בתחילת השבוע חבר הכנסת גדי איזנקוט עזב את הממשלה והקבינט הביטחוני יחד עם יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ. בריאיון ל"חדשות סוף השבוע" סיפר על האופן שבו רה"מ בנימין נתניהו מנהל את המלחמה בחודשים האחרונים: מההתעלמות מהאזהרות של מערכת הביטחון, דרך השיקולים הפוליטיים, החשש מבן גביר וסמוטריץ' וחוסר קבלת ההחלטות הגורליות. הוא גם שחזר את הרגע שבו עבר חוק הפטור מגיוס בכנסת - הרגע שבו חשב על בנו גל ז"ל שנפל במלחמה. "באתי כדי לומר את האמת", הבהיר.
במכתב ההתפטרות שלו כתב איזנקוט כי "שיקולים זרים ופוליטיים חדרו לחדר הדיונים ומשפיעים על קבלת ההחלטות". בריאיון ששודר אמש (שבת) הוא הסביר: "נכנסנו בשעה קשה, אולי הקשה ביותר לביטחון מדינת ישראל מאז מלחמת העצמאות, לא הייתה שאלה בכלל". בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים, כך לדבריו, העסק התנהל בצורה רצינית ומקצועית. "בחודשיים-שלושה האחרונים זיהינו ששיקולים זרים נכנסים לחדר ומשפיעים על האופן שבו מקבלים החלטות - עד כדי הבנה שלי שיש פגיעה ביכולת להשיג את מטרות המלחמה".
השיקולים של רה"מ נתניהו
למה אתה מתכוון מאחורי המילים הקשות האלה?
"אני מתכוון לאופן שבו הוא (נתניהו) קיבל החלטות. לדוגמא, ההחלטה לסיים את השלב העצים. מה שנקרא שלב ב' ולעבור לשלב ג' - זו החלטה שהושפעה מהאווירה הפוליטית, שלא יצטייר שעוברים ממצב של מלחמה ללחימה".
ההחלטה של רה"מ אם נלחמים באופן עצים או פחות הייתה משיקולים פוליטיים?
"מה שמנחה זה מטרות המלחמה שהתקבלו פה אחד. התוכנית שהצבא הציג לנו זה שלושה חודשים שלב עצים, סוף שלב ב' ומעבר לשלב ג'. ומה שאני רואה אחרי חודשיים, שהעסק מתייצב, שאנשים בממשלה כמו סמוטריץ' ובן גביר מדברים על כיבוש כל הרצועה, על הטלת ממשל צבאי ועל השבת היישובים".
רה"מ אמר בקולו שהוא לא רוצה שיהיה ממשל צבאי.
"הוא אמר, אבל לא נתן מענה אחר כדי למנוע את זה. ולכן, אנחנו נמצאים בתקופת דמדומים כבר 4-3 חודשים, שאין התקדמות בהשגת מטרות המלחמה. ראינו את זה גם בחטופים, גם 'ביום שאחרי' וגם ברצון להרגיע את יהודה ושומרון כדי לאפשר ריכוז מאמץ".
יכול להיות שרה"מ מעדיף את העמדה האסטרטגית-מדינית של סמוטריץ' ובן גביר, על פני העמדה שלך? היה מצב שנתניהו אמר משהו אחד ואז אחרי שהוא שמע את מה שאמרו השרים האלה הוא שינה את עמדתו?
"היה מצב כזה. ב-25 באפריל, יש דיון שמתקבלת החלטה פה אחד לתת מנדט לצוות המשא ומתן. פתאום ב-1 בלילה, נקראים כל ראשי הצוות, ראשי מערכת הביטחון, ללא גנץ ואיזנקוט - ועושים דיון. הסתבר שסמוטריץ' הגיע לנתניהו ואמר לו שהם לא יתנו לזה יד, ולכן הוא מושך את המנדט אחורה".
"אני מניח שנתניהו הישן, שאני פעלתי תחתיו כרמטכ"ל, היה מבין מצוין שצריך לעשות מהלך הרבה יותר מהיר ברצועת עזה. לחתור למצב סיום ולהבין שזאת מערכה ארוכת שנים – זה לא ניצחון מוחלט ולא כפסע. הוא היה מבין שצריך להחזיר חטופים גם כחובה מוסרית וגם כצורך אסטרטגי כדי להעביר את המשקל מהדרום לצפון ולהגיע להסכם בצפון מתוך נקודת כוח. הוא היה חותר להסכם שלום עם סעודיה, שהוא עמד בכנסת, בדוכן, ואמר שזאת מטרת על מספר 2 של הממשלה שלו. הוא היה מעביר חוק גיוס שמחזק את הצבא ולא מחליש אותו".
