם הולך ומתקדם, אתה רואה שהדברים הם יותר מורכבים. אתה רואה מאמנים דוגמת גווארדיולה ואחרים, זה כבר לא רק לעלות לדשא ולהגיד את הדברים כמו שהם".
מה יש באלון חזן שיכול להוביל אותנו?
"אני חושב שיש בי המון ידע, המון אנושיות, ולדעת לתת לאנשים את המקום להבין שאני בא ממקום שלגרום להם להיות הרבה יותר טוב בחיים. לא לקחת ממישהו משהו חלילה, ואני חושב שכל בן אדם שאמור לעבוד איתנו בעתיד בצוות מבין שהוא בא ללמוד כדי להצליח ביום מן הימים".
איכות השחקנים פעם היתה טובה יותר
"תמיד אומרים 'הדור שלכם, הדור שלכם'. הדור שלי כבר לא קיים. הוא לא יכול להשפיע על העפלה או לא. אני מאמין שספורטאים ושחקני כדורגל... ברגע שאתה גורם להם להאמין שהם יכולים להביא מעצמם יותר ואתה עושה את זה בדרך מקצועית וישרה, אתה יכול להוציא מהם יותר".
מבחינת כדורגל, ובניגוד לווילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג, חזן מאמין ברביעיית הגנה. מחפש כדורגל כיפי ומהנה. הוא לא ימציא שיטות לחץ או ישחק עם חלוץ מדומה. הוא דורש עבודה קשה ובעיקר הקרבה ומביא איתו לחדר הלבשה קסם שהיה לו כשחקן שהחל כחלוץ, והוסט לתפקיד המגן. לחזן, כך מספרים בנבחרות צעירות, יש יכולת להשפיע על אנשים בשל יחסי אנוש מעולים ומנהיגות שקטה.
מה האני מאמין של אלון חזן?
"אני מאמין שכשאני הייתי שחקן כדורגל, מה שהחזיק אותי וגרם לי לרצות להצליח יותר ויותר זה שאני נהניתי על המגרש. היו מאמני כדורגל שגרמו לי להנות ממה שאני עושה. לעלות לכר הדשא להבין מה נדרש ממני, להבין שיש לי מחויבות ולהביא את היצירתיות שלי".
ווילי היה מקובע לשיטה והמערך, אתה מאמין ברביעייה מאחורה
"תמיד שיחקתי עם רביעייה אחורית. תמיד באים ואומרים 'אין הגנה לישראל', אז יכול להיות שאם אין הגנה לנבחרת ישראל, לא צריך להביא חמישה ושישה בחלק האחורי, כי זה לא בהכרח מבטיח לך משחק הגנה יותר טוב. קבוצה צריכה להיות עם חופש יצירתי לשחקנים שיש להם את הכישרון להביא אותו למגרש. מצד שני, המון מחויבות למשחק הקבוצתי כי אי אפשר לבקש מארבעה שחקני הגנה, גם אם יהיו הטובים ביותר, לבוא ולבלום בלבד".
לא יכולת להגיד את דעתך. לא יכולת לשנות את הקיבעון אצל האוסטרים
"לזכותם של ווילי ואנדי, היה לי חופש להביע את הדעה שלי, אבל אתה עוזר מאמן. יש היררכיה שהיא ברורה, גם אם הדעה שלך מאוד חשובה והכל, יש את ה-DNA והוא הולך איתו ולא תמיד מקשיב".
אתה הצעת לשחק עם רביעיית הגנה?
"בשלבים מסוימים חשבתי שזה נכון, אבל עוד הפעם... ווילי חשב שלשחק עם חמישה זה הדבר הנכון, זה מה שהשחקנים מכירים ולא נכון לשנות את הדברים".
אז אתה לא מרגיש כישלון כחלק מהצוות?
