לא עוד הפסד רגיל
אם הייתם פונים אל אנשי מכבי תל אביב, טרם תחילתו של השבוע הכפול המסוים הזה, ומספרים להם שאוטוטו מגיע נצחון ב-17 הפרש על בולוניה והפסד בן 9 נקודות מול פרטיזן בחוץ, סביר שהייתם זוכים לחיבוק חם מלווה באיזה היידה קטן. אם הייתם מראים לאנשי מכבי תל אביב רק את הרבע או החצי הראשון ממה שנראה היה בתחילה כתצוגת מופת בבלגרד, סביר שהייתם זוכים לנישוק פלאס השוואות למשחק ההוא, מפעם, של חוסיין בשוק, מול בסקוניה.
העניין הוא שכדורסל מסופר מהסוף להתחלה. מתחילים מאיך זה נגמר ואז ממשיכים אחורה. אולי, אני לא בטוח, כמו החיים עצמם. והסוף של משחק הכדורסל שנערך אתמול בבלגרד נראה שונה לגמרי ממשחק כדורסל רגיל. זה לא היה עוד הפסד. זה לא היה עוד הפסד רגיל. זה היה משחק שנצרב, שנחקק. שיכול לשבת משך זמן על הקבוצה, על שחקנים בה, על המאמן שלה. ב-4 מתוך 9 הפסדיה העונה מכבי תל אביב התפרקה. זה קרה מול ריאל מדריד, מונאקו ופנר.
זה קרה אמש, כשיתרון וקרנבל בן 24 נקודות התאדה במהירות ובקלות שקשה להסביר. מול יריבה ששיחקה בסדר, ולא יותר מכך, ועדיין המטירה גשם ששטף את כל מה שהצהובים בנו ב-13 הדקות הראשונות של המשחק, עת הראה לוח התוצאות על 15:39 מהדהד. ובמקום סנופי דיסקו בלתי נשכח, מכבי קיבלה את סנופי, מיואש, בגשם.
שח בפחות מ-15 דקות
כאמור, מכבי תל אביב הובילה 15:39 עם 7:15 דקות לסיום הרבע השני. 2:33 דקות לסיום הרבע השלישי ולוח התוצאות כבר הראה על 60-60. תיקו תיקו שיוויון. כלומר, את מה שבנו הצהובים ביזע ב-13 הדקות, הם הצליחו להרוס בפחות מ-15 הדקות שאחרי. ועכשיו מגיע שלב הלמה. החשוד המיידי במקרים כאלו, תמיד ובכל קבוצה, הוא המאמן. זה שלא לקח פסק זמן. זה שלקח פסק זמן, אבל לא בזמן. זה שלא החליף בזמן. זה שהחליף, אבל לא את השחקן הנכון.
לפני שמדברים על ניהול החילופים כששום דבר לא הלך, תמיד צריך לתת מבט לניהול החילופים כשהכל אבל הכל כן הלך. כלומר, השאלה המנוסחת הראשונה צריכה להיות האם מכבי בכלל וקטש בפרט עשו הכל כולל הכל כדי להרוג את המשחק כבר במחצית הראשונה. ונכון, זהו משחק שני בשבוע כפול.
נכון, קטש אוהב ללכת להרכבי ספסל מדי משחק. ונכון, אותו הרכב מחליפים אליו הלכו בערוב הרבע הראשון הגדיל את הפער. מצד שני, אני מכיר מאמני כדורסל בעלי חוש ריח שונה, אשר היו מזהים שזהו משחק שבו הולכים אול אין עם חמישיה חזקה, עד ששומעים את שריקת הסיום/ צליל הכניעה של היריבה – עוד במהלך עשרים הדקות הראשונות.
מכבי תל אביב התנהלה אתמול כאילו הכל רגיל. חילופים די רגילים. סגנון משחק די רגיל. קצב משחק די רגיל. במשחק שהיה הכל חוץ מרגיל. וזה, חברים וחברות, משהו שדורש פסקה אחרת.
מי כאן שולטטטט?
