Getty (צילום: ספורט 5)
Getty|צילום: ספורט 5
סימונס בפילדלפיה. תמונה מיקום אחר (Getty) (צילום: ספורט 5)
סימונס בפילדלפיה. תמונה מיקום אחר (Getty)|צילום: ספורט 5
ההפך מאהבה הוא לא שנאה, אלא אדישות. לפני שנתיים וחצי מהיום, בן סימונס הרגיש הרבה מאוד שנאה. פילדלפיה 76` איבדה יתרון 1:2 מול אטלנטה הוקס, איבדה את זה כשהפסידה את משחקים שש ושבע בצורה מביכה, והרגע הזכור ביותר מהם היה הרגע בו בן סימונס, חופשי לחלוטין, ויתר על ליי-אפ ומסר בצורה נואשת החוצה.

יותר מה-8 מ-24 של טוביאס האריס, יותר מה-9 מ-24 של אמביד בניצחון במשחק שש, יותר מזה שהמצ`אפ של סימונס (טריי יאנג) נעצר על 5 מ-23 מהשדה ושש איבודים, סימונס היה הדמות הטרגית של המשחק והסדרה ההיא. תכל`ס? בצדק.

למרות ההגנה המוצלחת על טריי יאנג, סימונס לא היה מספיק טוב בסדרה הזאת. מי שאמור להיות האופציה השנייה בהתקפה קלע 9.9 נקודות למשחק ב-60% מהשדה ו-33.3% מהעונשין, כשהוא ליטרלי בורח מהכדור. הקריסה של אמביד ושל דוק ריברס הרגישה משנית, בטח אחרי שריברס אמר בסיום ש"סימונס לא רכז לאליפות" ולמעשה הפיל עליו כמעט את כל האשמה.

באותם ימים, בשלהי מאי 2021, בן סימונס היה השטן הגדול של ה-NBA. שנתיים ושמונה חודשים לאחר מכן, בן סימונס חוזר אחרי שלושה חודשים ויעלה בשורות ברוקלין נטס מול יוטה ג`אז. סימונס פתח את העונה בצורה סבירה, נפצע שוב בגבו ולא שיחק מאז נובמבר.

עכשיו הוא חוזר, וזה מרגיש כאילו לאף אחד לא אכפת. עולם הכדורסל ויתר על בן סימונס, שהפך לחוזה הגרוע ב-NBA. הוא מקבל עשרות מיליונים בשנה, ובעיקר פצוע. על שלשות אין בכלל מה לדבר.
היה כשיר ל-48 משחקים בשלוש שנים (Getty) (צילום: ספורט 5)
היה כשיר ל-48 משחקים בשלוש שנים (Getty)|צילום: ספורט 5
עלה על העצבים
בתחילת עונת 2021/22, סימונס ישב בחוץ ולא שיחק במדי פילדלפיה ברצון לעבור בטרייד. בסופו של דבר זה עבד, כשהסיקסרס העבירו אותו על ג`יימס הארדן (ובהמשך הגיעו לאותה נקודה בדיוק עם הארדן - הדחה קומית בחצי הגמר האזורי, הטלת אשמה מצד ריברס ואמביד ובקשת טרייד), אבל כשהוא הגיע לברוקלין הקריירה לא חזרה למסלול.

סימונס התחיל לסבול מבעיות בגב, כשבאחד מרגעי השפל חבריו לקבוצה בברוקלין האמינו שהפציעה שלו לא אמיתית ושהוא פשוט מפחד לשחק בפלייאוף. העדר התמיכה המנטלית מצד חבריו לקבוצה והפציעות החוזרות בגב פשוט הובילו לכך שהוא לא היה מספיק בריא לאורך זמן, וב-2022/23 הוא שיחק ב-42 משחקים בלבד.

אותם 42 משחקים, אגב, הגיעו במנות קטנות. הוא לא שיחק יותר מ-13 משחקים ברציפות מאז שעזב את פילדלפיה, ובקיץ האחרון טען שהוא בריא לחלוטין. הסרטונים של סימונס קולע שלשות - הבדיחה החוזרת של כל ה-NBA, חזרו ובגדול.

הוא פתח את העונה בצורה סבירה, כשהוא אמנם לא קולע אבל תורם בשאר הדברים שהוא עושה טוב - ריבאונד, ניהול משחק והגנה. אז הוא נפצע פעם נוספת, כששוב הנטס לא ידעו איך לתפעל את הפציעה שלו. בהתחלה הם חשבו שמדובר בפציעה בירך, ואז הבינו שמדובר בפגיעה עצבית בגב. אחרי שלושה חודשים הוא חוזר פעם נוספת, וינסה להיות בריא ליותר מ-3 שבועות ברצף.
על אזרחי, שוב (Getty) (צילום: ספורט 5)
על אזרחי, שוב (Getty)|צילום: ספורט 5
לאנשים נמאס
סימונס עצמו אמר בשנה שעברה ש"לא הייתי צריך לפתוח את 2022/23 על המגרש. הגוף שלי הוא הקריירה שלי, אני צריך להיות בריא. שיחקתי כי אנשים ביקשו ממני, אני רק רוצה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר". אותם אנשים, מצידם, לא היו שקטים.

