משפחת לוי לא יכולה ללכת ברחוב בלי למשוך תשומת לב. לאן שהם לא פונים הם זוכים למבטים, התלחששויות, ובקשות לתמונה – ככה זה שהגובה הממוצע של 6 בני המשפחה הוא 2.05 מטרים. "אנחנו כבר רגילים למבטים, למרפקים, לאנשים שאומרים אחד לשני 'תראו אותם', לכל הלחישות הקטנות והבקשות לתמונות", מספר אב המשפחה איתי לוי.
אב המשפחה איתי הוא רואה חשבון במקצועו, ומתנשא לגובה של 1.93 מטר. הוא התחתן עם נילי, מדריכה ברכיבה טיפולית על סוסים, שמתנשאת לגובה של 1.90 מטר. לזוג 4 בנים, אוראל הבכור בגובה של 2.17 מטרים, יוגב בגובה 2.10, גלעד בגובה 2.20 והאח הצעיר נבו בגובה 2.02 מטרים.
כל הבנים, באופן לא מפתיע במיוחד, בחרו להיות כדורסלנים. הבכיר והגבוה מביניהם הוא גלעד, שכיכב בקיץ האחרון במדי נבחרת העתודה, ועתיד לשחק בעונה הקרובה במדי הפועל ירושלים, שהחתימה אותו על חוזה ארוך טווח. בכך הוא יהפוך לכדורסלן הישראלי הגבוה ביותר שדרך כאן אי פעם על פרקט.
"במדינת ישראל אין הרבה מתנות כאלה", מספר יותם הלפרין, היועץ המקצועי של הפועל ירושלים וכדורסלן עבר בעצמו. "אני חושב שגלעד הוא סוג של מתנה לכדורסל. הוא חומר גלם נהדר. עם הנתונים האלה ועם היכולת שיש לו הוא צריך להגיע לעשות קריירה יפה, ואני גם מאחל לו שזה לא יהיה בארץ".
בני משפחת לוי מתייחסים לגובה שלהם כאל יתרון, אבל יש סיטואציות בחיים שבהן הם היו שמחים מאוד לוותר על כמה עשרות סנטימטרים. לרוב גובה מתחבר עם אידיאלים של יופי והצלחה. מחקרים בארצות הברית גילו שאנשים גבוהים יותר גם נוטים להצליח יותר ולהשתכר יותר. ולמרות זאת, לצמוח לממדים כאלה ועוד במדינה שאינה משופעת בענקים כשלנו, זה יכול להיות עסק מורכב.
"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי הכי גבוה בכיתה, הכי גבוה בקבוצה", משתף גלעד. "תמיד זה 'היי, הגבוה. היי, הגדול הזה, הג'ירפה'. זה לא משהו שאפשר להפסיק אותו". ועם הגובה החריג הגיעו גם הקנטות והצקות. "כשאתה ילד זה לא קל. היו הצקות בשיעורים ובהפסקות. זה היה בקונספט די רע. היו תולים בכניסה לכיתה 'אין כניסה לג'ירפות'. אז היית יודע לאיזה ילדים בכיתה לא להתחבר, ולאיזה כן להתחבר. תמיד אני מרגיש חריג, עד היום זה להיות חריג. אבל היום זה חריג בצורה טובה".
