רגע לפני סיום ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני, ראש הממשלה חילק לשרים את מסמך "היום שאחרי", שמסביר כיצד עתידה להיראות רצועת עזה אחרי המלחמה. המסמך, לטענת רוב חברי הקבינט, לא מחדש דבר. כעת עולה השאלה מדוע לקח זמן רב כל כך לגבש מסמך שכזה. גורם ישראל בכיר בקבינט אמר אתמול (שישי) ל-N12 כי "נתניהו כתב מסמך כדי להרגיע את האמריקנים. התוכן נועד שלא להכעיס את סמוטריץ' ובן גביר".
עוד טען הגורם כי גם נתניהו יודע שמי שנוכח ברצועה אלה חמאס ופתח. כעת עולה השאלה איך ארה"ב תגיב למסמך הזה ואיך יגיבו המדינות הערביות המתונות, שנמצאות במגעים להסכם נורמליזציה עם ישראל. נדגיש כי כשקוראים את מסמך "היום שאחרי" שגיבש ראש הממשלה, עולה תחושה שמדובר בתקציר מנהלים של מסיבות העיתונאים שלו.
נתניהו דיבר על השליטה הביטחונית ברצועה, שהיא כמובן קונצנזוס, והדגיש כי השליטה תתבצע באמצעות "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי", שלא יהיו מזוהים עם מדינות טרור או עם גופים שתומכים בטרור. בקבינט, כאמור, לא נפלו מהכיסא. יתרה מכך, נזכיר כי ב-4 בינואר, לפני כחודש וחצי, שר הביטחון גלנט השתמש במינוח "גורמים מקומיים", וכמוהו גם השר גנץ שגיבש תוכנית דומה. אפילו רה"מ נתניהו, בחדרים הסגורים, נתן לצה"ל לפעול ברוח הזו בהיבטי הסיוע ההומניטרי.
החורים בתוכנית "היום שאחרי"
אחת הבעיות המרכזיות עם הנייר הזה היא שקוראים לו "היום שאחרי", אך הוא לא מסתכל לטווח הרחוק, אלא רק לטווח הקצר. זאת מכיוון שכדי לקבוע מה באמת יהיה ביום שאחרי, יש לקבל שורה של החלטות קשות, ובראשן: למי בסופו של יום מעבירים את המקל ברצועה? בינתיים אנו יודעים רק למי אסור לאחוז במקל הזה, ואיננו יודעים מי ראוי לקבלו.
בקרוב עתיד להתחיל פיילוט שכונת זייתון, שבה שולטות שתי חמולות המזוהות עם פתח. אלה חמולות קשוחות מאוד, שאפילו חמאס חושש מהן. קיימת אפשרות שאלה יובילו את חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה, ובכך ישראל תוכל לבחון אם מודל הגורמים המקומיים אכן עובד. ועדיין, זה לא מספיק. כל בר דעת מבין שאלה לא אנשים שיכולים לנהל את הרצועה, אלא רק יכולים לסייע בבעיה נקודתית. זו סוגיה מורכבת מאוד שמצריכה מחשבה רבה.
חשוב להוסיף כי "היום שאחרי" לא קרוב כפי שנדמה. למעשה, נראה כי מבצע צבאי ברפיח יתאפשר רק בסוף חודש מרץ. זאת למרות ניסיונותיו של נתניהו להאיץ את התוכנית המבצעית. הסיבה לעיכוב היא שמבצע בסדר גודל כזה מצריך תיאום עם האמריקנים והגעה להסכמות, תיאום עם מצרים ושורה של פעולות בתוך הרצועה. זאת מבלי להתייחס לסוגיית הפליטים ולפינוי האוכלוסייה הנדרש באזור. מהלך שכזה לא יכול להתבצע על רגל אחת. הוא צריך להיות מסודר ומנוהל בקפידה.