"קודם כול יש מצב שלהיות הילד הרע באיזשהו גיל נהיה פתטי", מודה השף טום אביב כשאנחנו צועדים בשוק הכרמל בתל אביב לעבר המסעדה החדשה שהוא עומד לפתוח בשבוע הבא. "בשורה התחתונה, במבט לאחור, עשיתי הרבה טוב, אבל מצד שני התאהבתי בתדמית הילד הרע שלי קצת יותר מדי. ואני חושב שחציתי את הגבול".
ואכן במקרה של השף אביב, התדמית היא חלק גדול מהסיפור. אחרי שזכה ב"מאסטר שף" הוא יצר לעצמו דימוי של רוקסטאר וידע הצלחה גדולה. אלא שאז הסתבך עם כל מי שאפשר, הורשע בתקיפה ועזב למיאמי. גם שם לא הכול זרם חלק – ועכשיו הוא חוזר לישראל ופותח בדיוק ביום הולדתו ה-37 מסעדה חדשה, מוכן סוף-סוף להיפרד מהתדמית הבעייתית שלו – זאת שקידמה אותו לא מעט, עד שסיבכה אותו מעל לראש.
"זה בסדר לחזק תדמית", אומר השף, "אבל מצד שני היה לי קשה לשחק כמו דמות. יש בי את החלקים האלה. יש בי את החלק של הפזיזות, של האגרסיביות. אני חושב שזה פשוט נתן לזה במה הרבה יותר גדולה. ואז, כשהתדמית הרעה הופכת אותך למעניין, אתה זורם עם זה ואומר, 'או-קיי, זה טוב'. אבל אם תערבב את זה עם אלכוהול ועם מעט שעות שינה, ותערבב את זה עם הרבה לחץ ועיניים עליך – יוצאים דברים רעים – ויצאו דברים רעים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אתה מרגיש שבגיל 37 הגיע הזמן לפאזה אחרת של טום אביב?
"כן. 'הילד הרע' – אני כבר לא ילד. אנחנו בדור אחר, הילד בן 37".
הייתה תחושה שדיברו על הפרשות שלך והשמועות עליך יותר מאשר על האוכל שלך. אתה מנסה להילחם בזה לקראת פתיחת המסעדה החדשה?
"אני נלחם בהרבה דברים שהולכים עם השם שלי. כשפתחתי את המסעדות הקודמות שלי עשיתי את זה עם קבוצה של שותפים, והתפקיד שלי היה בין היתר להיות הפנים של הקבוצה. ברגע שהתדמית הזאת תפסה, אמרנו 'בואו נלך עם זה'. אנשים התעניינו בחיים שלי וזה הוכיח את עצמו כלכלית. אז הייתה לי רוח גבית להמשיך עם זה. הפעם אין לי שותפים. בפעם הראשונה אני לגמרי לבד. אני לא חושב שתל אביב מכירה משהו כזה. הכול פה זה הון עצמי. אנשים חושבים שאני משוגע. אני פותח בלי עזרה מהמשפחה, בלי משקיעים, בלי הלוואות. כלום. לבד. כל החיים שלי מושקעים פה".
כמה כסף הוצאת עד עכשיו?
"מאות אלפי שקלים, וזה עדיין לא נגמר".
אתה לא מפחד? איך אתה ישן בלילה?
"בלילה אני ישן טוב, אבל אני מתעורר ושואל את עצמי את השאלה הזאת. אני נורא בטוח במה שאני עושה. בסוף אנשים נהנו ב'קוקו' וב'פאט קאו' מהאוכל. ואי אפשר לקחת ממני את זה. הפעם יראו טום אביב שהוא גם איש עסקים. שיושב על המספרים".
"ברור, יש לי מלא חרטות"
אחרי למעלה משנתיים במיאמי, שבהן הוביל את מסעדת "ברנז'ה", שנסגרת בימים אלה, חזר אביב לתל אביב וביום שני תיפתח "טברנה דל-מאר", המסעדה הכשרה שלו בשוק הכרמל. "אתה יודע, זה מלחיץ", הוא אומר. "גם הבר ממול שלי, זה יהיה בר שיוציא קוקטיילים".
