את עילי בוטנר אתם מכירים היטב מהשירים שלו. את רובם אתם בטח תזמזמו מבלי לדעת שהוא כתב והלחין. ב-20 השנה האחרונות הוא כתב ושיתף פעולה עם כמה מהזמרים הגדולים בישראל, ביניהם רן דנקר, ריטה ונינט. אבל תמיד הוא היה קצת בצל, מקפיד שאחרים ישירו את סיפור חייו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
חוץ ממיטב הזמרים שכתב להם, מערכת היחסים היציבה ביותר של בוטנר הייתה עם ילדי החוץ - הלהקה שהקים לפני 14 שנה והחליט במפתיע לפרק. בחודשים האחרונים הוא יצא לחפש ילדי חוץ חדשים שימשיכו לשיר איתו את פסקול חייו - וכעת הם נחשפים לראשונה.
בוטנר לא מרבה לדבר על חייו האישיים. אם כבר, הוא מעדיף לכתוב עליהם שירים. מהשירים שלו אפשר להבין את הסיפור המלא שלו - את הפצעים והשריטות של הילד מקיבוץ עין כרמל, שתמיד רצה להרגיש שייך. הילד שהוריו התגרשו ושתמיד חיפש בית. הנער שאחיו הבכור עופר התמוטט באמצע החיים, והפך פגוע נפש אחרי שימוש בסמים.
"אפשר לצמוח מתוך זה"
כמה שנים בעצם עברו מאז?
"27 או 28 שנה".
ועדיין כשאתה מדבר על זה, על הסיפור הזה, אני רואה שבעיניים שלך ממש מחזיקות לא לדמוע.
"כן, כן".
כי מה?
"כי זה הפצע. זה לא נעלם. רק הנקודה שאתה מתנהל בעולם משתנה. מה שמאוד עזר לי בכל הסיפור זה האפשרות לכתוב על זה ולדבר על זה. אבל זה לא קרה מיד, לקח לי זמן לספר על מה כתבתי את השירים. אבל זה שהוא אפשר לי לדבר על זה, אני חושב שזה גם עזר לי ברמה האישית לבוא ולהסתכל על אחי ולראות שעל אף הקושי הגדול, אפשר לצמוח מתוך הדבר הזה".
"היא גירשה את אח שלי"
את השיר המפורסם שכתב על אחיו, "מכתב לאחיו", הפקיד בידיו של קובי אפללו. הסיפור מאחוריו שובר לב לא פחות מהמילים עצמם. "אח שלי הרבה שנים חי בהוסטל בחדרה", הוא משתף, "ולא רחוק מההוסטל יש חנות מכוניות, והוא אוהב להיכנס להסתכל על מכוניות חדשות. יום אחד הוא נכנס, וכנראה הבגדים שלו לא היו הכי מתאימים לאולם תצוגה של מכוניות, ואישה אחת פשוט גירשה אותו במילים: 'אדוני תצא מכאן, אנשים כמוך לא רצויים פה'. והוא מתקשר לספר לי, ואז כתבתי את 'מכתב לאחי'. ככה כתבתי את השיר".
"אותה מישהי, שלא מכירה אותו ולא יודעת, היא יכולה להיות למוחרת אולי בהופעה שלי. אולי היא אוהבת את השירים שלי. יש אנשים פגועי נפש, וקחו אוויר, זה לא באשמתם", אומר בוטנר.
"יכולת לבחור יותר טוב ממני"
באת מבית שהתפרק, עד כמה המשפחה שאתה בנית היא תיקון?
"היא נס מבחינתי. זאת אומרת, היא תיקון בכל דבר. גם ארבעה ילדים, טפו-טפו שיהיו בריאים, ושירי - אני אומר לה כל הזמן: 'יכולת לבחור כל כך הרבה יותר טוב ממני".
על שירי כתבת כבר שיר?
"בטח, מלא".
כי אמרת שאתה כותב רק על פצעים.
"לא, כל האלבום הראשון עם ילדי החוץ כתבתי עליה. 'רץ אלייך' למשל, זה הכול על שירי".
