העיניים אף פעם לא משקרות. כשדני אבדיה ניגש לחבק את בן שרף באמצע ראיון סוף המשחק, העיניים של הגארד בן ה-18 בהקו ונצצו כמו בסרט מצויר, החיוך שלו התרחב מצד לצד, ולשנייה בעל הבית של אולם נראה כמו ילד שמבין שהוא נוגע בחלום.
מטורף לחשוב על זה, אבל כשאבדיה נבחר תשיעי ע״י וושינגטון בדראפט 2020, שרף היה ילד בן 14. ״זה משוגע שבן שנתון 2006״, אמר דני, שנחשף גם הוא לתחושה שהוא לא באמת הכיר קודם לכן, תחושה בה הוא המנטור של הישראלי הבא ב-NBA. הוא ה״עומרי כספי״.
מיד לאחר החיבוק האותנטי - אבדיה פנה למצלמה, אמר ״חברה… כוכב״, וגם הוסיף ״מחכה לך בחוץ״. וכך נולד לו רגע אייקוני שעוד נחזור אליו בעתיד. רגע שהוא חותמת עבור שרף. חותמת שאבדיה, הכוכב הישראלי ב-NBA שהוא לא דיבר איתו מעולם לפני הביקור בפורטלנד, לוקח אותו תחת חסותו ושם עליו את הז׳יטונים.
״אני ממש ממש גאה בבן״, אמר אבדיה בראיון בסיום. ״זה לא פשוט לבוא למגרש NBA ולתת הופעה כזאת עם ביטחון ושלווה. מאוד אהבתי את מה שראיתי. אני מאמין שאראה אותו על הפרקט הזה בקרוב. יש מצב שהוא ייבחר יותר גבוה ממני בדראפט, אני באמת מאחל לו ונטו מפרגן לו. שימשיך לעבוד קשה ואולי זה יקרה״.
המילים האלה, החיבור החדש שנוצר בין שני הכוכבים הכי גדולים של הכדורסל הישראלי וההפלגה של הדמיון לעונת 2025/26, זה מה שהיינו צריכים לנשמה בחג הזה ובזמן הזה.
הרגע האהוב עליי מהלילה: באמצע הראיון עם בן שרף בסיום המשחק - בא דני אבדיה, נותן חיבוק לבן ופונה למצלמה: ״חבר׳ה… כוכב״ pic.twitter.com/KaM0H8PMkw
— Yoav Modai (@Yoav_Modai) October 17, 2024
אם בשגרה למשחקים של שרף (ונואה אסנגה) מגיע סקאוט פה סקאוט שם, בראד סטיבנס פה מנהל בכיר אחר שם, כאן כל הסקאוטים של ה-NBA מתאחדים לאירוע גדול אחד שהוא פסטיבל פרוספקטים. למעלה מ-50 סקאוטים ועוד מספר ג׳נרל מנג׳רים הגיעו למודה סנטר, צפו מקרוב בישראלי ובמשך יומיים שלמים (באו גם לאימון יום קודם לכן) דיברו עליו בינם לבין עצמם ובחנו את הדברים הקטנים שבהמון מקרים הם לא יכולים לראות מרחוק או דרך דו״ח הסקאוטינג.
אחד מאנשי ה-NBA שנכחו בפורטלנד היה הסקאוט של יוטה ג׳אז וקפטן מכבי תל אביב לשעבר, שון ג׳יימס. ״כשפרוספקטים משחקים על אדמת ארה״ב זה סיפור שונה לחלוטין״, אמר. ״כאן צוותי סקאוט ומנהלים בכירים מגיעים כדי לעקוב אחרי הכישרונות, כשזה באירופה אז בדרך כלל רק בן אדם אחד נשלח. ברגע שכמה אנשים מאותה קבוצה עוקבים אחרי שחקן או שחקנים זה אחר לגמרי״.
סקאוט של קבוצה אחרת במערב ניגש אליי במחצית (כששרף עמד על 11 נקודות ו-3 שלשות, יותר משיא השלשות העונתי שלו), והתלהב: ״אני מתרשם מאוד מבן, אומרים שטכניקת הקליעה שלו לא מבריקה, אבל זה לא מעניין אותי כי הכדור נכנס. הוא חי את המשחק בצורה מדהימה. יש לו את המספר 77 על הגב כמו לוקה דונצ׳יץ׳, וזה מסביר הרבה״. אחר כך הוא ביקש שנחליף פרטים, כדי שאוכל לסייע לו למקרה שיהיו לו שאלות על שרף עד הדראפט.