אז מה קרה לנתניהו?
"השיקול האישי-פוליטי הפך להיות מרכזי. היינו צריכים להילחם איתו כדי לעצור את הגחמות של בן גביר ברמדאן, כדי למנוע הצתה של המזרח התיכון. המשטרה מגיעה באחריות ומקצועיות ומציבה קריטריונים - איתמר בן גביר מציג תפיסה אחרת לגמרי על המשטרה. אני מסתכל על נתניהו וברור לי לגמרי מה צריך להחליט. אבל כמו חלק לא מבוטל מהדיונים, הוא מושך אותו ואומר שיקבל החלטה בהמשך. מיד כשמסתיים הדיון יש הדלפה על עמדתו של איתמר בן גביר שברור לגמרי שאם יקבלו אותה תהיה הסלמה במזרח ירושלים, יהודה ושומרון וערביי ישראל. ואולי במזרח התיכון. ונדרשנו לדיון נוסף כדי לתקן את זה".
כשאתה מסתכל על נתניהו אתה אומר 'אני לא מכיר את האיש הזה'?
"אני ראיתי נתניהו אחר, בשמונה חודשים כשר בלי תיק, מהנתניהו שאני הכרתי כרמטכ"ל. החלטות ענייניות שנבעו משיקולי ביטחון לאומי נטו - פה ראיתי שיקולים אחרים לגמרי. בזיהוי, באופן קבלת ההחלטות ובתעלולים שמגיעים לדיון ולא מצביעים או לא נותנים לדבר. אפילו הסיפור של כיבוש רפיח מתמסמס במשך שלושה חודשים. בערוצים מטעם מדווחים שמי שבולם את ההתקפה על רפיח זה גדי איזנקוט ובני גנץ - ורה"מ נחוש ורוצה לכבוש את רפיח, רק אנחנו בולמים אותו. ההפך הוא הנכון. הרי בחדר מתקבלת החלטה משותפת".
זאת אומרת אתם רציתם לצאת להתקפה על רפיח כבר בפברואר ורה"מ משך את ההחלטה עד מאי?
"כן. המשיכה שלו להביא את זה להצבעה זה שילוב של שיקולים ענייניים ופוליטיים. לציבור משדרים שהוא חותר לכבוש את רפיח כל הזמן, אבל יש שני פרוגרסיביים שבולמים אותו. אז מה אני צריך לחשוב על טיב קבלת ההחלטות שלו? אני מצפה ממנו להיות ענייני, לומר אמת לציבור בסוגיית החטופים, בסוגיית כיבוש רפיח וגם במציאות שתיווצר".
למה נשארתם בממשלה?
"נשארנו כי הבנו מה מוטל על הכף. בפברואר-מרץ אנחנו עוד עושים מאמצים גדולים מאוד להגדיל את המנדט של הצוות כדי להביא להשבת החטופים ואנחנו מבינים שבלעדינו זה לא יקרה. במרץ-אפריל נכנס העניין האיראני ואני חושב שהבאנו לחדר הדיונים גם ידע רב, שיקול דעת וגם תרומה אסטרטגית לטיב קבלת ההחלטות. לאחר מכן באפריל התחלנו לשאול שאלות אם הגיע הזמן לקחת החלטה, אם אנחנו תורמים כמו שתרמנו בהתחלה ואם לא נכון להגיד 'עד כאן'. הדבר הנכון הוא אחרי שהושגה יציבות אסטרטגית לקרוא לבחירות להשבת האמון בהנהגה הישראלית".
אפשר להגיד גם ההפך, שבהתחלה ראיתם שאתם נוסקים בסקרים וככל שהזמן עבר ראיתם שאתם מדממים מנדטים ולכן אמרתם 'לפחות נחתוך ונרוויח פוליטית'?
"לא. אני יכול להגיד שאותי זה לא מעניין, גם את בני גנץ זה לא מעניין. טובת מדינת ישראל היא לפני סקר ולפני פוליטיקה. אני לא בדקתי סקרים לפני שיצאנו".
המשא ומתן להחזרת החטופים
היו הזדמנויות שאם ישראל הייתה מתנהגת אחרת, שאם השיח של רה"מ היה אחר, היה אפשר להגיע לעסקה?
"זה שסינוואר הוא נבלה ואכזר - אנחנו לא תולים את העתיד שלנו ואת המטרות שלנו בו. צריך לעשות מאמצים. עובדתית, במבחן התוצאה, שמונה חודשים אחרי אנחנו לא מצליחים להחזיר חטופים. יכולה להיות אמפטיה, רצון טוב, סיפורים ומעשיות שכל אחד מספר. אני מסתכל על מבחן התוצאה".
חברים בקבינט וגם חברים בצוות המשא ומתן אומרים 'נתניהו מטרפד את העסקה'. אתה חותם על האמירה הזאת?
"זאת אמירה חריפה מדי. הוא לא מימש את האחריות שלו כראש ממשלה לעשות את כל המאמצים כדי ליצור תנאים טובים יותר להשבתם. נתניהו לא מספיק מבין שהוא ראש ממשלת ישראל בשעה הקשה ביותר, המחדל הגדול ביותר שמביא 240 אזרחים שהיו במיטות שלהם - לשבי חמאס. זה בא לידי ביטוי באינטנסיביות שהוא היה צריך לנהל את המשא ומתן הזה. לא היה צריך ללחוץ עליו פעמיים בשבוע לכנס קבינט כדי לשבת. לצערי בחלק מהמקרים הקבינט כונס רק אחרי יציאה לתקשורת".
אולי אז הייתם צריכים לדפוק על השולחן?
"דפקנו על השולחן ודיברנו בצורה חדה מאוד ונוקבת מאוד. היה יותר מפעם אחת שאימתנו אותו להצביע עכשיו והוא לא רצה כי הוא ידע איך תסתיים ההצבעה. הוא פוליטיקאי הרבה יותר טוב מאתנו, אנחנו הסתכלנו על טובת המדינה, על מה נכון לעשות כדי לחזק את המדינה".
לפני שבועיים אמרת בכנס דגן: "לי ברור שהשבת החטופים היא חובה מוסרית עליונה של המדינה". למה אתה אומר "לי ברור", ברור לך גם שרה"מ חושב שהשבת החטופים היא חובה מוסרית עליונה?
"ברור לי שלרה"מ החליפי איתמר בן גביר זה לא ברור. הוא השר המשפיע ביותר, המאיים ביותר וזה ברור לכולם, למרות שהוא לא חלק מקבינט, דמותו נמצאת שם באוויר, עבור אחרים ולא עבורי, ומשפיעה מאוד על קבלת ההחלטות. צריך להגיד את האמת לציבור: אם הולכים לעסקה - היא תהיה קשה מאוד ותוביל לזה שיצאו אלפי אסירים, מאות עם דם על הידיים".
"נתניהו רוצה לראות את החטופים חוזרים. הוא גם אישר שלושה מבצעים ראויים מאוד שהצליחו. הבעיה המרכזית שהצבעתי עליה גם ב-4 חודשים האחרונים, כולל במסמכים, היא של היעדר קבלת החלטות. רה"מ נתניהו מתקשה מאוד לקבל החלטות אסטרטגיות קשות, מנהיגותיות. אני רוצה לראות במבחן המעשה, בעוד שבוע-שבועיים כשיסתיים רפיח - האם הוא מוביל, חותר ודוחף להגיע לעסקה".
אתה יודע לומר שיש סיכוי עכשיו לעסקה על בסיס ההצעה של נתניהו וביידן?
"אני יודע שאת ההצעה האחרונה, שהקבינט אישר, ולצערי נתניהו לא רצה להביא אותה לקבינט הרחב ואנחנו רצינו מתוך שקיפות והגינות. ההעתק היה אצל המצרים, הקטארים ואצל סינוואר. מי שחשש מהשותפים שלו - זה הוא. אני מאמין שהמתווה האחרון, 'מתווה נתניהו', הוא הנכון, עליו צריך להתעקש ולכפות אותו על חמאס".
ואם סינוואר רוצה ערבויות בין-לאומיות שישראל לא תחדש את המלחמה?
"לא הייתי רוצה להיכנס לפרטי ההסכם. אני הייתי אומר שלא משנה איך זה ייגמר – סינוואר הוא בר-מוות".
אנחנו יודעים איפה הוא נמצא?
"לא. לא יודעים במדויק את המיקום שלו. אני מניח שאם היינו יודעים הוא היה מטופל".
חוק הפטור מגיוס
הזכרת את חוק הגיוס, מה אתה חושב על התיעוד של נתניהו מחייך מיד לאחר ההצבעה?
"ראיתי את זה מטווח של 3 מטרים. זה אגרוף בבטן. באיזה ניצחון נתניהו והשותפים שלו מתהדרים? את מי בדיוק הם ניצחו? את המשרתים בסדיר? את אנשי המילואים? אני חושב שהערב הזה הוא בושה לכל מי שהצביע בעד ההסכם הזה ופה אני משבח את שר הביטחון שהצביע נגד".