שאקיל אוניל טען שבן סימונס נראה אתלטי מדי בשביל שחקן שמחלים מפציעות גב: "אי אפשר לאבחן פציעות בגב. אפשר בברך, בקרסול, ביד, בגב זה מורכב. אתה מאמין לפציעות גב, אבל אם אתה קופץ ככה אתה לא באמת פצוע בגב. כולם משחקים עם כאבי גב, השאלה היא מה פציעה. אי אפשר לכבד את בן סימונס".

סטיבן איי סמית`, שלא שיחק דקה ב-NBA בשונה משאק האגדי, היה קצת יותר וולגרי: "הוא דוחה אותי. לא אכפת לי כמה הוא פצוע, אבל הוא פשוט לא משחק. אכפת לו רק מהצ`קים. אנחנו מבינים שמצבו הנפשי בעייתי, אבל הוא חושב רק על הכסף". 

בין אם זה נכון או לא, יצטרך לקרות הרבה בשביל שבן סימונס יצדיק את המשכורת הגבוהה שלו. הוא אולי אחד השחקנים הכי גרועים בליגה ביחס לסכומים אותם הוא מרוויח, כשגם העונה - אחרי פציעה ארוכה ותקופה ארוכה בחוץ - הוא לא קרוב להצדיק את זה.

ההתבטאויות של אנשים כמו שאק וסטיבן איי, פרשני הכדורסל המובילים בעולם ומי שמקבלים הון עתק בשביל טייקים שינסו להשיג כמה שיותר טראפיק, הפכו לנדירות יותר ויותר. בן סימונס הפך לשחקן שמשעמם את האוכלוסייה הכללית (וזאת הזדמנות טובה להודות לכל הקוראים שהגיעו עד לכאן בכתבה), ולא מופרכת סיטואציה בה זה החוזה האחרון שלו. הוא מסיים עוד שנתיים את החוזה, ולכו תדעו אם קבוצה אחרת תהמר עליו ועל כאב הראש הזה.

מחוץ למסגרת
מצד שני, השקט הכמעט מוחלט סביבו יכול להיות הדבר הטוב ביותר עבור סימונס. קשה להגיד שברוקלין נטס השוקעת מעניינת מישהו, והם אמנם יכולים להרוויח מניהול המשחק וההגנה של סימונס אבל לא משחקים כדורסל יוצא דופן או כזה שמושך יותר מדי טראפיק.

מצד שני, הוא אתלט אדיר ובעל הכישרונות שמתאימים לכדורסל המודרני, לפחות על הנייר. יכולת בהתקפת מעבר, חוכמת משחק יוצאת דופן והגנה שמאפשרת לו לשמור על כמה עמדות. הוא נראה קצת יותר טוב בתחילת העונה מאשר בשנה שעברה, ויש שם כדורסל עד היום.

סימונס, שהתאמן עם קבוצת הג`י ליג של ברוקלין, הספיק לשחק העונה ולתרום משחקים של 11-10-8 בניצחון או 11 ריב` ו-5 אס` מול סגנית האלופה מיאמי. הוא שומר מצוין שהצליח לעמוד על שלו העונה מול יאניס אנטטקומפו, לוקה דונצ`יץ` ודונובן מיצ`ל, בין היתר.

הוא יכול לעשות את זה גם בהמשך הדרך ואולי כבר עכשיו שחקן הגנה מספיק טוב בשביל להקשות על הטובים ב-NBA, אבל הבעיה נשארה ההתקפה. סימונס לא באמת זורק לסל או מאיים עליו בשום דרך, ולא מספיק גדול בשביל לשמש כמגן טבעת. רובם, אגב, מסיימים סביב הטבעת יותר טוב ממנו.

 

 

ניק קלאקסטון נפצע לאחר המשחק הראשון של סימונס העונה וחזר לאחר שהאוסטרלי נפצע. הם אולי צריכים עוד זמן אחד לצד השני, אבל השילוב בין שני שחקנים שלא יזרקו שלשה בחיים וחוסר העקביות של הקליעה סביבם לא מעודד, בלשון המעטה. השימוש בסימונס כמעין סטרץ` 5 שמוקף בקלעים (לצד קאם תומאס, מיקאל ברידג`ס, דוריאן פיני סמית` ושחקן נוסף) עבד לא רע במדגם זעיר.

אם עכשיו סימונס בריא לחלוטין, השקט המוחלט סביבו והקריסה של ברוקלין יכולים להפוך אותו לסיפור טוב. היה שם כדורסל, בדקות המעטות בהן שיחק, אבל לא הייתה שם עקביות או יותר מדי תשוקה למשחק.

כאן עולה השאלה בקשר לסימונס עצמו. האם כאבי הגב באמת אמיתיים, האם הוא רוצה לשחק והאם יש לו את המנטליות שמאפשרת לו להיות אחד השחקנים הטובים בליגה. בשביל זה הוא צריך להישאר בריא ולקבל תמיכה מברוקלין, לא הארגון הטוב או התומך בכל ה-NBA, אבל הוא יכול להפתיע את כולם בדיוק כשלא מצפים ממנו. בשלוש העונות הקודמות בה הוא שיחק מעל 43 משחקים הוא נבחר לאול-סטאר.

הפעם אף אחד לא מצפה לזה, משחקן שקיבל יותר מדי הזדמנויות אחרונות מתוך השוליים. גם אוהדיו הגדולים ביותר איבדו עניין, אבל איבוד העניין עשוי להתברר כמה שהוא צריך.