>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
כמחצית מאוכלוסיית המדינה הן נשים, אבל במקום שבו מתקבלות ההחלטות חלוקת הכוחות שונה בתכלית. מתוך 120 חברי וחברות הכנסת לא פחות מ-90 הם גברים, וסביב שולחן הממשלה הרחבה בתולדות ישראל יושבות בסך הכול שש שרות. ואם זה לא מספיק, גם הנשים שפרצו את תקרת הזכוכית נאלצות להסתפק במשרדים המשפיעים פחות: האוצר, החוץ והביטחון לגברים, שוויון חברתי, תפוצות ואיכות הסביבה לנשים.
אירוע בולט שממחיש את אי השוויון המגדרי בקרב מקבלי ההחלטות התרחש לפני כמה חודשים, עם הדרישה לבצע קיצוץ דרמטי במספר המשתתפים בישיבות קבינט הקורונה. ההחלטה התקבלה ובחדר הדיונים נותרו עשרה גברים ואף לא אישה אחת. לאחר מחאה ציבורית הוחזרו כמה מנשות הממשלה לקבינט, אבל עדיין ניכר כי את המילה האחרונה אומרים ראש הממשלה נתניהו והשרים גנץ, כ"ץ ואדלשטיין.
אז איך במדינה שכבר בשנות ה-70 עמדה בראשה אישה קיים פער מגדרי בולט כל כך במוקדי קבלת ההחלטות? איפה מתחילה הבעיה? ומה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב? בפרק החדש של "אחד ביום" - דפנה ליאל על תקרת הזכוכית של הנשים בכנסת שהולכת ונעשית נמוכה עם השנים, ועל מה שצריך לעשות כדי לנפץ אותה.