כתבתי את זה מיליון פעם ואכתוב שוב ושוב ושוב ושוב. מוח הכדורסל של עודד קטש הוא מהמיוחדים והמבריקים שידענו. וכשאני כותב ידענו, אני לא מסתפק רק בביצת הכדורסל המקומית אשר במזרח התיכון. הוא יודע, הוא מבין לעומק, הוא מיוחד. בתוך רזי משחק ההתקפה שלו, על הדקויות, על המיקומים, על קריאת המצבים, על הריווח עליהם הוא מקפיד באופן כמעט פנאטי, יש המון אבל המון מקום לחופש ויצירה. רבים מהשחקנים שלו, אשר חשים שבקדנציה שלו הם השתפרו ולמדו ברמה האישית, מרגישים שבתוך הסיסטם והכדורסל של הם יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי באופן מושלם. איך אומרים במשרד החינוך? באופן מיטבי.
וכן, בתוך סט החוקים יש המון חופש. ובתוך החופש הזה שחקנים מרגישים בנוח להעיף זריקות רוויות בטחון עצמי. וכשהכל הולך, וואו, כשהכל הולך כמה שזה כיף. מכבי תל אביב שיחקה כדורסל היסטורי אתמול מול הקבוצה ההיסטורית של פרטיזן בלגרד, מאומנת על ידי מאמן היסטורי כמו ז'לקו אוברדוביץ'. כל פיק אנד רול מילוש תאודוסיץ'. כל קריאת מצבים דיאן בודירוגה. כל זריקה מבחוץ סשה דנילוביץ'. כל פעולה בצבע בובאן מריאנוביץ'.
רגע. עצירה מתודית. התפרקויות במשחק כדורסל אינן דבר נדיר. כל מאמן כדורסל, כולל הז'לקואים של העולם, אכל את עצמו אחרי שהקבוצה שלו זרקה פער גדול וסיימה עם הפנים בין הידיים והשיניים הלבנות שבולטות על רקע הפרצוף האדום והוורידים המנופחים במצח. זה קורה. זה קרה. זה יקרה. אבל כאן אנחנו מחפשים את הייחוד, אם קיים, דווקא בקבוצה הזאת ודווקא עם המאמן הזה.
כי מה קורה כשהחופש תם? מה קורה כשבמקום ריקודים מתחילה החרבנא? האם למכבי תל אביב, בקדנציה של עודד קטש, יש הילוך אחר? גם כשהכל הלך וגם כשממש לא, נראה היה שמכבי משחקת דומה. היידה סייד פיק אנד רול שעובר להיי פיק אנד רול. היידה קצב מהיר. היידה החלטות של גארדים מכדרור (אלא אם הצליחה ההגנה לכפות את קבלת ההחלטות על ניבו וכו וגו ודו כשהם עם הפנים לסל, בדומה למה שעשתה פנר ועשה שאראס בשבוע שעבר).
מכבי תל אביב לא הראתה שום דבר, בכדורסל ושלא בכדורסל, כדי לעצור את המפולת. היא המשיכה לשחק את הכדורסל שלה כשהמשחק עבר מזמן לזירת משחקים שונה לחלוטין. היא לא הצליחה להפגין שום מימד של שליטה בסיטואציה. לא שליטה של השחקנים אשר על הפרקט. לא שליטה של המאמן שעל הקווים.
מט ברבע הרביעי
יש את האירועים ההם שבהם היריבה עוברת לשחק כדורסל דתי. שהכל נכנס לה. שהסופרסטארים שלה יוצאים מדעתם, ואין באמת מה לעשות כנגד זה. ועכשיו תנו רגע מבט ומחשבה במה שקרה אתמול. ג'יימס נאנלי שיחק לגמרי בטרוף שלו, אבל אותו הטרוף גם שלח אותו החוצה והביתה בשלב מוקדם למדי של המחצית השניה. טרי דוז'ייר והג'אמפר היפהפה שלו היו שם אבל בעיקר במחצית הראשונה, כש-16 הנקודות שלו השאירו את פרטיזן, איכשהו, עם הראש מעל המים. קווין פאנטר לא היה שם לאורכו ורוחבו של המשחק, רובו ככולו. ואם לא הוא, אז מי נשאר?
פרטיזן בלגרד הייתה בינונית להחריד בדקות שעשו את ההבדל אתמול. ועל השופטים, שטעו לא מעט, אפשר להגיד הכל אבל בטח לא שהיו אנטי מכבי, כי שריקות גדולות נגד הקבוצה הביתית, כמו שקיבלנו אתמול, לא רואים בבלגרד יותר מדי פעמים. ועדיין, על הפרקט הייתה רק קבוצה אחת שידעה מה היא רוצה מעצמה בצד שאליו נוהגים להתקיף ובזה שעליו עדיף להגן.
החילופים ההגנתיים של הסרבים, אלו שחשפו אותם לריקודים צהובים במחצית הראשונה, הותירו את היריבה שלהם חסרי אונים לחלוטין. החילופים ההגנתיים של מכבי תל אביב, אלו שחנקו לא מעט מההתקפות של פרטיזן בחלק הראשון של המשחק, חשפו אותם למהלכי אחד על אחד קלים בדקות שמבדילות בין ניצחון לבין הפסד.
ואין ולא היה מי שיידע ללחוץ על הכפתור שיעשה שינוי. לא בשח של הרבע השלישי ולא במט של הרבע הרביעי. ההפסד הזה הוא כל כולו על הקונספציה והשיטה. זאת שאביה מולידה הוא עודד קטש. זאת שהמוציאים לפועל שלה בשטח הם שלישיית הגארדים שלו, בולדווין, בראון ובלאט.
בלאט<דיברתולומיאו?
היו כמה דברים שעבדו נהדר עבור מכבי תל אביב במשחק הניצחון השבוע מול בולוניה. כולל ג'ון דיברתולומיאו וכולל רפי מנקו. היו יותר מכמה דברים שעבדו נהדר ברגעים הפתיחה אמש מול פרטיזן, כולל בולדווין וכולל בראון וכולל בלאט. הזריקות נפלו פנימה, האסיסטים היפים זרמו כמים והכל בטיקי טאקה. ואז, כשהתחילה הקרחנה, התאדה לו לורנזו בראון. שוב. כמו ברגעים שבהם אווטארה חבט בו בסדרת הפלייאוף מול מונאקו. כמו במקרים אחרים, בקדנציה שלו בצהוב, שבהם עוברים לשחק בחוקים של השכונה. ועדיין, שיחק קרוב ל-28 דקות, מהם 17 במחצית השניה.
ואז, כשהתחילה הקרחנה, המשיך תמיר בלאט לשחק בדיוק אותו הדבר. לחפש את המסירות היפהפיות שלו. להמטיר את השלשות המהירות והקשות שלו. בלי שום תחושה של דחיפות. בלי שום מימד של אחריות. ונכון, גם בלאט וגם בראון הגיעו למשחק, על פי פרסומים זרים, כשהם פצועים/ חבולים. אבל הם שיחקו. את הכדורסל הלא נכון ובדקות הלא נכונות.
להבדיל, אגב, היה את ג'ון דיברתולומיאו. שאם אפשר לזקוף לזכותם של הצהובים קולות של קאמבק ברבע האחרון, הקולות הן שלו. הוא הצליח לסחוט איזשהו פאול של מומנטום, הוא ניסה לשחק כדורסל של פלייאוף. הוא גם (כמעט) היחידי בקבוצה הזאת שסיים את המשחק עם מדד פלוס מינוס חיובי (+9), להבדיל מהמהמינוס 26 המהדהד של בראון או המינוס 8 של בלאט.
כשהכל הולך, אין כמו בראון ובלאט. כששום דבר לא מצליח, יתכן שעדיף לשים מבטחו של קטש על הדיברתולומואים של העולם. אלו שבאים לחבוט יותר ולשחק יפה פחות. אלו שבאים לשרוט ולבעוט יותר ולהתקשקש פחות.
