"תוכנית המאה" שהציג אמש (שלישי) נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כוללת מפה מפורטת של חלוקת שטחי הגדה המערבית בין ישראל לרשות הפלסטינית, כשירושלים המאוחדת היא בירת ישראל, ובירת פלסטין שוכנת במזרח ירושלים. טראמפ אף הצהיר כי בבוא העת ארה"ב תשמח להקים שגרירות בבירה החדשה. הכירו את העיר המיועדת לשמש כבירה הפלסטינית - מימיה כעיירה קטנה בשליטה בריטית, ועד להפיכתה לאתר פסולת בידי עיריית ירושלים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבו דיס היא עיירה פלסטינית ממזרח לירושלים בגבול מדבר יהודה הצפוני, השוכנת בשטח B ומונה יותר מ-15 אלף תושבים. לפני מלחמת השחרור מנתה השכונה כ-2000 תושבים, כולם מוסלמים. בתכנית החלוקה יועדה העיירה להיות חלק מהשטח הבין-לאומי של ירושלים וסביבתה, ובעקבות מלחמת השחרור עברה משליטה בריטית לשליטה ירדנית. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 עברה העיירה לשליטה ישראלית. בתקופה זו גדלה אוכלוסיית אבו דיס משמעותית, עקב מעבר תושבים מחברון ליישוב וכן תושבים ערבים שגרו ברובע היהודי וגורשו ממנו לאחר מלחמת ששת הימים.
תוכנית המאה נחשפת - כל הפרטים על העסקה \\ אבו מאזן, חיזבאללה ואירן נגד תוכנית המאה \\ פומפאו: "לא משנה מי יהיה רה"מ, תוכנית המאה תצא לפועל" \\ האם יישובי המשולש יהיו חלק מפלסטין? \\ שרים בימין מזהירים: "מדינה פלסטינית - קו אדום"
לאחר חתימת הסכם אוסלו, גדלה חשיבותה הפוליטית של אבו דיס. מבנים של מוסדות שלטון הוקמו בעיירה ואף נבנה בה בניין גדול שהיה אמור לאכלס בתוכו את המועצת המחוקקת הפלסטינית. ואולם, עם השנים הבינו הפלסטינים כי מדובר בניסיון לייצב את אבו דיס כחלופה לירושלים, ועל כן העבירו את הגורמים הממשלתיים לרמאללה - שם הם שוכנים עד היום.
לאחר האינתיפאדה הראשונה, במסגרת הקמת גדר ההפרדה נבנתה חומת בטון גבוהה שחוצצת בין אבו דיס למזרח ירושלים. מאז הקמת החומה מתבצעת תנועת התושבים אל ירושלים וחזרה דרך מספר מחסומים. הגדר אף מפרידה בין 6,000 דונם של אדמה חקלאית, הנמצאים בשטח הישראלי, לבין שאר העיר. ולמרות שאינה מוגדרת כחלק מירושלים רבתי, הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת אל-קודס שוכן באבו דיס ולכן גם נחשב בעיניי רבים לשלוחה של ירושלים המזרחית.
בשנת 1981 הוקם על ידי עיריית ירושלים אתר פסולת באבו דיס. עד סגירת האתר ב-2012 הוטמנו בו כ-7 מיליון טונות של פסולת ביתית שהגיעו מרחבי ירושלים. בשנת 1999 האתר הועבר לידי עיריית מעלה אדומים וקלט כ-1,350 טונות של פסולת ביתית ליום, 1100 מהן הגיעו מירושלים. המזבלה באבו דיס יצרה מפגעים סביבתיים של זיהום האוויר, זיהום קרקע, ואף קיים חשש לזיהום מקורות המים באזור. האתר הופעל בצורה שאינה תקינה מבחינת כיסוי, גידור, וכניסת אנשים למתחם - שהוקם בסמיכות מירבית לעיירה.
בתוך אבו דיס ישנה התיישבות יהודית הנקראת קדמת ציון, שאדמותיה נרכשו על ידי יהודים בשנת 1925. ממאורעות תרפ"ט ועד מלחמת ששת הימים לא יכלו בעלי המתחם לעשות שימוש בנחלותיהם. במאי 2004, נכנסו מתנחלים מעמותת "עטרת כהנים" לשני בתים בשכונה. הבית הראשון, "בית שרה", בית בן שתי קומות בחלקה הצפוני של אבו דיס. הבית השני, "בית האחים", נמצא בחלקה הדרומי של השכונה. הבתים נרכשו על ידי המיליונר ארווין מוסקוביץ', שתומך כספית בעמותה. הגישה אל השכונה היא רק דרך מעבר בציר הביטחון שלמרגלות גדר ההפרדה. במקום 10 משפחות יהודיות, המונות כ-60 נפשות.
הרעיון של אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינים שתקום במסגרת הסכם מדיני עלה לראשונה בהבנות ביילין-אבו מאזן ב-1995. אז, הסכימה ישראל בפעם הראשונה לדון בעניין ירושלים. ההצעה להפוך את העיירה למרכז הפוליטי של הפלסטינים נתפסה בצד הפלסטיני כפנטזיה ארוכת שנים של מובילי מדיניות ישראלים, שקיוו הפלסטינים יוותרו על ירושלים וימציאו לעצמם ירושלים חדשה. אבו דיס היא אמנם עיירה גדולה ומבוססת, אך היא אינה ירושלים. כשהם הבינו שהם נכנסים לתוך המלכודת הזו, הפסיקו עם בניית מבנה לפרלמנט באבו דיס והחליטו לעבור לרמאללה - כהצהרה שאין תחליף לירושלים מבחינתם.
"כמו להגיד: אנחנו נמציא לכם ירושלים אחרת"
מנכ"לית "עיר ערים", יהודית אופנהיימר, הסבירה את הבעייתיות שבקביעת אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינת: "אבו דיס אף פעם לא הייתה חלק מירושלים. גם לא כשישראל התרחבה ב-1967 לאזורים שמעולם לא היו חלק מירושלים וקבעה את הגבולות החדשים של העיר. ישראל בנתה הרבה מאוד שכונות לישראלים במרחב הזה, כמו פסגת זאב והר חומה, אבל אבו דיס לא הייתה בשום קונסטלציה חלק מירושלים".
"היא עיירה קרובה מאוד לירושלים ואולי לכן אפשר את המשחק הזה של עיר ממשל", הוסיפה. "והקמפוס המרכזי של אוניברסיטת אל קודס שנמצא שם, זה נתן חלק מההשראה להגיד שאל קודס זה שם. בין אם מדובר ברעיון של אבו דיס לבדה, או בחיבור של אבו דיס עם השכונות הירושלמיות מעבר לגדר, זה להגיד לפלסטינים שלא תהיה להם דריסת רגל בירושלים, ש'אנחנו נמציא לכם לירושלים אחרת'. המחשבה שזה יגרום לפלסטינים לוותר על הרעיון של ירושלים - זה מופרך כמו שיגידו לישראלים לכו תקימו ירושלים במבשרת, אין לזה סיכוי".