מתווה המילואים שהציג משרד הביטחון בסוף השבוע כלל הכבדה משמעותית של היקף השירות בצבא הסדיר ובצבא המילואים. אורך השירות הסדיר לגברים יוארך לשלוש שנים, ושירות המילואים יעלה ב-133% לעד 42 ימים בשנה לחייל רגיל. אך הנטל הכבד נופל על כתפיהם של מעטים: רק כ-3% מהישראלים משרתים במילואים, וקבוצות שלמות באוכלוסייה כמעט שלא נכנסות מתחת לאלונקה. "שינויי החקיקה מחדדים עד כדי זעקה את העיוות בחלוקת הנטל", אמר ד"ר אריאל היימן, לשעבר קצין מילואים ראשי וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
במסגרת המתווה החדש, יוארך שירותו של חייל רגיל מעד ל-18 ימי מילואים בשנה, לעד ל-42 יום - עלייה זו חריגה במיוחד מאחר שלוחמים ביצעו בממוצע בשנה 10 ימי מילואים בלבד עד פרוץ המלחמה. שירות המילואים של מפקדים שאינם קצינים יוארך מכ-23 ימים ל-48 ימים בשנה, ושירותם של קצינים יוארך מ-28 ימים ל-55 ימים בשנה.
בנוסף, המתווה העלה את גיל הפטור ממילואים מ-40 ל-45 לחייל רגיל, ומ-45 ל-50 לקצין. לפי המתווה, חייל רגיל עשוי להיקרא במצטבר ל-3 שנים משחרורו ועד גיל הפטור, וקצין עשוי להיקרא ליותר מ-4 שנים.
מה שהמתווה החדש לא כלל זה התייחסות לאוכלוסיות שלא נושאות בנטל, וההכבדה בעול המוטל על אנשי המילואים מחריפה את האי-שוויון בחברה הישראלית. רק 3% מהישראלים משרתים במילואים, והציבור החרדי והציבור הערבי, המהווים כשליש מאוכלוסיית המדינה, כמעט שלא מתגייסים בכלל. גם מקרב המתגייסים לצבא, הרוב לא נקראים לשירות מילואים.
בחברה החרדית מתגייסים מדי שנה רק 10% מהמועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) - כ-1,200 חיילים. החרדים שאינם מתגייסים מהווים 17% מכוח האדם שזמין לצה"ל מדי מחזור גיוס, ורוב המלש"בים שלא מתגייסים בישראל הם חרדים, כך לפי נתוני מבקר המדינה.
למרות שכמה מאות חרדים התגייסו לאחר 7 באוקטובר, המגמה אינה מעודדת ונראה שהשוויון בנטל רק הולך ומתרחק. בשנים האחרונות חלה ירידה בכמות החרדים שמתגייסים לצה"ל, ועלייה בכמות החרדים שמקבלים פטור משירות.
ד"ר אריאל היימן, לשעבר קצין מילואים ראשי וחוקר בכיר ב-INSS, ביקר בחריפות את המתווה: "המתווה של צה"ל האיר בזרקור פעם נוספת את האי-שוויון בחברה הישראלית, ובגלל זה הוא כל כך כואב למילואימניקים - עוד לפני המשמעויות של שירות מילואים של 40 יום בשנה. הכפלת נטל השירות לאלו שגם עד היום היו לבדם מתחת לאלונקה, ללא כל התייחסות לאלו שאינם משרתים, מעצימה את הכעס והתסכול. הגיע הזמן להתמודד עם הבעיה".
היימן ממשיך ומבקר את האופן שבו פורסם וגובש המתווה: "זה מתווה מנותק מהשטח וממה שאפשר ליישם. אני מודאג שהמארג הרגיש של מערך המילואים ייפגע, ולדעתי הצעדים שצה"ל נקט בהם, הם קצת מעבר למה שהמערך מסוגל ורוצה לעמוד בו. זה מערך פגיע - ופה היה צעד של פיל בחנות חרסינה".
ד"ר מאיר אלרן, חוקר בכיר ב-INSS, הוסיף: "הדבר החשוב ביותר בעיניי זה חוסר הרגישות המוחלט של הממשלה והצבא עם הוצאת המתווה הזה בזמן הנוכחי. לקחת את הסקטור הכי תורם בחברה הישראלית, ולמרוח אותו בצורה בלתי סבירה לחלוטין - זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. בסוף לא יהיה מנוס להגדיל את שיעור המשרתים במילואים, על מנת להקל על המילואימניקים".
הבעיה הכלכלית - לא רק של המילואימניקים
למתווה המוצע עלולה להיות גם השפעה על הכלכלה הישראלית. 90% מאנשי המילואים עובדים, והם משתכרים 47% יותר מהממוצע במשק. בנוסף, אנשי המילואים מהווים חלק משמעותי מההייטק הישראלי - 20% מהם עובדים בו.
אלרן והיימן מתריעים על ההשלכות שעלולות להיות למתווה החדש על הכלכלה הישראלית. "מקומם והשפעתם של המילואימניקים על הכלכלה הלאומית היא השפעה מפליגה. ברור לחלוטין שגם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך המתווה הזה יהיה נטל כלכלי על מדינת ישראל", הסביר אלרן.
היימן הוסיף על המחירים הכלכליים: "דבר ראשון, למספר כזה של אנשי מילואים יש עלות. דבר שני, בזמן שהמילואימניק בשירות הוא לא עובד בחברה שלו והוא לא מקדם את החברה והכלכלה בישראל, ודבר שלישי צריך לחשב גם את הפגיעה בקריירה של אשתו, שנשארת לבדה עם משק הבית. זו תגובת שרשרת".