עוד לפני שידע מה זה היי-טק או סטארט-אפ, כתב חיים חפר על ארץ ישראל המתפתחת - על הראש היהודי שממציא לנו פטנטים: ממסחטת המיץ בבוקר, ה-waze בדרך לעבודה ודוד השמש שמבטיח מים חמים למקלחת בערב - כל אלה פיתוחים כחול-לבן. אחרי חיפושים, מצאנו את הגיבורים מאחורי ההמצאות הכי אהובות: קרב מגע, במבה ואיך לא - משחק הקלפים "טאקי".
ההמצאה הישראלית שהגיעה ל-35 מדינות
אין ישראלי שלא מכיר קרב מגע. בשיטה הזו להגנה עצמית שטבולה ב-DNA היהודי, כולם אויבים. אין קידות ברכה, אין נקודות ואי אפשר להיכנע. מקורותיה של אומנות הלחימה מגיעה עד העיר ברטיסלבה בצ'כוסלובקיה של שנות ה-30. הוגה השיטה, אימי ליכטנפלד, היה צעיר יהודי מתאגרף ומתאבק מצטיין שייצג את הנבחרת הלאומית בתחרויות - עד שהכול השתנה.
"משנת 36', כשהפשיסטים כבר עלו בכוח רב, היו התקפות על הקהילה היהודית", סיפר אייל ינילוב, עוזרו ותלמידו של אימי ז"ל. "אימי הפך להיות המנהיג הלא מוכתר של קבוצה של בערך 100 אנשים, יהודים, ששמו להם למטרה להגן על הקהילה. החבר'ה האלה נלחמו לפעמים מול מאות ופעם אחת אפילו מול אלפים. שם הוא הבין שההיאבקות זה לא מתאים".
מצבא שוודיה, דרך ה-FBI ועד הוליווד
אימי הצליח לשרוד באירופה הנאצית, ובשנת 42' השיג סוף-סוף סרטיפיקט ונמלט לישראל. הוא הצטרף לשורות ההגנה ואחר כך ייסד ופיתח את השיטה שלו בכל יחידות צה"ל. "הכנסתי את ה'קרב מגע' ל-35 מדינות בעולם: בצבא של שוודיה, פינלנד, המשטרה של לונדון - ואפילו ל-FBI. גם בהוליווד - שורה שלמה של שחקנים לקחו שבועות של אימונים", הסביר ינילוב.
לדבריו, "אין חוקים" בקרב מגע. "הרבה פעמים שאלו אותי, מי יותר טוב, המתאבק או הקרטיסט או איש 'קרב מגע'? המטרות שלנו שונות לגמרי. הכלים שלי כוללים גם בעיטות, גם כיסא, גם מאפרה וגם עט בצוואר. המטרה שלי בכלל זה לא להילחם. המטרה בקרב מגע היא להימנע. אם צריך? מכניס כדור במי שצריך", המשיך ינילוב.
סיפורו של "טאקי"
ממשיכים להמצאה ישראלית נוספת ואהובה - "טאקי". מי שאחראי להמצאת המשחק הוא חיים שפיר - שמספר בהתרגשות על חגיגות ה-40 שנה. "איך הזמן רץ, מי שזוכר איך הייתה המדינה אז - מאוד-מאוד שמרנית. כמעט כל המשחקים שהיו בשוק היו 'חינוכיים'", הוא סיפר.
"לקח הרבה מאוד זמן עד שהתחילו להבין שלא כל משחק שהוא קלפים זה משחק רע, פגום או משחק הימורים", המשיך שפיר. "'טאקי' זה משחק של צחוקים והשתוללויות, זה בידור חברתי. זה היה כמו לפתוח דוכן לימונדה באמצע סהרה - וככה השוק הישראלי התנפל על המשחק הזה". שפיר גם הציג בפנינו את העיצוב המקורי של המשחק - שצויר על ידי צייר. "אז עוד לא היו עושים גרפיקה ממוחשבת, הכול צויר ונצבע ביד".
"הייתה התנגדות אדירה - עד ששיחקו"
עוד הרבה לפני שהמציא את מחליף הצבע והפלוס שתיים, שפיר היה מהנדס. הוא למד בטכניון, הייתה לו עבודה מסודרת והעתיד היה יציב ובטוח, אך די משעמם. אז שפיר שינה כיוון: הוא החל לעבוד אצל נגר ובנה צעצועי עץ. את ההשראה ל"טאקי" הוא קיבל ממשחק הקלפים העממי, "שמונה משוגע". הוא פיתח ושידרג, נתן לו שם יפני שפירושו "מפל" ועל ההתחלה ידע, יש לו להיט ביד.