אני רואה אתכם בשיא ההכנות לקראת הפתיחה, מה מדד הלחץ?
"אי אפשר להסביר את זה. זה לא כמו קו ישר, זה כמו פולסים שעולים ויורדים, שלאו דווקא קשורים למציאות. הבוקר למשל קמתי בלחץ, ואז נכנסתי לשיגעון רגעי שאני לא יודע איך תיראה הפתיחה".
"התשובה הקלסית היא לא", הוא מהסס קצת לפני שהוא עונה. "אבל התשובה האמיתית היא שזה לא בריא אף פעם. אולי זה באמת התחום הכי מסובך שיש. זה לרצות אנשים שמשלמים לך כסף, זה גם קשה לשמור על אחידות ולעשות את זה כל יום, וזה גם החלק הסיזיפי מנטלית. זו לא הסדרה 'הטבח' או 'מאסטר שף', שם אנחנו חיים ממשימה למשימה. זה לעשות את אותו סלט ואותה מנה בכל יום. ועוד לא דיברנו על עובדים – החלק הכי קשה".
מדווחים כמעט בכל יום על מסעדה אחרת שנסגרת, יש ירידות של עשרות אחוזים בהכנסות. אין חשש לפתוח דווקא עכשיו?
"המחשבה שלי היא שיותר גרוע לא יכול להיות. ולפי הכי גרוע הזה עשיתי את התוכנית העסקית שלי. זאת אומרת שכל דבר טוב שיקרה – בונוס. בניתי עסק מצומצם ורזה מאוד, וכל דבר אחר הוא בונוס".
עברו שמונה שנים מהזכייה שלך ב"מאסטר שף". אילו היית חוזר לאחור, היית עושה משהו אחרת?
"כלום. אני יושב עם מתמודדים עכשיו, רוב החבר'ה שואלים איך הצלחתי לפתוח מסעדות אחרי הזכייה. שלוש שנים אחרי שזכיתי הפכתי להיות מחמשת השפים המדוברים בארץ. אבל אם אתה שואל אותי אם יש לי חרטות על כל השנים האלה, אז ברור, יש לי מלא חרטות".
"אתה מהסיפור עם הכלב עם הבוקס?"
ובאמת לא קשה לדמיין על מה הוא מתחרט. לפני שמונה שנים, כשהיה אביב בן 28, הוא פרץ לתודעה לאחר שזכה ב"מאסטר שף" והיה מהיחידים שהצליחו למנף את הזכייה שלהם ולפתוח את המסעדות המצליחות "קוקו במבינו" ו"פאט קאו" (Fat Cow) – ולא לרדת מהכותרות. השיא היה בדצמבר 2021, כשנעצר בידי המשטרה אחרי שתקף את יעקב דגו, משום ששמע שהכה את כלבו מחוץ למסעדה שלו. אביב הורשע בתקיפה ובאיומים ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס ופיצוי לדגו.
עוד לפני ההרשעה בבית המשפט עזב השף את הארץ. הוא פתח מסעדה בקזבלנקה ולאחר מכן במיאמי ומכר לשותפיו את חלקו במסעדת "קוקו במבינו", שנסגרה מאז.
עוד מעט תיגמר תקופת התנאי שלך בהסדר הטיעון על התקיפה. אתה מרגיש שהאירוע הזה עדיין מלווה אותך?
"לגמרי. בסופו של דבר בזמן שזה קרה הייתי המילה הכי מחופשת בגוגל בארץ. אם פעם זה היה 'אני זוכר אותך מ"מאסטר שף"', עכשיו זה 'היי, זה אתה מהסיפור עם הכלב עם הבוקס'".
ואתה מצטער על זה?