בשירים שלך אתה רומנטיקן ואתה נותן ביטוי מאוד גדול ללב. גם בחיים עצמם?
שירי: "לא"
עילי: "לא מספיק" (צוחק)
אתה מספר לילדים על הילדות שלך?
"כן, הם גם שואלים לאט-לאט, ככל שהם מתבגרים, לפעמים שאלות קשות".
כמה אתה משתף? כמה אתה פותח?
"יש דברים שהוא מנסה להסתיר - עונה 'כשתגדל, תבין'", משיב בנו איתי, בן 13.5.
"היינו מטיילים בין בתים, תלושים"
"סיפרתי להם לא מזמן על בית הילדים", מספר עילי. "הם יודעים שהיה דבר כזה שאתה גדל בבית ילדים בקיבוץ, ואז אתה פוגש את ההורים שלך ארבע שעות ביום. אתה הולך לבית של ההורים, משחק איתם, אוכל ארוחת ערב, ואחרי ארבע שעות מחזירים אותך לבית הילדים. אתה לא ישן עם ההורים".
אתה היית המחזור האחרון בעצם של הלינה המשותפת.
"כן".
אתה זוכר משהו מזה?
"כן, בטח. זוכר 'ראש לקיר' וכיבוי אורות. אני זוכר שאבא שלי יושב לידי ליד המיטה ואני 'מקלף' לו את האגודל עד שאני מפסיק ואז הוא מבין שנרדמתי".
ומהשירים אפשר להבין שגם היחסים עם אימו מורכבים: "אני זוכר את הרגע שבו אחי הגדול חלה ואז תשומת הלב עוברת אליו. הגירושים, הכול היה סביב זה, אני ואחי היינו מטיילים בין בתים".
תלושים?
"קצת, כן. תקופה לא משהו. כתבתי את השיר שקוראים לו 'היי' שמדבר על נקודת הזמן הזאת שם. פעם, אימא שלי שאלה אותי 'תגיד, אבל אני אהבתי אותך כל החיים. זה כאילו אני הולכת במדרכות בקיבוץ ואומרים לי 'איך הוא מעז לכתוב עלייך כאלה דברים'. אמרתי לה 'אימא, זה היופי בשירים, שאתה לוקח איזושהי נקודה בזמן ומגדיל אותה וכותב עליה".
אז השירים הם הדרך שלך להתחשבן?
"גם. לגמרי להתחשבן. להתחשבן וגם לתת ביטוי לדברים שאני לא אומר בדרך כלל".
כך התנהלה הפרידה מ"ילדי החוץ"
במקביל למשפחה הפרטית, הקים בוטנר לפני 14 שנים גם משפחה מוזיקלית: ילדי החוץ שלו - אוהד שרגאי ואדר גולד, שהתגלו ב"כוכב נולד". לגולד יש גם ייחוס מכובד - אימא שרי, כוכבת האייטיז, והאח יובל שמככב עכשיו ב"כוכב הבא". בהמשך הצטרף גם תום גפן, וביחד הפכו בוטנר וילדי החוץ לאחד ההרכבים המצליחים בישראל עם להיטים גדולים.
דווקא בשיא ההצלחה שלהם, עילי החליט לצאת לדרך חדשה ולהחליף את ילדי החוץ: "אני בנקודה בקריירה שלי שבה אני רוצה לעשות משהו אחר, משהו חדש. יש לי שירים חדשים ובא לי לשמוע אותם גם בקולות אחרים ובא לי שהמופע שלי ייראה קצת אחרת. זה באמת בהערכה ובחברות".
איך ניגשים לשיחה כזאת בכלל?
"עושים חזרות במקלחת ומול המראה".
"אני מודה, אני בכיתי כמה ימים גם, ממש הייתה לי תקופת אבל", משתף אוהד שרגאי. "והיה שם גם כעס אפילו קצת, אבל גם המון המון השלמה והבנה ושחרור". תום גפן מוסיף: "אני חושב שיש משהו חשוב בלדעת מתי לשנות ולהחליף", ואדר מסכימה: "ועילי ידע מתי וצדק"."בדיוק, אמרנו לו שצריך גם לדעת מתי לזהות את השינוי שמגיע ומתי לשנות ואנחנו... אני גאה בו מאוד", אומר תום.
