טורניר היורו בעיצומו, וכך לצערנו, גם הפציעות שלא נגמרות. אמש (שישי), בניצחון נבחרת איטליה מול בלגיה, נפצע מגן האזורי לאונרדו ספינצולה, ועל פי כל הדיווחים וניתוח הסרטונים, מדובר בקרע בגיד האכילס.
אז למה הפציעה הזאת כל כך נוראית? גיד האכילס הוא הגיד העבה והחזק בגוף, והוא מחבר בין שרירי השוק האחוריים (גסטרו+סוליאוס) לעקב. האכילס מתכווץ בכל ניתור ודחיפה, ונמתח בכל נחיתה או יציאה מהירה מהמקום. בעצם, כל צעד "חייב לעבור" דרכו. בנוסף, כל שינוי כיוון ויציאה מהמקום מפעילים עליו עומס. ועומס זה דבר טוב! בזכות עומס נכון אנחנו משתפרים ומתחזקים.
הבעיה מגיעה כאשר העומס גדול מיכולת ההתמודדות של הרקמות. כאשר גיד האכילס, נקרע יש שתי אפשרויות: טיפול ניתוחי או שמרני. בניתוח, יחברו את שני חלקי הגיד הקרועים, בעוד בשמרני יאפשרו לגיד להתחבר מעצמו בעזרת סד שמחזיק את הקרסול בפוינט. בכל מקרה, החזרה לפעילות בשני המקרים היא מינימום חצי שנה, ולרוב השיקום יכול להגיע אף לשנה.
.
פציעה זהה הייתה לדיוויד בקהאם כאשר שיחק במילאן במארס 2010, וימים ספורים לאחר הפציעה הוא עבר ניתוח אצל מומחה בפינלנד. בספטמבר של אותה שנה, בקהאם חזר לשחק וסיפר: "הרגשתי חזק וחשבתי שאני מוכן ל-90 דקות, אבל אחרי 10 דקות הרגשתי כמו מת".
לרוב פציעה זו נגרמת מתנועות חוזרות ונשנות (פציעה רפטטיבית) או מתנועה חזקה חד פעמית (טראומטית). כמו כן, לרוב הפציעה תיגרם בסוף עונה, לאחר בנייה של עומס מצטבר על הגיד.
אז האם היה ניתן למנוע את הפציעה? כן ולא. פציעות לא ניתן באמת למנוע אלא להפחית את הסיכוי אליהן. בפציעה מהסוג הזה, לרוב יהיו סימנים מקדימים כמו פציעת שריר קודמת או רגישות בגיד. קרע בגיד אכילס זאת אחת הפציעות הקשות בספורט, במיוחד בענף כמו כדורגל, שבו מהירות התגובה והספרינטים קריטית.
עד כמה הפציעה הזאת הרסנית? מחקר שנערך בארה"ב על שחקני הליגה הבכירה לכדורגל הראה שרק 9% מהשחקנים העוברים קרע מלא באכילס משחקים שלוש שנים לאחר הקרע, ושהזמן הממוצע לחזרה הוא 306 ימים. כלומר, השחקן הממוצע יאבד שנה ויישארו לו רק עוד שנתיים לשחק. משוגע!
השיקום. תהליך השיקום בפציעה זו ארוך ומייגע במיוחד, בעיקר בגלל העובדה שהשחקן לא יוכל לדרוך על הרגל לפחות בחודש הראשון לאחר הניתוח, מה שמחליש את שרירי הרגל ויציבותה.
