תליון שרשרת ששימש כקמע להגנה, המתוארך לתקופה הביזנטית שהייתה גם תקופת התלמוד בגליל, נמסר לידי רשות העתיקות. הקמע הנושא כתובות ביוונית וחריטות, נתגלה לפני כ-40 שנה בקרבת בית הכנסת העתיק ביישוב, וכעת, הוא נמסר לאוצרות המדינה ע"י קרוב משפחתה של טובה חביב ז"ל, מראשוני מושב ארבל שאיתרה אותו. התליון עשוי ברונזה מלמד על אמונותיו של הבעלים ועל חששותיו מפני עין הרע ושדים מזיקים.
הקמע שנתגלה הינו תליון שרשרת מצדו האחד מופיעה דמות של רוכב הדוהר על גבי סוס, ראשו מוקף בהילה והוא מחזיק בידו רומח המופנה כלפי מטה, לעבר דמות נשית השוכבת על גבה. מעל לדמות הרוכב, במתאר של חצי עיגול, נחרתה כתובת ביוונית, שמשמעה בעברית: 'אל אחד המנצח את הדברים הרעים'. מתחת לרגלי הסוס מופיעות ארבע אותיות ביוונית: I A W Θ, המהוות עיוות של שם האל היהודי (יהוה IHYH).
בגב הקמע נחרתה צורה של עין המותקפת על ידי חיצים הנעוצים בה ועל ידי חפץ הנראה כמו קלשון. העין מאוימת על ידי שני אריות, נחש, עקרב וציפור, המופיעים תחתיה. בחלק העליון של צד זה, מופיעה הכתובת היוונית המקוצרת: 'אל אחד'.
לדברי ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות אשר חקר את הקמיע, "הקמע משתייך לקבוצת קמיעות מהמאות ה-5-6 לסה"נ, שמקורם מהמרחב הארץ ישראלי-סורי, וקרוב לוודאי שהם יוצרו במרחב הגליל ובאזור לבנון. לעיתים, מכונה קבוצת קמיעות זו "חותם שלמה", ובה הרוכב מנצח את הרוח הרעה - במקרה זה, דמות נשית, המזוהה עם השדה המיתולוגית גלו (Gello/Gyllou), שמאיימת על נשים וילדים וקשורה לעין הרע. בגב הקמע יש לזהות את צורת העין עם העין הרעה המותקפת ומנוצחת באמצעים שונים. על כן, סביר כי הקמע שימש להגנה מפני עין הרע, ייתכן שעל ילדים ונשים".
בתקופה הביזנטית היה היישוב ארבל יהודי, והוא נזכר במקורות ההיסטוריים מימי התלמוד פעמים רבות. התקיימה בו תעשיית פשתן וביקרו ולימדו בו חכמים רבים. "אמנם, במחקר מקובל לזהות את העונדים קמיעות מסוג זה עם מאמינים נוצריים או גנוסטיים, אך מציאת הקמיע בתחומי יישוב יהודי בו התקיים בית כנסת במאות ה-6-5 לסה"נ, עשויה להעיד כי אף יהודים בני התקופה ענדו קמיעות מסוג זה, ואלו שימשו את המשתמשים להגנה כנגד עין הרע ורוחות רעות", אומר קליין. "ברצוני להודות למוסר הקמע על הפגנת אזרחות טובה, ואני קורא לאזרחים שמצאו בעבר פריטים עתיקים למוסרם לידי אוצרות המדינה, שכן פריטים אלו מספרים את סיפורה המורשתי-היסטורי של ארץ-ישראל והם שייכים הן מבחינה חוקית והן מבחינה ערכית-מורשתית לכלל אזרחי המדינה".