אני יכולה לחשוב שלך היה קשה שבעתיים בערב הזה, חשבת על גל ז"ל?
"שנייה אחרי ההצבעה יצאתי החוצה. חשבתי על גל, חשבתי על החברים שלו, על האנשים שאנחנו מגדלים. לקחת אחריות על המדינה, להפגין ערבות הדדית, להיות מחויב, לסכן את החיים שלך כדי שיהיה אפשר לפתח את המדינה. פה אני רואה את החיוך הגדול בזה שהוא הצליח לטרפד חוק גיוס ישראלי או חוק גיוס כולל שניסינו לקדם אותו בשנתיים האחרונות. הצבעתי - והלכתי".
זה משהו שליווה אותך גם בישיבות של הקבינט המורחב כשאתה מסתכל מסביב ורואה שרוב השרים שם לא שלחו את הילדים שלהם לשירות משמעותי?
"אני מנסה לא להכניס את העניין האישי ולקבל החלטות שקולות וענייניות ותוך כדי השבעה חזרתי לדיון כי נאמר לי שהוא חשוב. אבל אי אפשר להתחמק מהשאלה לגבי המחויבות של מנהיגים, ששירתו או לא שירתו, שהילדים שלהם משרתים או לא משרתים - ועד כמה זה מרכיב בהחלטה שלהם. ברור לי לגמרי שאנשים כמו אבי דיכטר וניר ברקת, לשעבר ראש השב"כ ומפקד במילואים, מבינים לגמרי את החובה הבסיסית, הערכית, שכולם ישרתו. בגלל שיקולים פוליטיים וחוסר עמוד שדרה - הם לוקחים החלטות בניגוד לצו המצפון שלהם. אנשים כאלה מפחידים אותי".
"השלב הבא יהיה לקפל ערכים דמוקרטים במדינת ישראל ולקבל החלטות כדי לרצות 'בייס' מסוים או לקדם אידיאולוגיה מסוימת, ואני מצפה מאנשים שיהיה להם עמוד שדרה ערכי מוסרי לקבל את ההחלטות הנכונות".
הלחימה בצפון
הצפון בוער, אתם נכנסתם לממשלה ב-11 באוקטובר כשהמטוסים כבר באוויר, שר הביטחון, הרמטכ"ל והמערכת הצבאית אומרים "קודם נסראללה" - אולי הם צדקו ואתם טעיתם?
"פה אני יכול להגיד שרה"מ קיבל החלטה נכונה מאוד. לא יוצאים למלחמה אזורית מבלי לשקול את כל השיקולים לעומק. להבין את הכשירות של צה"ל, את מצב המלאים".
שמונה חודשים אחרי והגענו לאותה סיטואציה רק בתנאים פחות טובים: מלחמה אזורית, לחימה בעזה, החטופים עדיין בשבי וגם איראן עברה את מחסום הפחד.
"אחרי 11 באוקטובר קרו הרבה מאוד דברים ועובדתית אנחנו כבר בינואר-פברואר אמרנו שצריך להעביר את המשקל צפונה כי האתגר שם הרבה יותר גדול מהדרום, ופה לא הצלחנו לשכנע - למרות שזה עלה פעם אחר פעם. יש שתי חלופות: אחת, לחתור להסכם שהוא די קרוב בעקרונות שלו, ולקבל את עניין הפסקת הלחימה
ל-4-3 חודשים בעזה ואז להגיע להסכם בלבנון שמשפר את 1701, להתחבר לנורמליזציה הסעודית, לבנות מענה אזרחי, להתחיל להשיב את היישובים בדרום ובצפון. או - להעביר את הכוח ולבנות מענה צבאי.
"אני שומע שמקטרים על היכולת של צה"ל - יש לנו עוצמה אדירה שנבנתה ב-75 שנים. צה"ל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון. האם נבון להיכנס למלחמה בלבנון? התשובה שלי היא לא".
האם גם לגבי המלחמה בצפון לא אומרים לציבור את האמת?
"מה שמפריע לי זה שבחדרי חדרים אומרים 'גם אם יישארו עד נובמבר, דצמבר, בבתי מלון זה לא נורא'. בני גנץ קבע תאריך 1 בספטמבר, המשמעות היא או ללכת להסכם או להפעיל כוח. ואז נאמר 'תפסיקו לתקוע לנו תאריכים, זה לא נורא אם זה יהיה 3 או 4 חודשים אחרי'. אומר את זה רה"מ, אני חושב שזה נורא. אם היינו מדמיינים מצב כזה שמפקירים קיבוצים, קריית שמונה, מטולה - זה היה נתפס כדבר בלתי אפשרי".