"מאוד, ברור. זה היה הרגע הלא נכון בזמן הלא נכון, עם המילים הלא נכונות. פשוט הכול התחרבש לגמרי ויצא מהקשרו. היה פה גם עניין של תקשורת. השתמשו נגדי במילה 'גזענות' בכתבות, ואז אנשים חשבו שאני גזען".
הקורבן של התקיפה, יעקב דגו, הוא יוצא אתיופיה. טענו שזה בגלל צבע עורו.
"אין פה שום עניין של צבע עור. עשיתי טעות, ועשיתי את זה מול השוטרים. ממש לא ידעתי מה צבע עורו".
גם טיטי איינאו, שהייתה חברה שלך, יצאה נגדך.
"נכון, זה הצחיק אותי. אחרי שהיא גילתה שהוא אתיופי היא התקשרה. אמרתי לה, 'למה לא התקשרת אלי לפני זה?' אותך מעניין שהוא אתיופי, אותי זה לא עניין. אני חשבתי שהוא התנהג באגרסיביות לכלב שלו. אנחנו לא מדברים".
מה קרה שם מהזווית שלך?
"אמרו לי שבן אדם תקף את הכלב שלו, ראיתי כלב פגוע, יצאתי החוצה, זרקתי לו אגרוף. היו שם שוטרים באזור, עצרו אותי והכל".
התנצלת לפניו?
"לא, אבל אני מתכוון לעשות את זה".
"בוא שנייה נשים את הטעות שלי בצד, כי טעיתי", הוא מנסה להסביר מה עבר עליו. "מצד שני, אני חייב להגיד לך שכל יום יש פה אגרופים שנזרקים באוויר, וממני עשו אנס ורוצח. זה גרם לי לרצות להיות בשקט לגמרי. מבחינת הפרופיל התקשורתי שלי בארץ הרגשתי שדי, נמאס לי. וכשהגיעה הפרידה מהשותפים שלי, החלטתי שאני לא רוצה את זה ונסעתי מפה. זה כבר הגעיל אותי באיזשהו שלב".
"עשיתי אקזיט על 'קוקו במבינו'"
הוא חוזר ואומר כמה הוא נהנה מהלבד שלו בעסק שבנה במו ידיו, בלי שותפים. כשהוא נשאל איך הייתה הפרידה שלו מהמסעדה שהייתה כה מזוהה איתו, "קוקו במבינו", הוא אומר: "פרידות זה אף פעם לא דבר טוב. אבל בסופו של דבר אני עשיתי איזשהו אקזיט. אנשים בדרך כלל סוגרים מקומות – אותי קנו החוצה בלא מעט".
נעלבת שהחליטו להיפרד ממך?
"לא, לא. את זה קיבלתי מאבא שלי – אין חיבור לנדל"ן, זה ארבעה קירות. הם קנו אותי כשהייתי במיאמי ולא באתי להיפרד אפילו".
אבל ברמה האישית, נעלבת מהשותפים שלך שביקשו להיפרד ממך?
"תראה הם צדקו בסופו של דבר. אמרו לי, 'אתה עושה לא טוב לעסק, תן לנו לקנות אותך החוצה'. בשנייה הראשונה התעצבנתי, אבל אחרי זה אמרתי לעצמי, 'טום זה הזדמנות – קח את הכסף, אתה לא יודע מה יהיה'. מכרתי שנה לפני המלחמה, מכרתי בפיק. מזל".
פתחת מסעדות במרוקו ובמיאמי. מה למדת על עצמך, מה ההבדלים?
"למדתי תרבות. שום מקום לא דומה למקום אחר. והחכמתי בעבודה, ככה שהיציאה הבאה שלי לחו"ל תהיה אחרת לגמרי".
אתה לא פוסל עוד יציאה לחו"ל?
"ממש לא פוסל. עובדה שהמסעדה במרוקו עדיין פתוחה".
אבל אתה לא שם.
