לשם שינוי, הפעם זה עבד לגארת סאות`גייט. אלילת המזל ששכנה על גבו של ג`וד בלינגהאם בזמן המספרת הדרמטית מול סלובקיה ושסובבה את הכדור של בוקאיו סאקה לפינה הרחוקה של יאן זומר בשלבים הקודמים הפעם לקחה מנוחה. הפעם אלו היו החילופים המדויקים של המאמן הכמעט מושמץ של נבחרת אנגליה שהביאו את השינוי המתבקש והפיחו באנגליה חיים, בדרך לניצחון 1:2 על הולנד שהעניק לה בפעם השניה ברציפות את הכרטיס לגמר.
הראשון, לוק שואו, שנכנס במחצית השניה במקומו של קיראן טריפייר, נתן לה יותר איזון במשחק. סאות`גייט זיהה את העייפות וההחלשות של פיל פודן והארי קיין והושיב אותם בחוץ. המחליפים עשו את ההבדל: קול פאלמר הכניס את הכדור בדיוק בזמן ואולי ווטקינס, שסובב את סטפן דה פריי, שלח בעיטה אדירה לרשת בתזמון מושלם של הדקה ה-90. שני המחליפים של אנגליה ניצחו עבורה את המשחק שהיה יכול בקלות להיגמר אחרת לגמרי. דווקא במחצית שניה פחות טובה, אנגליה הצליחה להכריע את המשחק - כמעט משום מקום - דבר שחוזר אצלה פעם אחר פעם בטורניר הבינוני, אך היעיל להפליא שלה.
וזהו אולי הסוד של נבחרת אנגליה הזו. בניגוד לתדמיתה רבת השנים זו הגרסה הכי ווינרית. בשמינית הגמר היא ניצלה בדקה האחרונה מול סלובקיה מהדחה ובעטה לשם שינוי את כל הפנדלים שלה לרשת מול שוויץ בדו קרב מורט עצבים כדי להגיע עד הלום. הווינר-שוט של ווטקינס רק מחזק את ההנחה שלאנגליה יש את שחקני ההכרעה הטובים ביותר בטורניר הזה. חלקם עדיין לא הופיעו, חלקם הבליחו לפרקים, אבל היופי הוא שלמרות הכדורגל המאוד שמרני ולפעמים נטול ניצוץ, היא יכולה להדליק את המשחק כמעט בכל פעם שהיא לוחצת על הדוושה.
המחצית הראשונה, צריך לומר, היתה הטובה ביותר של אנגליה לאורך כל הטורניר הזה. 45 דקות שאומנם כללו פיגור מוקדם (אחרי טעות לא אופיינית של דקלן רייס) היו דקות של כדורגל יוזם ולרוב תכליתי. הבלמים של אנגליה הפסידו להניע את הכדור ימינה ושמאלה. הקשרים דחפו את המשחק קדימה, שחקני ההתקפה החליפו מקומות ואנגליה השוותה ויצרה עוד מספר מצבים טובים. קובי מאיינו השתלט על הכדורים החוזרים, פיל פודן היה אנרגטי ומסוכן מאוד (עם 3 בעיטות לשער) והארי קיין חזר לחיים עם סחיטת פנדל ושער שוויוון אחרי שנגע רק 9 פעמים בכדור במחצית הראשונה מול שווייץ.
כנראה שהשינוי של רונאלד קומאן שהחליף את ממפיס דפאי בג`ואי פירמן, עוד במחצית הראשונה, הפך את הולנד להרבה פחות חשופה באמצע והקשה את העבודה על אנגליה. כאמור המחצית השניה של נבחרת 3 האריות לא היתה משובחת וקצת הזכירה משחקים מדכאים קודמים שלה, אך בסופו של דבר היא הצליחה לכבוש בבעיטה אחת למסגרת (במחצית השניה) ולצאת מזה בצורה הכי לא אנגלית שהכרנו. כדורגל ביורו 2024 משחקים 90 דקות או 120 דקות ואנגליה בסוף מנצחת.