"קודם כל, אני לא רואה בזה כישלון, לא של ווילי ולא של אנדי. לא הצלחנו אולי להעפיל, אבל היו הרבה דברים שהשתנו לטובה, ואם הייתי חלק בצוות הזה ולא הצלחנו, אני הייתי גם חלק בצוות שלא הצליח. אם אני אמנה עוזר מאמן וחלילה לא יהיה מצב של הצלחה, אני לא חושב שיבואו אליו ויגידו 'נכשלת'. יש גבול מסויים לתפקיד של עוזר מאמן".
ומה תאמר לאלו שיגידו אלון חזן לא אימן בוגרים?
"השנה האחרונה שלי בנבחרת הצעירה זה אימון בוגרים לכל דבר, ואני לא חושב שיש הבדל גדול בסופו של יום. יש כאלה שאומרים על מישהו שאימן רק ליגה, שאולי הוא לא מתאים לרמה הבינלאומית, ויש אחרים שאומרים שאם מישהו לא אימן בוגרים, אז הוא לא מתאים לנבחרת. השם שלי עלה לפני שנה כאחד המועמדים. אני יכול לומר לך בוודאות. אני אמרתי שאני עדיין לא מוכן לתפקיד, אני רוצה נבחרת צעירה. עד עכשיו עשיתי את השלבים של נבחרות נוער ונערים, ועשינו את זה בצורה טובה. אני רציתי את הנבחרת הצעירה כי זה גם אתגר אותי. נפלנו לבית נורא קשה ואמרתי שאני רוצה לעבוד עם השחקנים הבוגרים".
מה ההבדל בין בוגרים לצעירים?
"השתדלתי לנטרל כמה שיותר רעשי רקע. כשאתה עובד עם קבוצות בוגרות, הדבר שבאמת מבדיל זה שיש הרבה אגו וזה חבל, אבל החוכמה היא לדעת לעמוד מול אנשים כשאתה נטול אגו. שאתה מגיע עם אגו מול אנשים, אתה מביא רק אגו. אני לא מחפש כבוד, אני נהנה ממה שאני עושה, אני מאוד אוהב ומעריך את הדברים שאני עושה, ואני בשלב הזה של החיים שאני רוצה להנות. עדיין יש דברים לא כל כך נעימים בדרך, אבל אני לא אגיע למצב שמה שיכול להכשיל אותי זה אגו מול אנשים. אני מנסה לנטרל את זה. זאת מלחמה יומיומית שלי. אחת התפילות הגדולות שלי זה שהקדוש ברוך הוא ייתן לי את הכוח לנטרל כל אגו וישאיר אותי כמו שאני".
היו כאלה שאמרו לך 'מה אתה צריך את זה'?
"לא. אתה יודע מה אני אוהב? שאנשים שניגשים אלי, הם מרגישים כאילו יש להם חלק בזה. כשמישהו מרגיש שיש לו חלק הוא לא יכול להגיד 'מה אתה צריך את זה'? הוא מרגיש שהוא מאמין בך. אתה מבין. כי אם מישהו בא ואומר לך 'למה אתה צריך את זה', סימן שהוא לא מאמין בך גם אם הוא חבר שלך הכי טוב. אני לא מפחד מחוסר הצלחה. אני חושב מה יהיה בהצלחה".
אבל בכל זאת, אתה יוצא מאזור הנוחות
"שיחקתי כדורגל. כשחקן הייתי בהפועל פ"ת, שאפתי להגיע הכי רחוק, הגעתי למכבי חיפה עם כל הפוקוס והכל. כשהגעתי לשם הפכתי להיות שחקן הרבה יותר טוב תחת לחץ, תחת דרישות, תחת אליפויות, תחת ביקורת, תחת עיתונאים. הכל פרופורציות בחיים".
"זה יותר חשוב מהכל. אם אתה מגיע להיות מאמן נבחרת ואתה חושב שאתה מלך העולם, אתה תקבל את הבום לפנים ותיפול למטה. אני סך הכל מאמן נבחרת בסופו של יום, סך הכל מאמן נבחרת. כמה שהתפקיד הזה גדול, אני לא חושב שאני יכול להסתובב ולהרים את הצווארון שלי כמו קאנטונה ברחוב. אין לי בעיה עם ביקורות ואזור נוחות. נוח לי בכל מקום שאני מביא את עצמי אליו ואני רוצה שיהיה לי נוח תמיד. ישנתי במיטות שהיה לי פחות נוח וקמתי בבוקר וסידרתי מחדש את הדברים שלי, אין בעיה".
כל הזמן מדברים על מאמנים זרים. מה רע בנו? מה רע במאמנים הישראלים?
"לא רע. צריך להבדיל בין מכבי ת"א לנבחרות. מיץ' גולדהאר החליט שדברים לא עבדו פה. מיץ' עשה שינוי מסוים, דברים הצליחו ובמועדונים אחרים רצו לאמץ את מה שהלך שם. כולם רואים שיש מאמנים ישראלים טובים. ברק בכר, רוני לוי ורן בן שמעון יכולים בקלות לאמן את נבחרת ישראל. אנחנו לא המצאנו את השיטה שמביאים זרים לכדורגל, זה קורה בכל מקום. זה בסדר, מחפשים נוסחה".
עכשיו בליגת האומות, כשאין את רוסיה, אפשר להגיד שאנחנו פייבוריטים עם איסלנד ואלבניה בבית?
"פיבוריטיים בטח לא, אבל בוא נגיד שכשהודיעו שרוסיה כבר לא משתתפת, יצאה אנחת רווחה גדולה מאוד באיסלנד, באלבניה ובישראל. כולם ידעו שרוסיה פייבוריטית לראשות הבית, אבל באותו רגע איסלנד הרגישה שזאת הזדמנות שלה, אלבניה בוודאי הרגישה וגם ישראל צריכה להרגיש שזו ההזדמנות שלה".
שחקני נבחרת צעירה יהיו אצלך בבוגרת?
"כן. אמרתי להם שהחלום שלי זה שכמה שיותר מהם יהיו בנבחרת הבוגרת. זה הישג של מאמן וזה לפעמים ההבדל בין קבוצה לנבחרת. אני יכול לומר כמעט בוודאות שכל שחקן שניקח לנבחרת הבוגרת, אין מצב שיחזור אחרי הנסיעות האלה כשהוא הוא היה צופה מסור ביציע או מהספסל. כל שחקן שיגיע מהנבחרת הצעירה לבוגרת יוכיח שהוא ראוי לשחק שם".
ביברס נאתכו ימשיך?
"חד משמעית ממשיך. אני לא רוצה שדברים שבחוץ מזמזמים יהפכו להיות המוטו שלי ושל מה שאני חושב. ביברס יהיה בנבחרת, וברגע שיהיה טוב יקבל את חולצת הנבחרת, לא בגלל משהו שעשה בעבר או בגלל שמישהו חושב שהוא גמר את הסוס. למדתי להכיר בן אדם שהוא משהו מיוחד בכדורגל שלנו, דווקא בתקופה הזו שאנחנו במחלוקות עם דת וכאלה. מדברים על גאווה וייצוג של המדינה, ביברס יכול להרשות לעצמו לא להגיע לנבחרת, אבל אני יודע שהוא בא והוא גאה להיות בנבחרת. הוא יהיה קונצנזוס עבור הצעירים והוותיקים. הוא כל כך מוערך על ידי כולם שהוא יכול להיות לעזר גם על הדשא וגם מחוץ לדשא".
כמה כסף אתה משלם כדי ללבוש שוב את החולצה מספר 4?
"אני מוותר על החוזה שלי בהתאחדות לכדורגל ולובש את החולצה שלי בחינם, רק כדי להיות שחקן נבחרת מחדש. חשוב שתדע, אני לא מתוסכל. כשהייתי ילד היו לי חלומות. הם התגמדו לעומת מה שהשגתי. לא הצלחתי לחלום על מה שהשגתי ברוך השם והיום אני במקום שאני אומר, אם אני יכול לתת לאחרים להשיג את זה ושהם ייכתבו בדפי ההיסטוריה - בלב שלם אני אהיה הכי מאושר עבורם".
