במשרד להגנת הסביבה חושפים היום (שלישי) תוכנית פעולה חדשה, אשר מציגה שורת המלצות לצעדים שמטרתם לאפשר הזנקה של שימוש באנרגיות מתחדשות, זאת על דרך ניצול השטחים המבונים והמופרים. הדבר ימנע את הצורך בהקמת תחנות כוח פוסיליות חדשות מחד, ומאידך יאפשר חיסכון כלכלי של מיליארדי שקלים למשק, כך לטענת המשרד. בין הצעדים - חקיקה, השקעה בהטמעתן וטיובן של בטיוב מערכות בקרה ושליטה ברשת החלוקה, והכוונת סדרי עדיפויות בפיתוח רשת החלוקה, אלה אמורים לתת מענה למגוון חסמים העומדים בפני קליטה של אנרגיות מתחדשות.
מעבודת הצוות, שבראשו ד"ר גיל פרואקטור וד"ר רותי קירו, מסיקים במשרד להגנת הסביבה כי ניתן להרחיב משמעותית את היקפי האנרגיות המתחדשות כבר בעשור זה. כמו כן, עולה כי ניתן להעמיק את יעדי הפחתת גזי החממה ממשק החשמל ל-2030 מ-30% הפחתה ביחס לפליטות ב-2015 ל-42%, זאת באמצעות מתן מענה לאחד האתגרים הגדולים ביותר בשימוש באנרגיות מתחדשות - אגירת אנרגיה. לפי צוות המשימה המיוחד, שילוב בין התקנה של כ-20 גיגהוואט הספק ייצור סולארי יחד עם טכנולוגיה שתאפשר אגירה בהספק של כ-5.5 (קיבולת של 33 גיגהוואט שעה), תאפשר יישום יעיל כבר בעשור הקרוב שאף יחסוך כ-6 מיליארד שקלים למשק.
מסקנה נוספת אליה הגיעו בצוות היא שהגדלת שיעור האנרגיות המתחדשות ל-40% - תייתר את הצורך בהקמת תחנות כוח פוסיליות חדשות נוספות, מעבר לאלה שמאושרות נכון להיום עד לשנת 2030. זאת מכיוון שמימוש הפוטנציאל הגלום באנרגיות מתחדשות במתכונות המצויינת בדוח תביא למצב שבו ההספק הקונבנציונלי שיידרש בשנת 2030 הוא כ-15 גיגהוואט בלבד (כולל רזרבה), בניגוד לכ-17 גיגהוואט הנדרשים במצב שבו אחוז האנרגיות המתחדשות יעמוד על כ-30%.
במשרד להגנת הסביבה מציינים כי גם דעתם של מומחים בניהול משק החשמל ונציגי חברות שונות מתעשיית האנרגיות המתחדשות נלקחו בחשבון לצורך הבנת האתגרים העומדים בפני תוכנית שכזו. ”החסמים מופו הן ביחס למערך הייצור והן ביחס לרשת החלוקה. בהתאם, גובשו פתרונות וצעדים אופרטיביים שימנעו חסמים רגולטוריים, תכנוניים, כלכליים וחסמי ידע ומודעות“.
בין היתר הומלץ על קביעת יעדים כמותיים לאגירת אנרגיה עד לשנת 2030 בהלימה ליעדי האנרגיות המתחדשות, ועל קביעת תמריצים לשילוב אגירה ומתקנים סולאריים קטנים. הן המסקנות והן ההמלצות מתיישבות היטב עם ההבנה שהולכת ומתחזקת ברחבי העולם וגם כאן בארץ לגבי נחיצותן של אנרגיות מתחדשות. "על מנת להשיג את היעד האסטרטגי של כלכלה מאופסת פליטות ותחרותית, עלינו להאיץ את המעבר משימוש בדלקים מזהמים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, נקיות וכלכליות. שינוי כיוון זה הא נכון סביבתית, בריאותית וגם כלכלית. את הצעדים האופרטיביים יש ליישם כבר עכשיו“, אומרת השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג.
בפיתוחן של אנרגייות ירוקות ובניית רשתות מבוזרות שיספקו את התשתית המתאימה לכך - טמונים יתרונו רבים. המעבר לאנרגיה ירוקה, כמו למשל אנרגיה סולרית אשר יש בשפע ממנה בארץ, תהווה לא רק תרומה משמעותית למאבק בשינויי האקלים על ידי צמצום פליטת גזי החממה, אלא גם תאפשר מעבר של ההכנסות המתקבלו מייצור החשמל, אשר ככיום מגיעות לכיסם של מספר בעלי הון - למאות אלפי משקי בית, ולמגוון שחקנים חדשים שישולבו כחלק מהמערך החדש, מערך שבו כל בעל גג הוא בעל פוטנציאל להפוך ליצרן חשמל.
במכון המחקר מיגל, שפועל למעלה מ-40 שנה בתחומי החקלאות, המזון, הבריאות והסביבה - מלווים את תהליך המחקר של רוב חברות האנרגיה שנבחרו לאחד הפיילוטים הממשלתיים שאמורים לקדם שימוש באנרגיה סולרית: הפיילוט האגרו-וולטאי. במסגרת הפיילוט מנצלים שטחים חקלאיים להצבת פאנלים סולאריים. במכון מצטרפים לקריאת המשרד להגנת הסביבה, ומוסיפים כי המאמץ יושלם רק תוך איחוד כל הגופים והגורמים הרלוונטיים.
”יש לרתום את כולם ולאגד את כל הידע המחקרי בנושא. הפיתרונות בשטחים מבונים ובשטחים מופרים היא חשובה, והמאמץ צריך להימשך בכלל החזיתות. דוגמה נוספת היא הפיתרון האגרו-וולטאי למשל, השמת פאנלים סולאריים בשטחים חקלאיים“ מציין אריק בן מאיר, מנהל התחום האגרו-וולטאי. בן מאיר טוען כי על אף הרצון הטוב, המדיניות מול היזמים ובעלי השטחים בכל הנוגע לפתרון שעושה שימוש בשטחים חקלאיים איננה אופטימלית; "צריך לעשות סדר בבלאגן. יש לפעול לקביעת יעדים של גורמי הרגולציה והתכנון, לקביעת מדיניות בין היזמים לחקלאים ולקידום המתווה העסקי - ובמהירות. בלי זה - לא נגיע בזמן ליעדי האנרגיה של 2030“. במכון חושים כי בהיעדר עידוד מאסיבי ומתן עדיפות שתבוא לידי ביטוי בהטבו כלכליות מהמדינה - היזמים יחפשו להקים את הפרויקטים במקומות רווחיים יותר מבישראל.