"7 באוקטובר שינה הכול. כבר חידשנו חוזה לעוד שלוש שנים, אבל אז הגיע 7 באוקטובר ודממת אלחוט חודש. שום שיחה. ברגע שהמלחמה עלתה הילוך התקשרו אליי ואמרו לי, 'תקשיב, שף ישראלי כרגע במרוקו – פחות מתאים. ריססו לנו גרפיטי על המסעדה, אתה חייב לצאת, אנחנו חייבים לפרסם שנפטרנו ממך'".
הבנת את זה?
"הייתי רוצה להגיד לך שהבנתי אותם, אבל ממש לא, זה מעליב. זה מעליב כי אלה אנשים שמכירים אותי וקיבלו אותנו. אני לא מאמין שהייתה שם האנטישמיות שהם מספרים עליה, ואני מאמין שהנוכחות שלי שם יכלה לעזור".
"להגיד לך שלא הייתה לי ירידה בהזמנות גם במסעדת ברנז'ה שפתחנו במיאמי אחרי המלחמה? הייתה ירידה, היה מאוד מורגש", מוסיף השף. "וכשאתה פותח את ההזמנות אתה רואה רק שמות של ישראלים ויהודים. יועצים קולינריים אמרו לי לאורך הדרך בחו"ל להחליף את המילה ישראלי ב'מזרח-תיכוני', ולא הסכמתי. וכן, הוציאו אותי ממרוקו. אז כן, יש אנטישמיות כרגע כלפי שפים מישראל".
ולמה עזבת את המסעדה במיאמי?
"פתחתי את העסק עם בן הזוג של אימא שלי, במתחם של ההורים שלי", אומר טום על הוריו המסעדנים עשי ומיכל אביב, שהיו בשנות ה-90 הבעלים של מסעדת "פיקאסו". "זה יצר כאוס במשפחה. יצאתי פגוע ומאוכזב מאוד מההתנהלות של בן הזוג ושל אימא שלי בעיקר. אנחנו לא מדברים עכשיו. היו הרבה 'ראש בראש' וריבים, כל החלטה במסעדה הייתה מלחמה, וכל פעם להוציא את החרב – לא הייתי רגיל לזה".
הרגשת שהיא בחרה בצד שלו ולא בזה של הבן שלה?
"ברוב המקרים כן. נלחמתי על מקומי במשך שנתיים, ובאיזשהו שלב הגעתי למצב ששנאתי אוכל ושנאתי מסעדות ושנאתי לארח אנשים. אנחנו לא בקשר כרגע, אנחנו נחזור, אבל אלה פצעים וצלקות שנשארו. נפגעתי המון".
"אלוהים הוא השף, אני רק מצלחת"
ההחלטה לחזור לארץ ולפתוח פה מסעדה הייתה בכלל ספונטנית: "באתי לביקור בארץ, ובמחשבות אני בכלל במיאמי, חוזר לשם ונלחם על המסעדה שלי – או טס לתאילנד ועושה ריסטארט", מספר השף, "ואז ראיתי את הלוקיישן של המסעדה ומיד התקשרתי לבעלים של הנכס ולקחתי את המקום באותו רגע. באותו רגע גם התקשרתי לבת הזוג שלי במיאמי ואמרתי לה, 'זהו, אנחנו סוגרים את 'ברנז'ה' ואת באה לפה'".
מה הולך להיות במסעדה החדשה שלך?
"בוא נתחיל מזה שזה כשר עם תעודה. לכן אני אומר שאנחנו מסעדת דגים. השם הוא 'טברנה דל-מאר' – לא טברנה מהמקום של ריקודים על שולחנות סטייל 'קוקו במבינו', אלא משהו שהוא מסעדה קטנה, רמה אחת מתחת למסעדה רצינית, משהו קליל וכיפי".
