איתן רונן היה הייטקיסט שחי במגדלי היוקרה בתל אביב, אבל אז הוא החליט לשנות הכול. הוא חיפש עם אשתו בית עם גינה ונסע הכי רחוק שאפשר – כדי לגדל אננס במדבר. "זה נשמע הזיה. אמרו לי: 'תעשה עגבניות, זה מה שנכון'. אבל אנחנו חלוצים. אם אין לי תנאים טרופיים - אני אעשה אותם. אני אצור אותם הכי קרוב שאני יכול", הוא מספר בלהט.
תנאי מזג האוויר הקשים, אובדן המשילות, הגנבות החקלאיות והמחסור בעובדים הזרים - כל אלה לא ישברו את רונן ואת חבריו. ברמת הנגב, סמוך לגבול עם מצרים, יש חקלאים מזן אחר, היחידים בעולם שמצליחים לגדל במדבר הצחיח פירות וירקות ממקומות רחוקים ושונים מהאקלים הישראלי.
שרון צ'רי הבין שכדי שיוכל להתחרות עם השוק הוא חייב לפתח ולגדל גידולים שלא קיימים בו. הוא מגדל במיה הודית, תרד מסרי לנקה וכורכום ממדינות טרופיות. צ'רי מסביר: "בעצם כורכום טרי גדל במדינות טרופיות או סובטרופיות כמו הודו, פקיסטן וברזיל. זה השדה היחידי שגדל במדבר בתנאי יובש, באקלים אחר לחלוטין. בעצם מה שאנחנו עשינו פה זה אקלמנו אותו לתנאים האלה וההתאמה שלו לתנאים של המדבר בעצם יצרה לנו כורכום הרבה יותר איכותי ממה שמוכר במדינות המקור".
חיים ושני לירנס עלו לארץ מפרו ומארגנטינה, והם החליטו לעלות לארץ גם את מטעמי הילדות שלהם – בננות פלנטיין. "אנשים עוברים פה והם לא מבינים מה הקשר, בננות באמצע המדבר", מספרת שני, תושבת כמהין. "אבל הנה, אפשר, עם הרבה רצון וחלום. כשהיינו קטנים היינו אוכלים את זה בפרו, בארגנטינה. אנחנו רוצים להנגיש את זה גם לישראלים שידעו מה זה הפלנטיין שלנו".
דווקא בתנאים הקשים של המדבר הישראלי הצליחו לפתח שיטות גידול שמניבות יבולים איכותיים יותר. "בתקופות של שינויי אקלים שבהן שטחי החקלאות הולכים ומצטמצמים - פה למדבר הישראלי יש הזדמנות גדולה להיות בשורה גם בארץ אבל גם בעולם", טוען ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב.