כשהיה בן 13, פניו וקולו של מישל כהן הפכו בן לילה מוכרים כמעט בכל בית בישראל. הילד הדימונאי התחרה בתוכנית "בית ספר למוסיקה", כבש את לב השופטים והקהל בבית וקטף את המקום הראשון בעונה הראשונה של תחרות הכישרונות לילדים ששודרה בקשת. כהן התחרה בין היתר בשון גיטלמן, עדי ביטי ושי המבר. בעונה השנייה של אותה תוכנית ניצחה אגם בוחבוט. כעת, יותר מעשור אחר כך, אחרי שנשאל אין-ספור פעמים בשנים האחרונות "לאן נעלמת?" הוא מסתכל בפעם הראשונה לאחור, נזכר בימים ההם וחושף בפעם הראשונה את הקשיים שנקלע אליהם.
היום כהן בן 26. את דרכו בעולם המוזיקה הוא החל בגיל צעיר כפייטן בבית כנסת. בעקבות הופעה בבר מצווה, והוא אז בן 9, זומן הזמיר הצעיר לפגישה עם מנהל להקת "פרחי ירושלים" – והוא הציע לו להצטרף לשורות הלהקה. כהן והוריו הוחתמו על חוזה והזמר הצעיר החל לצעוד בשביל חדש, שהוביל אותו להופעות בארץ ובעולם. ואז הגיעה ההזמנה לאודישן ל"בית ספר למוסיקה", אודישן ששינה את חייו. "את המבחן הראשון עשיתי מול מצלמה. רק אחרי חצי שנה חזרו אליי וזימנו אותי לאודישן נוסף", הוא נזכר. "שם, מול מצלמות, על הבמה, פגשתי את משה פרץ ואת יהורם גאון ואת כל צוות השופטים. זה היה שוק גדול בשבילי. קלטתי בצילומים שאוהבים אותי, אבל לא ידעתי כמה זה יתפוס".
"אבא שלי היה מופיע עם פול מקרטני עד שהוא הכיר את אימא שלי בשוק בדימונה", מוסיף כהן. "אבא שלי תמיד היה בעסקי המוזיקה, וגם אנחנו, המשפחה, תמיד היינו סביב המוזיקה".
הצלחתה של התוכנית בכלל ושל כהן הילד בפרט שינתה כצפוי את חייו מקצה לקצה. "פתאום, בלילה אחד, הפכתי לכוכב", הוא מתאר. "כמו נינט טייב. מילד רגיל בדימונה שאין לו הרבה, הפכתי ל'ילד כוכב' שכל המדינה מכירה. לא יכולתי לצאת מהבית. כולם הכירו אותי. זה שינה לי את החיים, אבל זה עשה לי טוב. אחרי שזכיתי בתוכנית המשכתי להופיע בהפקות שונות בארץ ובחו"ל. הופעתי אצל ראש הממשלה, אצל הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל. הרבה מאוד במופעים גדולים". בתקופה הזו הוא היה מקור הפרנסה העיקרי של משפחתו, הוריו ואחיותיו. מישל הקטן הרוויח הרבה מאוד כסף והופיע כמעט בכל יום. הוא הקפיד לסיים 12 שנות לימוד ועבר להתגורר בראשון לציון, הרחק מההורים ומהבית שגדל בו, כדי להמשיך לעבוד.
"לא הייתי יוצא מהבית, הייתי במצב רוח ירוד, בדיכאון – רק חיפשתי להתרחק מהמוזיקה"
"בבת אחת הקריירה שלי נגדעה"
לקראת הגיוס שלו לצבא, שם שירת בסופו של דבר כלוחם בסיירת חרוב, הקרקע שחשב ליציבה תחת רגליו החלה להתערער. כהן הבין שהוריו והאדם שליווה אותו בקריירה ניהלו את כספיו בצורה שהזיקה לו ולא הבטיחה את עתידו הכלכלי – להפך. "בשלב מסוים המשכורות לא הגיעו בזמן, ומערכת היחסים שלנו כבר לא הייתה מיטיבה ומכניסה, בלשון המעטה. הבטיחו לי סטטוס של 'אומן פעיל' או להתקבל ללהקה צבאית, אבל בבת אחת הקריירה שלי נגדעה".
"נשארתי בלי שום פתרון. הייתי מאוכזב מהמוזיקה ומהחיים שלי. התקופה הזאת הייתה קשה לי. לא הייתי יוצא מהבית, הייתי במצב רוח ירוד, בדיכאון. לא רציתי להתקדם לשום דבר, רק חיפשתי להתרחק מהמוזיקה", הוא מודה. "עשיתי עבודה מועדפת בים המלח ועבדתי בכל מיני מקומות במשך שנה וחצי, שנתיים. היה לי הכול, אבל גם לא היה לי כלום. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. התרחקתי מהתחום. אחותי הגדולה ניסתה לשכנע אותי לחזור להופעות והייתי מנתק לה את הטלפון. לא רציתי לשמוע על זה".
"בלילה אחד הפכתי לכוכב. כמו נינט. לא יכולתי לצאת מהבית"
מתי חל השינוי?
"אנשים שהייתי פוגש היו שואלים אותי איפה אני, לאן נעלמתי. אבל בתוך תוכי ידעתי שהמוזיקה עוד לא נגמרה מבחינתי. חזרתי למוזיקה, חזרתי להופיע, והכרתי מנהל חדש, מנהל שעזר לי לשחרר שירים. הקלטתי קאברים והעליתי אותם ליוטיוב. בזכות אותם קאברים פנו אליי מהפקת 'הכוכב הבא'. הגעתי לאודישן והיה באז מטורף. זה החזיר לי את הביטחון. נתן לי תחושת שייכות והחלום שלי נרקם מחדש".
"חייבים לי הרבה כסף, אבל המשכתי הלאה"
בימים אלה הוא עובד על אלבום חדש ומוציא את הסינגל ראשון מתוכו, "אני אשם". "השיר הזה עוסק בתקופה המאוד לא פשוטה שעברתי. אני מקבל בו אחריות למה שקרה. זו מעין פרידה מהחיים שהיו לי וקבלת אחריות לדרך שעברתי".
היום, אומר כהן, עוד מזהים אותו ברחוב, אבל הוא עדיין חי את מה שעבר עליו. "אנשים היו חייבים לי הרבה כסף ולא יכולתי לתבוע. אבל אני בוחר להמשיך הלאה בחיי ולהתקדם, למרות שנפגעתי כל כך. זה לא היה פשוט, אבל זה מה שהיה".
מה המסר שלך ל"ילדי פלא" אחרים שמתחילים את דרכם בתעשייה?
"חשוב מאוד שיהיו אנשים חזקים שילוו אותך. אלה יכולים להיות ההורים שלך או דמות שאפשר לסמוך עליה באמת. אנשים שיוכלו לשמור עליך, שיכוונו ויוודאו שאתה בדרך הנכונה. בגיל 15 הייתי כוכב, הייתי חשוף לדברים כמו מסיבות, אלכוהול ונשים כבר מגיל צעיר מאוד. הייתי צריך ללמוד לתמרן בין הקריירה ובין הלימודים בבית הספר. זה היה לא פשוט. אם היו מפקחים עליי כמו שצריך, הרבה דברים שקרו לי היו נחסכים ממני".
מה היית רוצה להגיד למישל הקטן?
"שילך אחרי החלום שלו, בלי לחשוב יותר מדי, ושלא יוותר עליו אפילו לא לרגע. אני לא מצטער על שום דבר שעברתי. זה לא היה מסלול פשוט. החלום שלי עכשיו הוא להמשיך להגשים את עצמי במוזיקה ולהגיע רחוק יותר".