"אני מרגישה ממש זכות לסיים את הדבר הזה ככה", אומר אדר, "שהוא בבסיס שלו מאוד גבוה בחברות ובאהבה מאוד גדולה, ולעבור לדבר הבא - שזה אני, שזה המשפחה שלי שתהיה מתישהו".
"לא רואה את עצמי כזמר"
במשך חצי שנה נמשכו החיפושים אחר ילדי החוץ החדשים. כל אחד רוצה להיות כוכב, אבל אפילו עילי הופתע מכמות הפניות והזמרים: כאלף זמרים וזמרות הגישו מועמדות, מאתיים הגיעו לאודישנים ומתוכם יצאו שישה -יהלום, לינוי, לורן, נבו, נווה ורון. כולם בני 20 וקצת, בוגרי "הכוכב הבא" או להקות צבאיות, צעירים שבמידה רבה גדלו על עילי בוטנר וילדי החוץ: "זו נקודה שהיא טיפה מטלטלת, כשאומרים 'גדלתי עליך'. פעם אני הייתי הכי קטן בכל סיטואציה - פתאום זה התהפך".
"ראינו המון אנשים, המון זמרים מאוד מדהימים שהגיעו לאודישן", הוא מספר. "ומי שפה זה הטופ של הטופ, באמת. הם אדירים ומוכשרים, ומלאי אנרגיה ומלאי תשוקה. אני מחכה לרגע שנעלה לבמה, שהקהל ישמע את הביצועים החדשים, שישמע את השירים החדשים. יש פה המון דברים מאוד מרגשים".
למה בעצם לא לנצל את ההזדמנות בהתחדשות הזאת, ולצאת לדרך חדשה לבד?
"כי הקריירה שלי היא מתחילתה מורכבת משיתופי פעולה. אני כותב, מלחין, מנגן, מפיק עושה את הדברים האלה - לא רואה את עצמי כזמר". והוא מספר שבמשפחה הובכו כששמעו שהוא שר באחד משירי האלבום החדש: "לא ציפיתי לתגובה כזו. אני מספר שם דברים ואותם זה נורא הביך, אבל שיתמודדו. אתה יודע, אתה מפסיד משהו במקום אחד, אבל אתה מרוויח במקום אחר".
מה אתה מפסיד?
"שלא תמיד מכירים אותי למשל עם השירים שלי. עד היום. תראה, זה נרגע, אבל היו הופעות בתחילת הדרך, שהיו שואלים אותי נגיד למה אני עושה קאברים לנינט".
"בסוף אין פרידות שמחות"
הרצון להתחדש היה שם עוד לפני ההחלטה להנתק מילדי החוץ. בשנים האחרונות בוטנר הקפיד להמציא את עצמו מחדש: בתיאטרון הוא כתב והלחין את השירים לכמה ממחזות הזמר המצליחים של בית ליסין - ובשנה האחרונה הוא חלק מהפודקאסט של דליה גוטמן, שחר סגל ורועי בר-נתן. עם בר-נתן הוא גם יצא לאחרונה במופע מוזיקלי וקומי חדש.
השבוע התקיימה ההופעה האחרונה של ילדי החוץ. בוטנר, כרגיל שר איתם את השיר "בואי נעזוב", אבל הפעם זה לא רק שיר. "זה לא ערב עצוב", הוא אומר. "זו התחלה של משהו חדש, שאני מחכה לו הרבה זמן. בסוף אין פרידות שמחות".
בסוף הדרך אתה תהיה מאושר?
"האושר הוא חמקמק. אני מאושר במשפחה שהקמנו ובילדים. אני מאושר בשירים החדשים שאני כותב. אני מאושר שיש לי ההזדמנות לעשות את זה".
תחקיר: מאי פכט