זאת הייתה טעות לפנות אותם?
"הייתה טעות, ופה להודות על האמת - היינו שותפים. היינו בחדר וזה אושר. אני חושב שהמרחק היה גדול מדי ומהר מדי. לא השקענו בזה מספיק מחשבה, אני מכה על חטא".
מה לא אומרים לציבור על איך תראה המתקפה?
"אין לי ספק שהיא תיגמר בניצחון ישראלי, אבל במחיר לא פשוט. יהיו נפגעים, תהיה פגיעה במבנים, אבל הנזק בלבנון יהיה פי 10. אני יודע מה היכולת של צה"ל".
קבלת האחריות
אתה חושב שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, גם כאן יש שיקול פוליטי?
"כן. אני חושב שצריך למנות ועדת חקירה ממלכתית מיד. שתעשה את כל ההכנות הטכניות ולא תתחקר עד שתסתיים המלחמה. היא צריכה להתחיל עשור לאחור, בתקופתי כרמטכ"ל. אני אומר שהיא צריכה להתמקד ב-7 באוקטובר וניהול המלחמה עד היום".
מה יהיה כתוב בדף של ועדת החקירה, אם וכאשר היא תקום, תחת השם גדי איזנקוט?
"עובדתית אני סיימתי תפקיד 5 שנים לפני המחדל הזה. אני מוכן לדבר על הקונספציה, על הדפוס שהיה בתקופתי, מבחינת המדיניות ההתקפית בכל המזרח התיכון, חיסול כל המנהרות ההתקפיות ברצועת עזה ובניית מכשול שהיה אמור לספק את הסחורה. אני אדם שלוקח אחריות. איתמר בן גביר, סמוטריץ', שהיו המפקדה של צה"ל - מדברים על קונספציה ועל איזנקוט וגנץ שהיו אחראים, ורק שכחו שסיימתי תפקיד 5 שנים אחורה".
היית מצפה מכל מי שהיה אחראי ל-7 באוקטובר להתפטר, כולל רה"מ?
"חד משמעית. כל מי שהיה בתפקיד ביצועי בצה"ל ונגע לאירוע הדרומי, בפיקוד דרום, באמ"ן, רמטכ"ל, ראש שב"כ, שר ביטחון, רה"מ - צריכים להתפטר. רה"מ צריך לחזור ולקבל את אמון העם. הכישלון הוא כל כך גדול שאף אחד מהם לא יכול להישאר בתפקיד".
בסוף מכתב ההתפטרות שלך הוספת משהו בכתב יד.
"כתבתי: 'בתקווה לשינוי, לישראל חזקה וצודקת, מורשת ועתיד הראויים מאוד לעם שלנו". פה התכוונתי שנהיה ראויים להקרבה ולעם המיוחד שלנו, ולחיילים יוצאי הדופן שנמצאים עכשיו בגבולות.
וזה מתכתב עם דברים שאמרת בדיוק לפני חצי שנה, על הקבר של גל, הבן שלך, שנפל בעזה: "אני מבטיח לך שנהיה ראויים בתרומה להחלטות הנכונות, למען מי שהקריב". גל היה המתנגד הגדול שתיכנס לפוליטיקה, אחר כך ראה אותך נכנס לקבינט וחשב שזה נכון. מה הוא היה אומר עכשיו?
"ללכת עם האמת שלי. הוא ראה את זה מגיל שנה והוא מכיר אותי, ולא להתרגש מרעשי רקע בצדדים, אלא להציב מטרות, לכוון אליהן וללכת אליהן - ככה אני חינכתי את הילדים שלי, וככה אני מתנהג".
כמה גל מלווה אותך ביום-יום?
"כל יום. בואי נאמר ש-41 שנים בצבא, בשירות קרבי עם פציעות, עם חברים, חיילים ומפקדים שנהרגים - שום דבר לא מכין באופן אישי לאירוע כזה".
הצוואה הזאת שההקרבה של גל ואחרים לא הייתה לשווא, היא יכולה להביא אותך גם למעשה פוליטי במובן הזה שאתה תחליט שהגיע הזמן שלך להיות מספר אחת?
"אני הצטרפתי לגנץ מתוך הבנה שהוא מספר אחת, והוא המועמד לראשות הממשלה ועשיתי מאמצים כאלה מהרגע שנכנסתי, ואני ממשיך גם היום. אני רואה שעדיין אנחנו המפלגה הגדולה ביותר בסקרים, ואני רואה שהוא מקבל את האמון הגבוה ביותר. בשנה הזאת אני בכלל לקחתי לעצמי לא לקחת החלטות גדולות או חדשות".