הנוכחות הזו של שרף בארה״ב הגדילה פי כמה וכמה את ההייפ סביבו, בתוך ה-NBA. במסיבת העיתונאים לאחר המשחק שאלתי את מאמן הטרייל בלייזרס צ׳ונסי בילאפס על שרף, והוא ענה: ״הוא עשה עבודה טובה, התרשמתי ממנו. הוא שיחק מצוין, הוא מוכשר מאוד עם הכדור. שמנו עליו הרבה לחץ והוא התמודד איתו היטב. הוא היה מרוכז לאורך כל המשחק, התרשמתי, יש לו סייז נהדר. לא הצלחנו להאט אותו כמו שרצינו, שזה מרשים מאוד".
כשנתקרב לדראפט, בהנחה ששרף יהיה על הרדאר של פורטלנד (סיכוי לא רע שזה יקרה) - בילאפס כבר יזכור אותו. ובסוף צריך לזכור, למרות היוקרה והעוצמות, ה-NBA זו חממה, כולם מכירים את כולם, וככה שמות מתפשטים ומניות נוסקות.
לא במקרה אבדיה נחשב בעיני רבים (ובעיניי) לאחד השחקנים הכי אנדרייטדים בליגה. במשך ארבע עונות הוא שיחק בקבוצה לא רלוונטית, וושינגטון בקושי שודרה בטלוויזיה הארצית באמריקה ורק בעונה האחרונה הוא באמת פרץ לתודעה, כך שלאוהד הבלייזרס הממוצע אין סיבה להכיר אותו יותר מדי.
והאמת שזה היה לי קצת מוזר. חצי שנה קודם לכן עשיתי את אותו סבב ראיונות בקפיטל וואן ארנה שב-DC ולא רק שראיתי המון גופיות של אבדיה - האוהדים גם סיפרו שהם רואים באבדיה כאחד משחקני העתיד של המועדון ופשוט אפשר היה להרגיש את האהבה באוויר. בכל זאת, השחקן הכי ותיק של הוויזארדס.
בפורטלנד לא נתקלתי באוהד אחד עם גופיה של אבדיה ובחנות המועדון עדיין לא החלו למכור גופיות שלו. להיבחר ל-MVP באירוע החגיגי שהבלייזרס ערכו לאוהדים בשבוע שעבר + לקלוע 18 נקודות במשחק התחרותי הראשון בבית זו הדרך לכבוש את הלב של הקהל החדש, שעוד יגלה את מה שאנחנו וגם אוהדי הוויזארדס יודעים.
אבדיה יכול להיות ה״דבק״ בבנייה מחדש של פורטלנד וכפי שסיפרו לנו הפרשנים המקומיים (שמאוד מרוצים מהטרייד עליו) - היתרון הגדול שלו הוא שהאלמנטים שהוא מביא בעמדת הפורוורד לא נראו בקבוצה מאז ימי ניקולה באטום לפני עשור. בביקור הבא שלי בפורטלנד הכל כבר ירגיש יותר טבעי.
6 דקות בתוך הרבע הראשון - הגיע הרגע שבשבילו הייתי עם מצלמה שלופה החל מהג׳אמפ בול: שרף קיבל מולו את אבדיה בחילוף. שני ישראלים ראש בראש על אותו פרקט NBA ופריים אחד שנחרט אצלי בזיכרון.
בסוף המהלך ושעון ה-24 שרף ראה מולו את דיאנדרה אייטון, הטעה אותו וזרק מעליו חצי מרחק יפהפה שנכנס. 12 שניות חלפו ואבדיה השיב בלייאפ בצד השני. החיוך לא ירד לי מהפנים, גם בגלל שזה היה רגע מיוחד, אבל בעיקר בגלל שבעתיד הלא רחוק הוא כבר יהיה שגרתי.
בניגוד למשחקי ה-NBA הקודמים של אבדיה (או כספי) שהייתי בהם, כאן לא היה שגריר ישראלי אחד ולא הייתה הרגשה של ״הישראלי הקטן באמריקה הגדולה״, אלא שני שגרירים (כשאבדיה בכלל הפך לסיפור המשנה בלילה הזה) והרגשה של ״הכדורסל הישראלי בא לטרוף את ה-NBA״.
אם הכל יילך כמתוכנן ביוני 2025 יהיו לנו שני שחקנים ב-NBA, אולי אפילו שניים שנבחרו בלוטרי, אבל בזכות לילות כאלה, בזכות מה שאבדיה ושרף מייצגים, עוד ועוד ישראלים צעירים יילכו בעקבותיהם ויגדילו את המספר הזה. עוד ועוד אנשים מכל העולם יכירו את ארץ הכדורסל שלנו. ואנחנו - נהנה מהדרך ונזכור שהסיפור הזה התחיל עם פרומו אחד מושלם בפורטלנד.
סל גדול pic.twitter.com/nDewrD4EuT
— Yoav Modai (@Yoav_Modai) October 17, 2024