"דיברנו על הגיל", ממשיך אביב, "שף עובר כמה תהליכים בחיים. בשלב הצעיר מה שמניע אותך הוא להראות כמה אתה מטורף וורסטילי. בשלב השני, אחרי שאתה מתבגר, אתה מבין שאימא טבע היא השף הכי טוב ואתה רק המצלחת שלה. במקרה שלנו אלוהים הוא השף הכי טוב ואני רק המצלחת שלו. גלם טוב וירקות טובים ודגים טובים".
אמרת בעבר על "קוקו במבינו": "אני כבר לא יכול לעשות את הקרחאנות האלה יותר". מה יהיה עכשיו?
"תקשיב, פתחתי אתמול הזמנות וראיתי שהכמויות של שולחנות גדולים שבאים לחגוג הן לא נורמליות. זה לא מה שפתחתי, מצד שני אני לא אמנע מאף אחד לחגוג", הוא צוחק. "יש פה אווירה, אני יכול לראות את זה, אני לא אעצור שמחה. אבל מה שמניע אותי פה זה הכשרות, המחיר והאווירה".
וכמה מכל הסיפור האישי שלך נכנס לצלחת?
"המון, המון. אני לא בא להציג את טום אביב הגאון הגדול, אני בא ליצור פה פתרון למי שרוצה לאכול כשר וליהנות. פתרון למי שרוצה לצאת במחיר נורמלי וליהנות".
מה זה מחיר נורמלי?
"20% מתחת לשוק".
מדגדג לך לחזור למסך?
"אני אשקר אם אגיד לך שלא", הוא אומר ומחייך. "כן, מדגדג. ואני אגיד לך למה, זה בעצם ינעל מאחוריי את הגלגול הראשון שלי, אני בגלגול השני שלי עכשיו".
את הגלגול הראשון שלך סיימת עם עוד גמילה מסמים ואלכוהול.
"אני לא שותה כבר שנה. כלום. סמים הפסקתי עוד לפני כן, אבל בעיית השתייה הייתה ברמת החמור".
גם בערב של התקיפה?
"בערב ההוא זה היה עוד ערב רגיל, ואני לא רוצה להפיל את זה על השתייה ולבכות 'הייתי שיכור מדי'. זה היה עוד ערב שתייה רגיל וזה היה אני. זה לא היה בגלל השתייה. כמו שגבר בוגד ומאשים את השתייה, זה לא המקרה. זה הייתי אני".
כמה גמילות עברת?
"מלא מלא, כל שנתיים".
ומתי הצלחת להחזיק הכי הרבה זמן?
"עכשיו. כבר שנה".
איך נגמלת?
"בערב סילבסטר ב'ברנז'ה' אמרתי לברמן שלי בשעה 23:45 להכין לי כוס וויסקי. הורדתי אותה ואמרתי לו '2024 נקייה', ומאז אני לא נוגע באלכוהול. גם פה לטעימות הבאתי את אבא שלי שיטעם את היין".
הגמילות שלך כבר נהיו שם נרדף לטום, מה יהיה שונה הפעם?
"כמו שאני עושה את המסעדה הזאת לבד, ככה גם את החיים שלי סידרתי לבד הפעם. אני כרגע לא מטופל ולא על כדורים, אני מתמודד עם החיים כמו שהם".
התחזקת? מסעדה כשרה, דיבור על אלוהים, התקרבת לדת?
"כן, אני גם מניח תפילין בכל בוקר".
איך התקרבת לדת?
"אני חושב שבסופו של דבר התברכתי במשהו בחיים האלה: בלהיות שף. והברכה הזאת עלולה להפוך לקללה בכל רגע נתון. ואני הפכתי אותה לקללה. אבל בכל זאת הייתה עלי השגחה. הרגשתי שאני עומד להיגמר, והכול קרה בזמן שאמרתי, 'היי, תתעורר על עצמך מהר'. הכול הוביל אותי לפה: המכירה של העסקים שלי שהכניסה לי את הכסף לפתוח את ה'טברנה דל-מאר', העובדה שהייתי במיאמי ולא בארץ בתחילת המלחמה, שהרחיקה אותי מהתגובות והשנאה, ואפילו הדרמות והריבים המשפחתיים שלי שגרמו לי להתעסק בחרא, והרמות ידיים של אימא שלי ובן הזוג שלה. כשהכול נפל עליי בעסק והתחלתי להתעסק במספרים – זה אימן וחישל אותי והוליך אותי לפה".