מכבי תל אביב הפסידה לפרטיזן בלגרד. המשחק הזה מאחורינו. האם יש למכבי תל אביב מי שישחק עבורה כדורסל של שליטה במשחקים שיעשו הבדל העונה? האם יש לה את החומר הנכון, על המגרש ומחוצה לו, שיידע ללמד לעשות את מה שנכון, שזה אומר הכל כולל הכל, ברגע הנכון? האם יש למכבי תל אביב את התאוריה והתכלס כדי לזרוק את כל מה שהיא יודעת לפח, ברגע הנכון, כדי לדעת איך מנצחים כשהכדורסל נגמר והמכות מתחילות? עד שלא יוכח אחרת, התשובה היא שלא.
2<3
במחצית הראשונה קלעה מכבי תל אביב 8/14 לשלוש. הסרבים נתקעו על 3/10.
במחצית השניה קלעה (לא באמת) מכבי תל אביב 0/16 לשלוש. הסרבים 7/11. יש רגעים שבהם נגמרים לי ההסברים.
שלוש נקודות לסיום
1.הפרשים – אז אחרי הנחיתות מול מונאקו ופנר, יש עכשיו עדיפות גם מול בולוניה וגם מול פרטיזן. התחושה היא שבשני המשחקים הקרובים (אולימפיאקוס ופנתינאיקוס) לא רק שיושג יתרון, אלא שהוא גם עשוי/ עלול להיות בנצחון או בהפסד כפול. ובסוף העונה, כשיהיה צפוף צפוף צפוף, כל שובר שיוויון שכזה יכול לעשות הבדל בין פלייאוף לבין פלייאין, בין פלייאין לבין כלום, בין עונה שבה פוזלים לפיינל פור לבין מפגש מייאש מול ריאל מדריד.
2.קולסון – 39 משחקי יורוליג שיחק בעונה שעברה בונזי קולסון השני. 21 משחקי יורוליג שיחק העונה, עד כה, בונזי קולסון השני. מתוך 60 משחקים, רק באחד הוא לא קלע ולו נקודה אחת, והאחד הזה היה אמש בבלגרד. נו, זה קורה. אלא שמבחינתי, מה שמכעיס עוד יותר מהכלום בטור הנקודות הוא הכמעט כלום בטור הזריקות. 26:29 על הפרקט, עם 4 זריקות בלבד מהשדה (3 מהן ל-3)? בלי זריקות עונשין? בלי איבודים? זה על קולסון, זה על המאמן שלו, זה על הגארדים שלא מסרו לו. שלא מוסרים לו. אפס הנקודות קורה בפעם הראשונה. אי שיתוף מספיק של בונזי קולסון במשחק ההתקפה קורה הרבה יותר מדי פעמים.
3.כסף - סטייה רגע לכיוונים שאינם כדורסל, ברשותכם. אוהדי כדורסל, שהם צרכנים, רכשו מנויים וכרטיסים. לאירוע, שהוא משחק כדורסל, שלא התקיים. בגלל המלחמה. ולא זו בלבד שלא הוחזר עדיין הכסף, הרי שעל פני פניות רבות וחוזרות שהגיעו אלי, אלא שקיימת שתיקה מוחלטת מהכיוון של מכבי תל אביב ביחס לכמה יוחזר, איך ומתי. נעשה את זה קל: לכל עסק במדינת ישראל אשר נגרם נזק, ויש הרי מספר עצום שכזה, שמורה האפשרות לפנות למדינת ישראל ולדרוש פיצוי. הצרכן, זה ששילם ממיטב כספו, לא צריך להמתין עד כלות ולהתפלל שזה יקרה (שלא לדבר על מקרים שבהם כבר הוחלט או כבר שולם הפיצוי על ידי המדינה).
אוהד הכדורסל איננו שותף של הקבוצה שהוא אוהב. הוא קנה כרטיס. ואם לא הייתה הופעה, הוא צריך לקבל – ומיד – 100% מהכסף שאיבד. בלי החרגות, בלי מתווים, בלי דחיות ובלי התחכמויות. זה נכון להפועל ירושלים, זה נכון להפועל תל אביב, זה נכון להפועל חולון. זה נכון למכבי תל אביב.
