ממצא ארכיאולוגי בן יותר מ-3,000 שנה נחשף במפתיע לאחרונה במהלך סיור שטח של תלמידי בית ספר ביישוב אזור. המדריך מרשות העתיקות והתלמידים איתרו את הממצא על הקרקע - שלאחר מכן התברר כחותם החרפושית הקדום, חותם עתיק מתקופת הברונזה שמתאר ככל הנראה טקס הענקת סמכות לשליט מקומי. "קול פנימי אמר לי להרים אותו. זו חרפושית עם חריטה ממש ברורה - חלום של כל חובב ארכיאולוגיה", סיפר בהתרגשות גלעד שטרן, המדריך שהוביל את הסיור.

"הסתובבנו בשטח ואז ראיתי משהו שנראה כמו צעצוע זרוק בחול", סיפר שטרן, שמשמש כמדריך במרכז הארכיאולוגי של רשות העתיקות. עשרות תלמידי כיתה ח' מבית הספר רבין באזור שהשתתפו בסיור לא הסתירו את התדהמה. "ההתרגשות של התלמידים הייתה עצומה", הוסיף. התלמידים קיימו את הסיור במטרה ללמוד על המורשת המקומית. 

החותם הקדום שאותר באזור הועבר לרשות העתיקות (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)
"ייתכן שהייתה שייכת לדמות חשובה", החותם הקדום שאותר ביישוב אזור|צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
החותם, שנחשב בעבר לסמל לכוח ומעמד, עוצב בצורה מפתיעה – בדמות חיפושית זבל. ברשות העתיקות הסבירו כי המצרים הקדמונים ראו בפעולתה של החיפושית, שמסוגלת לגלגל זבל פי שניים מגודלה, את התגלמות הבריאה וההתחדשות, בדומה למעשה האל הבורא. השערה נוספת היא שהחרפושית שובצה בעבר בשרשרת או טבעת. 

ברשות העתיקות טענו שקשה לקבוע את ההקשר של הממצא שאותר. ד"ר אמיר גולני, מומחה לתקופת הברונזה ברשות העתיקות, פירט: "ייתכן שהיא נשמטה מידי דמות חשובה ובעלת סמכות אשר עברה באזור, או שאולי היא הוטמנה באדמה במכוון יחד עם חפצים אחרים ולאחר אלפי שנים הגיעה לפני השטח של ימינו".

מעבדות רשות העתיקות  (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)
החותם הועבר לרשות העתיקות|צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
בחלקה התחתון והשטוח של החותם מתוארת דמות, אולי נתין כנעני מקומי, יושבת על כיסא ומולה דמות עומדת שזרועה מורמת מעל ראשו של היושב. לדמות העומדת ראש מוארך, אשר מבטא כתר פרעה מצרי. "זה משקף את המציאות הגיאו-פוליטית שרווחה בארץ כנען בתקופת הברונזה המאוחרת, כאשר השליטים הכנענים המקומיים חיו (ולעיתים גם מרדו) תחת שלטון מצרי פוליטי ותרבותי", העריך ד"ר גולני. "לכן, ייתכן מאוד שהחותם הוא אכן מתקופת הברונזה המאוחרת, בה הכנענים המקומיים נשלטו על ידי האימפריה המצרית".

החרפושיות הן אומנם מאפיין מצרי מובהק, אך התפוצה הרחבה שלהן הגיעה גם אל מחוץ לגבולות מצרים. בארץ ישראל התגלו מאות חרפושיות, בעיקר בקברים, אך גם ביישובים. חלקן יובאו ממצרים, ורבות מהן נעשו בארץ בהשפעה מצרית. מאפייניה של החרפושית מעידים שהיא כנראה פרי עבודתו של אומן מקומי.