"ודבר נוסף שהוליך אותי לפה הוא התחזקות תרבותית ולאומנית ביחס מדינה שלנו. לא מבחינת שמאל ימין אלא ל'ביחד'".
איפה אתה במפה הפוליטית?
"אני לא שם. אני לא בימין ולא בשמאל. אני חושב שהשחור-לבן הזה לא רלוונטי. יש לי בעיה עם חוסר האחדות במדינה, שכל צד צועק 'חוסר אחדות' ומפלג. אני רואה את עצמי באמצע. קשה לי, אני מרגיש שכל אמירה מפלגת, אז אני הפסקתי להגיד, אני פחות מדבר ויותר עושה. אם אנשים חובשי כיפות יישבו פה ליד היפסטרים תל-אביבים – עשיתי את שלי".
תשמור שבת בקרוב או שהלכתי רחוק?
"אני כל כמה זמן אומר לעצמי 'השבת הזאת אני אשמור'. זה יקרה מתישהו. במקצוע הזה חייבים חופש כפוי, זה חובה. וזה הכוח של השבת".
"זאת לא מסעדה כשרה בבני ברק"
אחרי שכיכב לא מעט במדורי הרכילות עם אקסיות כמו מורן אטיאס וגל גברעם, השף אביב חובק זוגיות עם מוריאל לוי, שנמצאת איתו בזמן הריאיון. "אנחנו מכירים שנים, היא התחילה איתי אלף ואחת פעמים", הוא צוחק. "איך היא אומרת, 'עבדתי קשה, בסוף זה הצליח לי'. ואז הגיע 7 באוקטובר והיא חוותה חרדות בארץ. הצעתי לה לבוא לארה"ב, ומשם נוצר חיבור מאוד עוצמתי. תראה, כל הזמן לא הייתי רציני. ניסיתי זוגיות, אבל תמיד שאלתי את עצמי המון שאלות. ועכשיו, שלושת חודשים האלה שהיינו בנפרד והיא הייתה במיאמי וניהלה את המסעדה לבד, ביד רמה – אין לי מילים. היא נתנה לי את השקט להתעסק בפתיחה פה".
יש סיכוי שתתקדמו לשלב הבא? חתונה וילדים?
"כן, לגמרי", הוא אומר ומוריאל מסתכלת מאחור ועושה תנועות של חמסה. "למרות שהיא מסתכלת עליי וזה נורא מלחיץ ואני מרגיש את הפרצוף מהגב, כן. אני מרגיש שזה זה, שזה טוב. אני אומר לעצמי, 'איפה תמצא טוב יותר?'"
אחרי התקופה של הסקס, סמים ורוקנרול, עכשיו זה דת, זוגיות ומסעדה כשרה?
"אבל אני עדיין רוקסטאר של החיים אחי! אני עדיין הכי מגניב בארץ! אני בסופו של דבר עדיין רוקנרול ויראו את זה בטברנה. זאת לא מסעדה כשרה בבני ברק, זה פאקינג טברנה בשוק הכרמל ואני פה לעשות בלגן".
אתה אומר שאפשר להוציא את הילד מהרוק'נרול אבל לא את הרוק'נרול מהילד.
"לגמרי, לגמרי. אפשר להפוך את הילד לגבר, אבל הילד תמיד נשאר. אני פשוט חושב שאני במקום שאני אדע לג'נגל את זה בצורה טובה יותר, לשחק עם זה בצורה חכמה יותר ולא לתת לזה להשתלט עליי, אלא להשתלט על זה בעצמי. אין מי שיחזיק אותי הפעם – אני לבד".