אנגליה תפגוש כעת את ספרד לקרב טיטאנים. מצד אחד הפייבוריטית ערב הטורניר לזכיה, מצד שני הפייבוריטית לזכייה בזמן אמת. הנבחרת בעלת הפוטנציאל לכדורגל הטוב בטורניר מול הנבחרת שהשחקנים שלה מציגים את הכדורגל הטוב ביותר בטורניר. הנבחרת עם שחקני ההכרעה הטובים ביותר מול הנבחרת שכבשה הכי הרבה שערים. בהרבה מובנים זה מרגיש כאילו אנגליה עדיין לא מיצתה את הפוטנציאל שלה בטורניר ויכולה לשחק עוד הרבה יותר טוב (וסביר להניח שהיריבה בגמר תכריח אותה לזה), מול נבחרת שהשלם גדול מסך החלקים שלה.
במשך ארבעת הטורנירים האחרונים של סאות`גייט תמיד היה נדמה שהוא השתחל עם הנבחרת שלו לשלבים המאוחרים בגלל הגרלות נוחות, עד שבאה נבחרת מובחרת והעיפה את הבחור המעונב והמנומס הביתה. במונדיאל 2018 אנגליה הדיחה את קולומביה ושבדיה לפני שנזרקה על ידי קרואטיה החזקה, שנתיים לאחר מכן אנגליה אומנם ניצחה את גרמניה (שהיתה בתקופת משבר נוראי וכל זה במשחק בית בוומבלי) ואחרי זה את אוקראינה ודנמרק לפני שנכנעה לאיטליה בפנדלים. ב-2022 האנגלים ניצחו את סנגל ונכנעו לצרפת החזקה ועכשיו אנגליה עברה את סלובקיה, שווייץ והולנד. ספרד במובן הזה היא באמת הרף הגבוה ביותר שהיתה יכולה לקבל. ואז נראה לפי הרוח הווינרית תוביל אותה.
הולנד מסיימת את הטורניר עם הרגשה חמוצה כמובן. היא היתה הנבחרת הדומיננטית והמסוכנת יותר במחצית השניה והיה נראה לרגע שהמומנטום הולך איתה ככול שנוקפות הדקות. אבל זו היתה אשליה אופטית כמו שחשבו סלובקיה ושווייץ במשחקים הקודמים. בשורה התחתונה הולנד עשתה את המקסימום שלה בטורניר הזה עם העפלה לחצי גמר ראשון מאז 2004. בסוף הולנד היתה תלויה בהברקות של קודי גאקפו, וביום הזה, אנגליה סגרה אותו מצויין. גם הדחיפה המרשימה של למעלה מ-100 אלף אוהדים כתומים ברחבי דורטמונד ויתרון ביציעים לא היו מספיקים כל עוד הכוכב הגדול שלך לא במיטבו, החלוץ המרכזי נפצע ומחליפו לא ממש הסתדר עם ההגנה היריבה הקישור בוסרי ולא נמצא ברמות הגבוהות באמת.
רונאלד קומאן אולי ירגיש פספוס אם ינתח את 90 הדקות בדורטמונד, אבל באופן כללי עם סגל שחקנים כזה ובטח בעקבות פתיחת הטורניר הצולעת, היא יכול לרשום לעצמו הישג נאה. קומאן שהחוזה שלו מוארך אוטומטית ימשיך בנבחרת גם למונדיאל 2026 וינסה לבנות את הנבחרת סביב החברה הצעירים כמו ברט ורברוחן, טיאני ריינדרס, צ`אבי סימונס. אליהם כמובן צריך להוסיף את פרנקי דה יונג וטון קופמיינרס, שני קשרים נהדרים שנפצעו ערב הטורניר ושיבשו למאמן את כל התכניות.
