הנתונים שחשף צה"ל השבוע מראים את הדעיכה החדה בעוצמת הלחימה ברצועה. ב-100 הימים אחרי 7 באוקטובר ביצע צה"ל כ-30 אלף תקיפות מהאוויר, לעומת 2,000 בלבד ב-80 הימים שלאחר מכן - צניחה של כ-90%. את הירידה בעצימות הלחימה ניתן לראות גם במספר המחבלים שחוסלו: כ-9,000 ב-100 הימים הראשונים לעומת כ-3,000 ב-80 הימים העוקבים. הנתונים ממחישים את המגמה שמורגשת היטב בשטח בשלושת החודשים האחרונים - הלחימה העצימה בעזה נגמרה ויכולותיו של הצבא ברצועה, מלבד ברפיח, כמעט מוצו.
"מבחינת לחימה עצימה בעזה הצבא מיצה את היכולות שלו", מסביר ליאור אקרמן מהמכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. "בהיעדר מדיניות ברורה - הצבא תקוע, ונאלץ אפילו להוציא מהרצועה כוחות מתמרנים כי אין לו מה לעשות איתם כרגע. המצב שבו צה"ל שוהה באופן הזה בעזה הוא לא רצוי".
פרופסור קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמכון משגב, מסביר שחלק ניכר מההבדל העצום במספר התקיפות והחיסולים של צה"ל בשלביה הראשונים של המלחמה לעומת החודשים האחרונים נעוץ בהפצצות חיל האוויר שקדמו לכניסה הקרקעית, ולקרבות הקשים בעזה ובח'אן יונס: "בשלב הראשון של המלחמה היה ריכוך משמעותי של האוויר בצפון הרצועה. בנוסף, העיר עזה הייתה מרכז הכובד הכי משמעותי של חמאס, גם מבחינה שלטונית וגם מבחינה צבאית - ולכן היו שם הרבה מאוד מטרות והלחימה הייתה מאוד אינטנסיבית".
גם מיכאל מסכים שהלחימה הנוכחית רחוקה מלהזכיר את הקרבות העזים שבתחילת המלחמה: "לאחר שמרכזי הכובד של חמאס בעזה ובח'אן יונס מוטטו, עברנו לפאזה אחרת ופחות אינטנסיבית של לחימה. הלחימה היום היא יותר מבוקרת ומבוססת מודיעין, ונגד חוליות טרור וגרילה. זו לחימה מסוג אחר. יש ציפייה לאיזשהו בליץ, מלחמה בסגנון ששת הימים, אבל אנחנו מדברים על מלחמה בסביבה האורבנית הכי מורכבת שידעה האנושות אי-פעם, זו פעולה ארוכה וסיזיפית".
"שינוי הפאזה" וה"תקיעות" שאליהם מתייחסים אקרמן ומיכאל מגיעים לאחר שצה"ל פירק את גדודי חמאס בצפון הרצועה לפני כ-5 חודשים והכריע את עיקר כוחו של ארגון הטרור במרחב ח'אן יונס ומחנות המרכז לפני יותר מחודשיים. בתחילת השבוע הודיע צה"ל על יציאת הכוחות מח'אן יונס בעקבות תחושת מיצוי. כיום רוב הכוחות יושבים בפרוזדור נצרים ויוצאים לפשיטות ממוקדות.
"יש לחימה מקומית, ממשיכים לחסל מחבלים, אבל זה ברמה של פשיטות ממוקדות ולא ברמה של עצימות גבוהה. עומדים, תקועים ומחכים לאסון הבא", אומר אקרמן, ומסביר שהיעדר ההתקדמות של הצבא תלויה בדרג המדיני, ובעיקר במכשול הגדול האחרון שעוד עומד בפני צה"ל בעזה - רפיח. "כל עוד לא מקבלים החלטות לגבי מה קורה בסוף המלחמה - אי אפשר לעשות כלום. צריך להחליט מה לעשות עם רפיח - הכול מתנקז לשם", הוא טוען.