"יום אחד נתתי לילדים והם שיחקו בלי הפסקה", הוא שיתף. "הם שיחקו כל הלילה, ובבוקר כשקמנו הם עוד שיחקו - ואז ידעתי. הלכתי והסתובבתי בעצמי באיזה 300-200 חנויות בארץ. הייתה התנגדות אדירה - עד ששיחקו".
חיים ובנו אורי, שחיידק המשחקים עבר גם אליו בגנים, עונים על עשרות פניות מידי יום. לדברי אורי, השאלה הנפוצה ביותר בנוגע למשחק - היא אם בסוף רצף של "טאקי" אפשר להוסיף עוד קלף זהה מצבע אחר. אם חשבתם שהתשובה היא כן, אז טעיתם.
"הפניות יכולות להגיע לרמה שאנשים ממש רבים", סיפר אורי. "אנשים חושבים שההפיכה המשפטית עכשיו זה מה שקורע את העם? שאלות על טאקי מובילות לגירושים". אביו חיים הדגיש: "אנחנו ממליצים להקשיב לנו, כי המשחק הוא במיטבו כשמשחקים לפי החוקים".
החטיף שחוגג 60 שנה על המדפים
בלי ששמנו לב הבמבה כבר בת 60, אבל מי שעוד זוכר את תחילת הדרך הוא דן פרופר, המנכ"ל המיתולוגי של אסם ובנו של אחד משבעת מייסדי החברה. לדבריו, הבמבה נולדה במקרה: "אחד משבעת המייסדים נסע לארצות הברית לקנות ציוד לאטריות, והוא כתב להם:'אני ראיתי ציוד ב-20 אלף דולר שמייצר משהו טוב'. אמרו לו 'טוב, תוציא 20 אלף דולר', והגיע הציוד לבמבה".
פרופר המשיך לספר כי השותפים כולם התפעלו מהמוצר החדש. "המוצר יצא לשוק - ולא הצליח. אנשים לא רצו את זה", הוא אמר. אחרי זמן קצר מאוד החליטו לפרק את המכונה הזאת ולשכוח מזה. אבל רגע לפני שנסגר המפעל והחברה ויתרה על החטיף הצהוב, היה עוד ניסיון אחרון - הפעם עם חמאת בוטנים.
"מי שהציע את הרעיון היה אחד מאנשי הייצור. אך עד היום לא יודעים מי הגאון ששינה את גורלה של אסם. לא היה מקובל שמישהו מתפאר ואומר, 'אני, אני, אני'. הייתה עבודת צוות, איש לא אמר 'אני עשיתי'. אני מניח שאחד מהם עשה את זה ואני לעולם לא אדע מי זה, כולם כבר ז"ל", אמר פרופר.
"אין אין אין כמו במבה"
יש עוד אחד שחייבים לו הרבה - התינוק. בימי התחרות עם החטיף פרפר נחמד חיפשו באסם את קהל היעד החדש. כך נולדה לפני 30 שנה האנימציה עבור הורים לפעוטות - מאז מספר המכירות זינק לשמיים. אומנם אף אחד עוד לא לקח קרדיט על חמאת הבוטנים בבמבה, אבל את התינוק הראשון והמקורי בהחלט מצאנו.
עומר גולן בן ה-31, הוא ההשראה לתינוק של במבה כשהיה בן שנה. "תמיד מי שהיה מגלה את זה שאל אותי אם יש לנו אספקה של במבה לכל החיים. אבל לא קיבלנו כלום". אביו עופר, סיפר כיצד חשב על הרעיון. "עבדתי כקופירייטר. חזרתי הביתה וראיתי שהילד מחזיק שקית במבה - ואמר פתאום: 'במבה'. באותו רגע אמרתי שאלה המילים הראשונות של כל תינוק".
"עשינו צילומים יותר מקצועיים עם עומר והבאנו סקיצה לאסם - הם פחות אהבו", שיתף עופר. "ואז פתאום בא הרעיון. רגע, אולי נעשה דמות מצוירת? ופה הגיעה מקריות מספר שתיים. שמעתי ברדיו איזה מין ילד צרפתי שאמר 'קשה, קשה להיות תינוק' - והמנגינה הזו הפנטה אותי, זה תפס נהדר".